עניין אישי והפעם עם עמיעד כהן

בן 36, תושב עלי. נשוי לאפרת, אב לארבעה. מנכ"ל קרן 'תקווה' בישראל

עפרה לקס , א' בתמוז תשע"ח

עמיעד כהן
עמיעד כהן
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

התחלה/ אדר תשמ"ב, כפר עציון. אביו, מורדי כהן, הוא מנכ"ל 'האיגוד לפרשנות התלמוד'. "תלמיד חכם רציני, איש ספר ורוח ואיש ציבור". אמו, סוזי, גדלה במשפחה לא פשוטה וקיבלה החלטה שהיא הולכת לשנות הכול. היא בכירה מאוד ב'קרן קרב' ו"סמל למוביליות חברתית". ההורים היו שותפים לגרעין הנח"ל שהקים את תקוע, ואחר כך הצטרפו לכפר עציון. אחרי לא מעט שנים בקיבוץ קפצו להקים את סוסיא, ומשם לשליחות בדרום אפריקה.

דרום אפריקה/ שנות הילדות המוקדמות. "הרבה מאוד טיולים, מדינה יפהפייה. וגם רכשתי שפה". כעבור שלוש שנים נחתה המשפחה באפרת.

לימודים/ למד בישיבה התיכונית 'נווה שמואל' שהייתה "מקום מעולה", ובכל זאת את רוב הבגרויות עשה בכיתה י"א ואז פרש. "הלכתי לשל"פ".

של"פ/ תוכנית 'שמיניסטים לערי פיתוח' של בני עקיבא, שעמיעד השתתף בה בקריית שמונה. "אחת השנים המשמעותיות בחיי". הוא לימד מתמטיקה, אנגלית ומקצועות קודש, עשה בגרות בקולנוע, נהנה מ"חבורה נפלאה" וגם "קיבלתי המון מהאנשים שגרים שם".

תנועת נוער/ בני עקיבא. חניך באפרת ומדריך במגדל עוז. "באפרת היו קצת אליטיסטים מדי. אהבתי את הקיבוץ ונשארתי שנה שנייה". היו לו 12 חניכים וחניכות "ולעשות מחנה ביחד עם הקיבוצים האחרים זו חוויה מיוחדת".

עלי/ הוא גדל בגוש עציון, אבל התוודע לבחור רציני בוגר עלי, שנראה "כמו שאדם בוגר צריך להיראות". בעקבותיו הגיע למכינה. "זו הייתה שנה מעניינת. למדתי גמרא, תנ"ך והרבה מורה נבוכים". הוא לא נשאר שנה שנייה במכינה כי "הייתה אינתיפאדה והיה לי ברור שתהיה מלחמה. אמרתי, אני את זה לא מפספס".

גולני שלי/ התגייס לחה"ן גולני וכעבור שמונה חודשים כבר פיקד על כוח בתוך שכם במבצע 'חומת מגן'. כמעט לאורך כל השירות עסק בהכשרה ובלחימה. הוא הגיע לתפקיד סמ"פ ב'אגוז' והיה אמור להמשיך לתפקיד מ"פ, אבל החליט לעצור הכול ולחזור לישיבה, מתוך כוונה להתגייס שוב בהמשך.

מה אהבתי/ במקום פסק זמן קצר, הוא מצא את עצמו לומד בישיבה ארבע שנים. "מצאתי מקום של תורה שאני מאוד מתחבר אליה". הוא נקשר בעבותות לרב אליעזר קשתיאל, ראש הישיבה לבוגרי צבא. השנים האלה הוקדשו טוטאלית ללימוד ומעט להוראה. "אשתי לא נתנה לי לחזור הביתה לפני 12 בלילה".

החצי השני/ את אפרת הכיר דרך חברותא מהישיבה ש"אשתו הייתה חברה של אשתי באולפנה". אפרת היא עו"סית באריאל, "עושה את עבודתה הכי טוב שיש", והיא ליצנית רפואית תיאטרלית, "חיה את עולם הפסיכודרמה".

הברכה/ חרות בת 10 לומדת בממ"ד ביישוב, גילעד בן 8 בכיתה ב' בת"ת ביישוב, שיר כמעט בת 5 ונעה בת 3.

הדתה/ הוא החל ללמד יהדות בבתי ספר חילוניים במסגרת מדרשה, וכיום מלמד בכמה מכינות. "מאז ועד היום אני מדתה". לימד חמש שנים במכינת 'בני ציון'.

