"בכל מערכת בחירות מתברר שהחינוך היהודי השורשי לא נוצח על ידי האקדמיה". הרב שפירא
"בכל מערכת בחירות מתברר שהחינוך היהודי השורשי לא נוצח על ידי האקדמיה". הרב שפיראצילום: שלומי יוסף

סרטון התפילין המפורסם, בו מתועדת פרופ' פנינה פרי מתפרצת בצחוק ובזעם על חסיד חב"ד שמניח תפילין ליהודי בנתב"ג, היה מבחינתו של הרב יהושע שפירא אות להצלחה הגדולה.

את מהפכת 'להאיר את העיר' החל בעשר אצבעותיו בעיר רמת גן לפני 24 שנים, כאשר בחר לעזוב את ישיבת 'עוד יוסף חי' בשכם ולהגיע אל ליבו הפועם של גוש דן. דווקא הסרטון המייצג הזה, הוא אומר, מהווה ראיה להצלחת המהפכה התורנית, שסחפה אחריה מאז שורה של ערים ויישובים. "ברוך ה' גוש דן התמלא בישיבות וגרעינים, שיעורים ופעילויות. יש מהפכים במוסדות חינוך, קהילות חוזרים בתשובה, ישיבות שמשפיעות על התרבות בעיר. קשה למצוא פינה בגוש דן שעוד לא קיים בה גרעין תורני. זו מהפכה פנטסטית שמתרחשת כל הזמן. הראיה לכך היא קמפיין ההדתה. הוא נולד בגלל המהפכה הזו, ומצייר אותה כמשהו מפלצתי, דמוני".

כמי שעומד מאחורי חלק נכבד מהעשייה החינוכית המואשמת ב"הדתה", הרב שפירא מסביר כי אין ולו גרם של כפייה בפעילויות הללו, בכוונה תחילה: "בפועל אף אחד לא כפה על איש. לא בגלל מה יגידו עלינו, אלא כי אין לנו שום עניין לחשוב שכפייה זה כלי שמקרב ליהדות. אבל כשפרופסור' לחינוך ורב תרבותיות רואה הנחת תפילין במקום ציבורי, היא הופכת לצווחנית משולי השוק. למה? כי הם רואים את הצימאון, המהפכה נוגעת בלבבות". מבחינתו, הקמפיין לא מהווה מעצור, אלא דווקא זרז להמשך העשייה החינוכית-תורנית: "אני מבין את הכאב שלהם, אבל אם עוצרים אותנו כאן – נמשיך שם. המהפכה בעיר ממשיכה ביתר שאת, בנעימות, במאור פנים, אין שום כפיה. הציבור רוצה, הצימאון עצום, גובר והולך תוך כדי קמפיין ההדתה".

אין מקומות בהם הקמפיין הזיק לפעילות החינוכית?

"הקמפיין גם מזיק, אין ספק. יש דברים שיכולנו לעשות לפני והקמפיין מונע מאיתנו. מוסדות חינוך שלא נותנים לנו להיכנס, אחרי ששמחו קודם לכן לשתף איתנו פעולה. אבל זה רק גורם לנו להיות יותר טובים, למצוא דרכים חדשות. יש היום קמפיין הנתקה - לנתק את עם ישראל מיהדותו. זה קמפיין התנתקות, אבל העם בריא וצמא".

הקרן לציונות דתית חדשה

הרב שפירא, העומד בראש ישיבת ההסדר ברמת גן, חוזר ומדגיש בראיון את מרכזיותו של בית המדרש בחייו האישיים והציבוריים, אולם קשה לומר עליו שהוא מנותק מההתרחשויות המתחדשות מחוץ לדפי הגמרא וספרי החסידות. מלבד המהפכה התורנית בגוש דן, הוא אחראי ליוזמת האינטרנט המסונן 'רימון' ו'נטספארק', ופועל מאחורי הקלעים במהלכים ציבוריים שונים. השיחה איתו מלמדת שהוא נותר בין הרבנים המובילים הבודדים בציונות הדתית שלא מכירים את המושג 'פוליטיקלי קורקט'. הוא נכון לענות כמעט על כל נושא, וכשיש צורך – גם בחריפות הראויה מבחינתו.

