גיל בר לב כבר יודע שהלילה יהיה האחרון שיבלה בביתו. הבית עתיד להיהרס מחר, בשל מה שמכונה 'תולעת', מטר אחד של חריגה אל אדמה שאינה אדמת מדינה.
"היו כאן בהתחלה תקווה, רצון, ובעיקר אמונה שהלא טוב הזה ישתנה. יש כאן שורש רע שמתחיל בבג"ץ, דרך המנהל האזרחי ועיוותים כאלה ואחרים שבסופו של דבר מביאים למצב שבו ממשלה ימנית בהחלטה של בג"ץ ישראלי הורסת בית בגלל מטר יחידי אחד", אומר בר לב בראיון לערוץ 7.
"על מטר אחד הורסים בית שלם. זה בית שמבחינה משפטית ניתן היה להסדיר אותו אם היתה התנהלות נכונה בתחילת הדרך וגם בהמשך הדרך היו מהלכים שניתן היה לעשות", הוא מוסיף.
רעייתו טליה, גם היא מתכוננת ליום המחר. "הייתה תקוה גדולה מאוד ולפני שבוע נודע לנו שביתנו לא ינוסר ואז אנחנו יחד עם כל הקהילה כולה. כולנו בסירה אחת. בעזרת ה' נעבור את זה".
גיל מבהיר כי היה מהלך של פרקליטות המדינה לתת אישור בנייה למפרע לבית, אך היה מי שתקע מקל בגלגל והביא לסיכול המהלך כאשר הבית הוצא מדיוני מועצת התכנון העליונה לבני המשפחה נאמר להכין תכניות חדשות, על אף שברור היה לכל שהמשמעות במועד קצר שכזה היא הרס. "יש משהו לא טוב במערכת, מעבר להרס".
"יש כאן אצבע מאשימה כלפי משפט עוין, למידת סדום של בית המשפט הישראלי בארץ שפוגע בנו כי אנחנו יהודים. אם הייתי בדואי לא היינו במצב הזה. לא היו קובעים לי דד ליין להרס בית גדול שנמצא באמצע הליך הסדרה. יש כאן אצבע מאשימה גם לעבר הממשלה שרוצה, אבל עם כל עיוותי הדין וחוסר המשילות הגיעה למציאות כזו".
על ההיערכות האישית והמשפחתית מספרת טליה ומציינת כי ההחלטה שהתקבלה היא לא לארוז כי"לא עוברים דירה". "הדברים היחידים שעשינו היו שכל ילד ארגן תיק ליומיים הבאים. נצא עם התיקים על הגב ונלך למקום שממנו אנחנו מתפללים שנצמח שם כמשפחה חדשה, כי בית זה לא רק לבנים וכל מה שמחזיק אותו. המהות של הבית זו המשפחה".
"הכאב הוא לא רק שלנו ולא רק של נתיב האבות. אנחנו קוראים לכל מי שיש לו לב לארץ ישראל ועם ישראל לבוא ביום שלישי לתת ידיים ולהתנגד לעוול הזה ולהרס הזה, כי דבר כזה אסור שיקרה. אין לי את הפריבילגיה לוותר על המחאה הזו. זו לא מחאה פרטית שלי. חייבים לשים סוף לעוול הזה", אומר גיל.