ז'בוטינסקי וחבריו לגימנסיה
ז'בוטינסקי וחבריו לגימנסיהצילום: ארכיון מכון ז'בוטינסקי

לידי ארכיון מכון ז'בוטינסקי הגיע לאחרונה יומן שנכתב על ידי בן מחזור של מי שלימים היה למנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי, בגימנסיה באודסה בה למד ז'בוטינסקי כנער.

היומן, שנכתב על ידי לב קוגן, נמסר לארכיון מכון ז'בוטינסקי על ידי בתו של קוגן אלכסנדרה פארנס הגרה בישראל, ובו מגולל קוגן את סיפור סילוקו של ז'בוטינסקי הצעיר שהראה כבר אז חיבה לציונות ולמקצוע העיתונאות בו עסק שנים רבות.

"באותה שכבה התגלה עוד איש ספרות מלידה – ולדימיר ז'בוטינסקי, לימים עיתונאי ידוע בעיתון "אודסקי נובוסטי", בו פרסם את מאמריו בשם העט "אלטלנה". לאחר מספר שנים נעשה ציוני נלהב." כתב קוגן ביומנו והמשיך: "המראה החיצוני של שני העורכים היה שונה בצורה קיצונית: האחד (קורנייצ'וקוב) גבוה, מגושם וחיוור, והשני (ז'בוטינסקי) נמוך, שחום, סמוק לחיים וזריז. אבל אהבה לספרות, פיקחות, שנינות ושנאה למסגרת הגימנסיה היו משותפים לשניהם".

"רבים לא אהבו את ז'בוטינסקי. הוא היה מביך אותם עם עובדות ועם שאלות פקחיות. שניהם היו מומחים ל"מתיחות" על המורים ושניהם ערכו את כתב העת של הגימנסיה - לא זכור לי שמו של כתב העת, אבל זכור לי שהוא יצא בעותק אחד. תוכנו שהיה ידוע לכולם: ביקורת על הנהלת הגימנסיה, תיאורים הומוריסטיים מחיי היום יום של התלמידים, הועבר מפה לאוזן. כתב העת ביטא את הדעות הביקורתיות של רוב התלמידים כלפי הגימנסיה. כמובן, כתב העת הגיע לידיו של המנהל. יונגמייסטר [המנהל] זעם".

"בהפסקה הגדולה, כאשר התלמידים הסתובבו במסדרונות הגימנסיה, התקרב המנהל לעברם של שני העורכים, צרח ונפנף בכתב העת מול פניהם ואיים בכל העונשים האפשריים. העבריינים שתקו. קורנייצ'וקוב עם פנים סובלות של בן אדם אומלל שלא מבינים אותו; ז'בוטינסקי עם מבט קודר וכעוס.

- 'מתכוונים להמשיך?' שאל יונגמייסטר בזעם.

- 'כן', מילמל ז'בוטינסקי.

- 'אני עוד אראה לכם!' הוציא יונגמייסטר צרחה נסערת.

עברו שבועיים ושוב יצא לאור גיליון חדש. הפעם זכינו בשניים או שלושה עותקים, ושוב חזרנו לאותו התרחיש: בהפסקה הגדולה שני העורכים ניגשו למנהל, וז'בוטינסקי העניק לו עותק אחד באומרו:

- 'אנחנו לא רוצים שתחשוב שפעלנו בסתר, לכן החלטנו בעצמנו להגיש לך את הגיליון החדש'.

"מסמר" הגיליון היה פיליטון חריף בשם "אנדריושקה" [שם חיבה של המנהל], שפוגע בו ישירות.

יונגמייסטר לקח את הגיליון בלי להגיד מילה, יותר הוא לא נזף בהם. הוא זימן את המועצה הפדגוגית ושני העורכים נזרקו מהגימנסיה. קורנייצ'וקוב הצליח לעבור לגימנסיה אחרת וז'בוטינסקי עבר בחינות בגרות אקסטרניות ועזב לאיטליה. "

אמירה שטרן מנהלת הארכיון במכון ז'בוטינסקי ציינה: "זוהי עדות ייחודית ונדירה ממקור ראשון של מי שהיה נוכח בסביבתו של ז'בוטינסקי בתקופת לימודיו בגימנסיה. העדות משקפת את האווירה הכללית בקרב בני גילו וההוויה היומיומית של הלימודים, בדגש על הסיפור יוצא הדופן על "זריקתם" של ז'בוטינסקי וחברו מהגימנסיה על רקע הוצאת עיתון חתרני. הכול החל מטלפון שקיבלנו מהעיתונאי יאן טופורובקי שהפנה את תשומת ליבנו לזיכרונות שכתב לב קוגן על תקופת לימודיו".

שטרן מציינת כי עותק מהזיכרונות נמסר למכון ז'בוטינסקי על ידי בתו של קוגן, גב' אלכסנדרה פרנס מבאר שבע, כאשר המקור נמצא בספרייה הלאומית בסנקט- פטרבורג. "היומן מתאר לנו כיצד הפך ז'בוטינסקי מהפרחח שנזרק מהגימנסיה לאחד ממנהיגי התנועה הציונית".

קרקטורה שצייר ז'בוטינסקי לגיליון המכעיס
קרקטורה שצייר ז'בוטינסקי לגיליון המכעיסצילום: ארכיון מכון ז'בוטינסקי