אחת הסערות המפורסמות שחוללו דבריו בעבר, היתה כאשר טבע את הביטוי 'ניאו-רפורמה' ביחס לתופעות המתרחשות בתוך המגזר הדתי. מאז, מתברר, התחדשו בשיח המגזרי ביטויים נוספים, שדעתו שלו אינה נוחה מהם בלשון המעטה. בראש ובראשונה יוצא קצפו על המושג הרווח "דתיי רצף".

"איך לקרוא לתופעה היא שאלה חינוכית עם משקלים רבים. המושג דתיי הרצף בא לומר שגם מי שלא דתי – ייקרא דתי, מכניסים הכל בסל אחד. אם אישה בתכנית טלוויזיה אומרת: 'אני לא שומרת שום דבר חוץ מנסיעה בשבת, אבל אני דתייה', מה משמעות המילים האלו? ניסיון לקבל לגיטימציה שגם אם אני מרשה לעצמי חופש בחלקים משמעותיים – אני רוצה שיקראו לי דתייה. רבים מעמידים פנים ומחפשים מילים באמצעות המושג דתי רצף. למושג הזה אני לא מסכים. זה שמישהי אומרת שאני לא שומרת כלום וקוראת לעצמה דתייה, זה אירוע משמעותי וכנראה מייצג יותר מאשר רק אותה".

יש שיגידו שעדיף לתת הגדרה מכילה לדתיים מהסוג הזה, וזה יאפשר להם להתקרב בסופו של דבר, במקום שכולם יעזבו לגמרי.

"הרב נריה קרא לזה בדיונים בבני עקיבא 'ערפל פרודוקטיבי'. אני סבור שהיום הערפול גורם לנו הרבה נזק. כי יותר משהוא מאפשר לאנשים כאלה להתקרב חזרה, הוא מאפשר להתרחק בלי לתת דין וחשבון אישי וציבורי, וזה מאפשר לרבים חולשה. המחיר שהציונות הדתית משלמת על הרפיון הזה הוא הרבה יותר גבוה מאשר להכיל את האנשים האלה".

אז עדיף לומר להם פשוט "אתם לא דתיים"?

"אני לא מדבר אליהם. בשיח איתם אני מחפש כל מה שאני יכול כדי לקרב אותם ולא להרחיק. השאלה היא כשמתייחסים לציבור בכללו, עם הגוונים השונים. צריך לומר שנסיעה בשבת זה לא הדבר היחיד בשולחן ערוך. אנחנו לא מחנכים לחלקיות, אלא לשמירה על שולחן ערוך על כל סעיפיו. רק מי שיש לו נאמנות לשולחן ערוך כולו – הולך בדרך הישר. זה שיש שינויים לאורך הדורות על פי הפוסקים – זה עניין של גדולי הדורות. אבל מלבד זאת, אנחנו מחנכים לקיום שולחן ערוך על כל סעיפיו עם כל הלב, ולא חינוך לשאלות שמקררות את הלב, שמאשימות בשרירותיות או עיוורון את גדולי הפוסקים חלילה. אנו מאמינים שדבר ה' בפי גדולי הדורות, וכך אנו מחנכים".

בשנים האחרונות חלה התחזקות של המחנה הליברלי בציבור הדתי מבחינה ארגונית ואידיאולוגית, ונראה שלמחנה התורני אין מענה לכך.

"אני מניח שכולם יודעים שהקרן לישראל חדשה רוצה גם ציונות דתית חדשה, והיא משקיעה הרבה כסף, משאבים ובעלי מקצוע בזה. אם אתה רואה התארגנויות, תמיד תבדוק מי מאפשר את הפנאי לעסוק בהתארגנות הזו, במשרות מלאות, בתקציבים שמנים, יחסי ציבור וקשר לתקשורת. התקשורת שותפה לאג'נדה של ציונות דתית חדשה, לכן אנחנו שומעים על זה הרבה יותר בתקשורת. יש שם אג'נדה חריפה שמכוונת את הדברים לכיוון אחד. לנו לעומת זאת יש עולם רוחני שבו התקשורת היא הזנב ולא הראש. אנחנו רוצים תורה, בית מדרש, עבודת ה', שם הדברים האמיתיים קורים. זה יותר חשוב לנו מלהיות בתקשורת. כל משאבינו מוקדשים לעומק הפנימי, האלוקי והרוחני של הציבור. אנחנו מבינים שתקשורת זו משימה חשובה ואנו משקיעים בה, ועדיין היא תמיד משנית ולעולם לא תבוא במקום בית המדרש".

