ביום חמישי בשבוע שעבר נערך בישיבת 'שיח יצחק' ביישוב אפרת יום עיון שהפגיש אברכים חרדים עם אברכים דתיים-לאומיים, ועסק בנקודות ההשקה ובהבדלים שבין דרכה החינוכית של החרדיות לעומת דרכה של הציונות הדתית.
ימי עיון מהסוג הזה מתקיימים כדבר שבשגרה, אולם היום המדובר היה חריג באיכותו. הצעירים החרדים שהגיעו להשתתף בו לא היו סטודנטים חרדים, אלא בחורי ישיבות ואברכים קלאסיים, שהטלפונים שאחזו בידיהם היו טלפונים כשרים מדגם נוקיה ומשחק סנייק ז"ל.
השוואה בין הציונות הדתית לחברה החרדית עוסקת תמיד בסוגיות כמו אמירת או אי-אמירת הלל ביום העצמאות. באירוע דנן לא הוזכר שום דבר מהסוג הזה. שבעים שנה אחרי ייסוד מדינת ישראל היא כבר עובדה קיימת, שהעיסוק במהותה רלוונטי כמו עיסוק בעובדה שאנו חיים בתוך חברה תעשייתית. זה מאחורינו, אפשר להתקדם. ובישיבת 'שיח יצחק' אכן התקדמו. על השולחן הונחו המבנים הפנימיים של עולמות המחשבה והמעשה החרדיים לעומת העולמות של הציונות הדתית. הדוברים והקהל דייקו יחד את המעלות, וגם את החסרונות, של שני העולמות, וניסו לנסח את ההבדלים ואת משמעויותיהם. מסקנות לא גובשו, אך כל מי שהשתתף בשיעורים ובלימוד המשותף יצא ממנו מעט יותר נבון מאיך שהגיע אליו. לסכם הכול בכמה פסקאות זה משימה בלתי אפשרית, אבל טעימה קטנה כן תקבלו.
הרב דוד בלוך, ממייסדי הנח"ל החרדי וקול מקורי בהווי החרדי, נשא נאום ארוך שבו תיאר את ההתפתחות ההיסטורית של כל אחד מהזרמים, ובניתוח חד פירט את המסקנות שלו מההתבוננות בפרספקטיבה של שנים. הוא תיאר את הרווחים שמקנה הגישה החינוכית במוסדות הדתיים-לאומיים לצד הסיכונים שהיא מביאה איתה, ומהצד השני את הרווחים והסיכונים שמביאה הגישה החינוכית החרדית. אחד מרבני 'שיח יצחק', הרב אחיה סנדובסקי, חבוש כיפה סרוגה גדולה ועטור זקן מרשים, לא הצליח להתאפק למשמע הדברים. "אתה מדבר כמו כלכלן - רווחים והפסדים, רווחים והפסדים. מה עם קצת דיבור על המהות, על החיבור, על מה שאנחנו אוהבים או לא אוהבים". הרב בלוך ניסה להסביר לו שאין דרך לדון בהבדלים בין חברות בלי לעסוק גם בסטטיסטיקות ובבחינת תוצאות, אבל את הרב סנדובסקי זה לא סיפק.
החברים החרדים שישבו בקהל לא כל כך הבינו את השאלה, ולאחר מכן, בדיון חופשי שהתקיים, הסכימו כולם שהחוסר שהרגיש הרב סנדובסקי בדבריו של הרב בלוך הוא תמצית ההבדל בין החברות. השפה החרדית שונה בתכלית מהשפה הדתית-לאומית. ההשקפה החרדית מעמידה במרכז את חייו הרוחניים של הציבור. חברי כנסת מהמפלגות החרדיות מתנגדים להתקפות שסופגים חיילים חרדים, אבל בדרך כלל יימנעו מלגנות אותן, שמא הדבר יתפרש כמתן לגיטימציה חברתית לגיוס לצה"ל. השאלה הנשאלת לפני כל צעד אינה אם הוא צודק ונכון, אלא מה התוצאות החברתיות שהוא יוביל אליהן. בציונות הדתית, לעומת זאת, כל כמה שרווח הדיבור על כלל ישראל, בכל הנוגע להנהגת חיי הציבור הדתי עצמו, העיסוק ביחיד בולט הרבה יותר.
במפגש הזה התפקידים התחלפו. הרבנים הדתיים-לאומיים הסבירו מהי בעיניהם המעלה העיקרית של החרדיות, שחסרה להם אצל הציונות הדתית: איזשהו ממד של שורשיות וטבעיות יהודית; ואילו הרבנים החרדים דיברו בכנות על קנאתם ביכולת המחשבה והעומק של בני הציונות הדתית. אחד מהדוברים הדתיים-לאומיים דיבר על הגפילטע פיש, ותיאר אותו כמסמל מרחב יהודי טבעי. הגפילטע כמשל לשלל קודים חברתיים וס'פאסט-נישטים שמהווים את בסיס קיומה של החרדיות. המאזינים החרדים התפוצצו מצחוק. שיחה תיאורטית על יצירת מרחב יהודי טבעי היא הפעולה הכי הפוכה מטבעיות. ברור שגפילטע פיש מחזיק לא מעט חרדים ביידישקייט, אמרו כמה מהם, אבל רק כשאוכלים אותו. הניסיון ליצור במלאכותיות מרחב טבעי מותיר את המנסים קירחים מכאן ומכאן. אפשר לנקוט מהלכים שיקנו טבעיות לדור הבא - אך זאת רק אם הדור הנוכחי יאכל גפילטע פיש. אם לא, לא יעזור לדבר עליו.
את המפגש יזם הרב אלחנן ניר, מרבני הישיבה, סופר ומשורר, והוא היה עבורו התגשמות חלום ישן. מורו, הרב שמשון גרשון רוזנברג זצ"ל או בשמו המוכר: הרב שג"ר, שיום העיון הזה היה ציון י"א שנים לפטירתו, עסק רבות בקווי התפר הרעיוניים שבין המגזרים.
לסיום, הנה כמה שורות הרב-שג"ריות שהקריא הרב ניר. הוא היטיב מכולנו לדייק את ההבדלים: "הכניסה של הציבור הדתי-לאומי אל התורה היא כניסה שבצידה גם מגדירים נוספים של זהותנו, מגדירים שאינם חלק מבית המדרש הישן, אך הינם חלק משמעותי מבית המדרש המתחדש בדורות האלו. לא פעם אנו חסרים את אותה אינטימיות שיש ליהודי המסורתי עם התורה, וזאת מעצם העובדה שלא היה ולא יהיה לו דבר אחר מבלעדה, שרק היא המובן מאליו של קיומו. אלא שלדעתי אל לנו, יושבי בית המדרש הדתי-לאומי, למחוק את רכיבי זהותנו הבסיסיים הללו. יתרה מכך, המשימה הדתית האמיתית שלפתחנו – סיפוח המרחב החיצוני אל הקדושה וקיום דיאלוג מעמיק בין הפנים והחוץ שלנו".
איך אומרים בישיבות? ועוד צריך עיון.
לתגובות: mmgruzman@gmail.com