בני ציון/ "עצוב לי על עשרת הילדים שנהרגו". חוץ מזה הוא גם מכיר את המבוגרים האחראיים. "עצוב לי על יפה, שהקימה את המכינה מרצון טוב, ועל יובל, איש יקר, שקיבל החלטות שגויות. המכינות קיימות 30 שנה ואסון כזה אף פעם לא קרה. זה היה מקרה יוצא דופן של הליך קבלת החלטות שגוי שנבע מעודף מוטיבציה".

רבש"ץ/ אשתו הטילה וטו על חזרתו לצבא, והוא הגיע לתפקיד הרבש"ץ של עלי. "חייב להגיד תודה לקובי אלירז שהיה יו"ר הוועד ונתן לי הזדמנות, אמון מלא ויד חופשית". במסגרת התפקיד התוודע לפרויקט של מערכות אבטחה טכנולוגיות.

אבטחה טכנולוגית/ את משה פרנסיס הכיר מהלימודים בעלי. פרנסיס, "אדם צדיק ואיש מוכשר", הוא בעלים ומנכ"ל של חברת אבטחה. כהן נכנס כשותף בתחום האבטחה הטכנולוגית. היום הם מתכננים אבטחה כזו בכל יישובי יו"ש. "הוא עושה הכול, התפקיד שלי זה להתניע ולהביא פרויקטים".

מזכיר/ במשך 4 שנים היה מזכיר היישוב עלי, "יישוב שהוא בגודל הפיזי של הרצליה". לנגד עיניו עמדה השאיפה להביא תעסוקה לאנשי עלי בתוך היישוב עצמו, "יצרנו 150 מקומות עבודה", והוא קידם פרויקט נוסף בנושא. "הכי חשוב לתושב שהפח יפונה בזמן, שיהיו לו מים כמו שצריך ושהקרוואנים, שהם בבעלות היישוב, יהיו מתוחזקים כראוי".

לכו לעסקים/ "אני אומר לתלמידים, אתם רוצים לתרום לעם ישראל? תקימו עסקים. החוסן הלאומי יתחזק אם אנשים יקימו את 'Waze 2'". מבחינתו להעסיק 50 איש זה יותר חשוב מקצונה, שהרוב פורשים ממנה כעבור שנים ספורות. "אין מה להשוות, זה ביטוי ליצירה האנושית".

קרן תקווה/ הוא קרא כמעט את כל הספרים שיצאו לאור דרך מרכז שלם, שקרוב לדרכה של הקרן, וכמעט את כל ההוגים הרלוונטיים. חבר סיפר לו על קרן תקווה ועל הסמינרים שהם עורכים. בפעם השנייה שניסה, הוא התקבל לסמינר בארה"ב.

הסמינר/ "נוצר קליק ביני ובין מנכ"ל הקרן אריק כהן, וגם עם יו"ר הקרן רוג'ר הרטוג". עם החזרה הוא החל ללמוד יום בשבוע, "לקרוא חומרים במהלך היום ובערב שיחות סקייפ כדי להעמיק את ההבנה".

מנכ"ל קרן תקווה/ הפרויקט הראשון היה להקים את כתב העת 'השילוח'. הקרן היא המו"ל, יואב שורק עורך. כתב העת חוגג שנתיים. "מנסה לברר איך מלבישים את הרוח בחומר, איך הרעיונות מתלבשים במציאות. השמאל עשה ועושה את זה כל הזמן, הימין לא השכיל להבין איך מנהלים מדינה בפועל, מה זה אומר". הוא עצמו כותב ב'השילוח' מדי פעם.

לא עממי/ 'השילוח' לא מנסה להתאים לכולם. המאמרים בו מצריכים ריכוז. "יש אלפי קוראים באינטרנט וקרוב ל-2,000 מנויים שמשלמים". זה מספר קרוב לפוטנציאל. "אני מתפלל שעם ישראל ירצה להעמיק בסוגיות האלה".

מהות הקרן/ "מציעים אלטרנטיבה שמרנית לעולם הרעיונות בישראל". הרעיון הוא לא לתקוף, אלא להביא תפיסת עולם אחרת, פוזיטיבית. "למשל איך מודדים עוני בישראל וגם איך מייצרים סולידריות אמיתית בין אנשים". חמותו הקימה ארגון חסד, "נסעתי איתה לא מעט פעמים לחלק מזון. זה חסד מורכב, מקומי, שבונה קהילה. היא הסתכלה לאנשים בעיניים וראתה מה הם צריכים באמת".