גם לשמאל ולליברלים יש עולם רוחני אינטלקטואלי במקביל לתקשורת, שנמצא באקדמיה.

"גם האקדמיה נשלטת על ידי השמאל, בשלטון שיש בו הרבה כוחניות, וגם שם יש מקום להתמודד עם זה. ועדיין, אנו נתמקד בלגדל אנשים לעבודת ה' ולא לגדל אקדמאים. צריך בוודאי להתייחס ולתת מענה למה שקורה שם, אבל עיקר ההתרחשות האנושית הוא בבית המדרש, במשפחה. בינתיים, אגב, בחירות אחרי בחירות מסתבר שהעולם היהודי השורשי התורני לא נוצח על ידי האקדמיה. דווקא הפוך, העולם האקדמי מרגיש מנוצח. יש שאלות תרבותיות לא פשוטות, אבל בסוף במערכה אני לא חושב שהחינוך העמוק שלנו נוצח על ידי האינטלקטואלים של האקדמיה והתקשורת".

גם בתחום הנפיץ של הפמיניזם הדתי, כולל בביטוייו בבתי מדרש שונים, הרב שפירא מבטא עמדה שלא בהכרח תנעם לכל אוזן של חובש כיפה סרוגה או לובשת חצאית. מבחינתו, לימוד התורה הנשי לכשעצמו הוא מהלך חיובי, אולם התפשטות ערך השוויון אל השדה התורני, וגם הציבורי, אינה המודל הנכון לתיקון מעמד האישה.

יש אמירה לפיה התרחבות לימוד התורה הנשי היא המהפכה החשובה ביותר בלימוד התורה בדורנו. אתה מסכים לה?

הראיון כולו מתנהל בשטף, כל שאלה זוכה מיד למענה רהוט ולא מתחמק של הרב. אבל השאלה הזו בלבד גורמת לו להרהר כמעט דקה שלמה, והוא שותק זמן ארוך עד שהוא בורר את התשובה. "אני רואה עוד מהפכות גדולות", הוא אומר לבסוף, "זו מהפכה חשובה בעיניי, אני שותף לה, כל בתי המדרש שותפים לה, אין מי שמתנגד לה. יש רכיבים בתוכה שמעוררים מחלוקת, אבל זו לא המהפכה הכי חשובה. המהפכה של העמקה בתורה ועבודת ה' לא פחות חשובה".

האם לימוד התורה של הנשים צריך להיות דומה לזה של הגברים, או שונה ממנו?

בתשובה, הוא פותח בשני סיפורים על דמויות תורניות מובילות, שהביעו עמדה מפתיעה ביחס לחשיבות לימוד התורה הנשי. "הרבי מלובביץ' זצ"ל היה הראשון שאמר שנשים יכולות ללמוד גמרא בעיון. הרצי"ה הזכיר בין הנשים הגדולות את בתו של אדמו"ר הזקן, שאותה הוא לימד את התורות הכי עמוקות, והחזיק ממנה יותר מהבן שלו, שהמשיך בתפקיד האדמו"ר אחריו. הוא למד איתה בחדר ולא נתן לבן להיכנס. נשים חכמניות בחב"ד זה חלק מהדרך שלהם".

הסיפור השני מגלה אמירה לא צפויה של הרצי"ה קוק על שיעורי הנשים: "רבנו הרצי"ה לימד פעם שיעור נשים. פעם התאחר סוף השיעור והבחורים חיכו בחוץ לשיעור שלהם. אחר כך שאל אותו אחד הבחורים: אבל אנחנו חייבים בלימוד תורה והן לא, אז איך ייתכן שאנחנו צריכים לחכות לשיעור שלהן שיסתיים? רבנו התרגש ואמר: 'אבל הן יבנו את בית ישראל!' הוא לא חשב שצריך לקצר את השיעור שלהן בשביל הבחורים".