ועוד שלל/ הקרן עוסקת בנושאים רבים נוספים, אסטרטגיה צבאית, משפט, כלכלה מדיניות, פוסט-מודרנה, משפחה, קהילה, יחסי ארה"ב ויהדות התפוצות ועוד. יש לה סמינרים הפרושים לאורך כל השנה לכל מיני קבוצות ופעם בשבוע הרצאה פתוחה לציבור.

החברה החרדית/ "אנחנו מכבדים אותה. עתידה הוא קריטי למדינת ישראל. החברה הזאת נמצאת היום במתקפה מהצד השמאלי של המפה". בקרן תקווה מאמינים באבולוציה ולא ברבולוציה. הם הקימו את אתר 'צריך עיון' ש"נוגע בסוגיות פנימיות של החברה החרדית ושם עליהם סימן שאלה. אנחנו מנסים לפתוח שיח בחברה שבה יש טאבו על דיונים".

צופה פני העתיד/ בקרוב תוציא הקרן לאור ספרים, בשיתוף עם רותם סלע מהוצאת 'סלע מאיר'. אלה יהיו ספרי עיון, קלילים וגם כבדים. "אנשים קוראים, רק ההיצע מצומצם. ההוצאות מצנזרות ספרים ולא רוצות לאתגר את השיח. אנחנו מאתגרים אותו פוזיטיבית".

אם זה לא היה המסלול/ "כל תפקיד שהתקדמתי אליו היה ההפך ממה שתכננתי". הוא לא חשב להיות אברך ולא חשב להיות עצמאי וכן חשב להיות קצין בכיר בצבא. "לכן הפסקתי לתכנן".

השפעה/ "אנחנו מניחים רעיונות על השולחן וכל מי שרוצה, שיבוא וייטול. יש לי ענווה כלפי הידע, אני נסמך על העבר והשורשים, בודק מה היה טוב ומה דורש תיקון. קרן תקווה לא דוחפת לאף אחד אג'נדות. רעיונות השמאל קרסו ברוסיה הקומוניסטית ובקיבוצים הקומוניסטיים ורבים מחפשים אלטרנטיבה"

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ הולך לישון אי שם ב-2 בבוקר ולכן ב-7:00-6:30 מתקיימת "השכמה קשה", כלומר "אשתי צריכה לזרוק אותי מהמיטה". סנדוויצ'ים, פיזור הילדים למסגרות "בלחץ" ואז תפילה ולעבודה.

פסקול/ עומס התנועה מבטיח שעה וחצי של נסיעה מעלי ועד ירושלים. את הדרך הוא מנצל להאזנה להרצאות מחכימות. יש גם זמנים של מוזיקה, ואז "הטווח הוא רחב, מחנן בן ארי ועד פינק פלויד והאיגלז".

שבת/ "משפחתית, בתוך הקונכייה", כי באמצע השבוע הוא יוצא בבוקר וחוזר מאוחר בלילה. "משחקים קטאן עם הילדים עד הלילה" ויש גם זמן ללמוד בישיבה.

עיתים לתורה/ לומד גמרא בבקיאות, 7-5 דפים בשבוע, כדי להיות מונח בתורה. חוץ מזה "מקשיב לשיעורים כי אני מלמד".

אוכל/ ב-11 בבוקר אוכל סלט עם טונה וטחינה, ובלילה, אם מספיק, הוא יושב לסלט עם אפרת. "לא אגיד שאני לא נופל על אנטריקוט פעם בכמה זמן". הוא מרבה לעסוק לאחרונה ביחס לאוכל ולדיבור. "זו עבודה נפשית".

אחזקת הבית/ משתדל להיות שותף ולתת את חלקו בימי שישי. "עד לאחרונה הייתי זה שמנקה את הבית". כשהיה צעיר יותר ופנוי יותר, היה גם מבשל.

דמות מופת/ "הרב קשתיאל הוא מסילת ישרים מהלכת. זו הדמות הרוחנית שאני ניזון ממנה". ברשימה נמצא גם רוג'ר הרטוג, "אישיות מאוד מיוחדת", וגם רועי לוי, שהדליק השנה משואה. "הוא היה מ"פ שלי, וליווה אותי בתפקיד הראשון שלי כקצין, כשהאחריות מתיישבת על הכתפיים. הוא היה מאוד משמעותי".

כשתהיה גדול/ הוא לא יודע לנחש איפה יהיה בדיוק. ברור לו שהוא ימשיך ללמד "כי זו הנשמה" וגם "שיהיו לי יד ורגל בעולם העסקי ויד ורגל בעולם הציבורי".

לתגובות: ofralax@gmail.com