הרב שפירא מבחין בין תכני הלימוד לבין המוטיבציה. "עיקר הבעיה זה לא אם אישה לומדת גמרא, ראשונים ואחרונים, אלא האג'נדה שמובילה את הלימוד. נשים חכמניות תמיד היו בתולדות ישראל, כמו דבורה, ברוריה ועוד, הן אות ומופת לנו. אבל כשענף החינוך לנשים הופך לאידיאולוגיה, שכולן צריכות ללכת בדרך הגברית, זה ודאי שלא. צריך למצוא לעולם הנשי את המתאים לו. אנחנו בחיפוש. לי עוד אין תשובות ברורות. גם הפמיניזם הגויי מתחבט", הוא מנתח "הוא רצה לחקות את הגברים והבין שזו שטות, ועדיין מחפש. זה תהליך משמח אבל עדיין לא יודעים לאן הוא מוביל, צריך להיות יותר צנועים בתהליך הזה. לרצות שגם נשים יהיו גברים זה חוסר הקשבה לתהליכים מופלאים שלא קורים בבת אחת".

נשים נמצאות כיום בתפקידים בכירים בעולם המשפט, האקדמיה ועוד. למה שלא יוצבו בתפקידי הנהגה גם בעולם ההלכתי?

"אני לא תמיד מרוצה גם ממה שנעשה במגזר הכללי. זה לא בגלל היכולות של נשים, אלא בגלל הסדר הציבורי בו צריכה להיות הפרדה בין גברים ונשים. בסוגיה הזו יש כמה רכיבים: א. האם רוצים עולם של תערובת בין גברים ונשים? התורה לא רוצה בזה. ב. אמנם צריך לדחוף נשים לדברים שהן יכולות לעשות, אבל האם בטוח שכך הן יוציאו את כל יכולותיהן המיוחדות אל הפועל? האם לדחוף ולזעוק לשוויון שלא קשוב לפערים? ג. שאלת ההנהגה: בהנהגה הציבורית הכללית היו דיונים רבים על שילוב הנשים. קומה מעל זה, בהנהגה הרבנית, רוב ככל רבני ישראל רחוקים מאוד מזה שנשים יהיו רבניות, מנהיגות קהילות. גם הרב ליכטנשטיין זצ"ל", הוא מגלה "נמנע מלהגיע לחתונה שבה אישה אמרה דברי תורה בחופה".

לאן נעלמו רבני הר המור

אחת היוזמות החשובות בהן היה מעורב הרב שפירא לאחרונה, כחבר בוועדת ההיגוי, היה כנס האחדות של רבני הציונות הדתית. הוא לא שש להתייחס לדיון שהתפתח, בעיקר ברשתות החברתיות, סביב אי הזמנת נשים ורבניות לכנס. לטעמו, מדובר ב"הסטת הדיון על ידי בעלי אג'נדה. מבחינתנו זה לא היה חלק מהדיון".

מדוע? אי ההזמנה של נשים עורר התנגדות לכנס, כאילו נשים הן פחות טובות.

"אנו נוהגים כמנהג ישראל מדורי דורות, ומה שצריך מתאימים לדור שלנו, למשל זה שנשים בכלל מגיעות לכינוסים תורניים. אבל זה שיש מרחק טבעי בין עולמם של גברים לעולמן של נשים זה מנהג ישראל מדורי דורות. הציפייה לשוויון מגיעה ממקום זר למסורת היהודית. גם אם יש טענה כזו בדור שלנו, זה לא קובע את סדר היום שלנו, אנו לא עוסקים בזה. אנחנו הולכים בדרך הפשוטה והסלולה. וזה שכל מפגש לפי מסורת ישראל סבא יהפוך לדיון בהדרת נשים, זו השתלטות עוינת על השיח של השמאל הקיצוני".

האם יצאה מהכנס אמירה, הסכמה לדעה או פעולה משותפת, או שרק רציתם לומר: אנחנו עדיין ציבור אחד, למרות הקריאות לפירוד בשני הקצוות?

"גם אם לא היו חילוקי דעות מתוחים ומוקצנים כמו שישנם בציבור שלנו, ליצור פעילות של אלף רבנים יחד זה דבר מסובך. ניסינו אמנם לקדם כמה דברים, אולי יש מהן יוזמות שיעלו יפה, אבל זה לא היה תנאי לקיום הכנס. עצם המפגש, קל וחומר כשיש מתח, היחד, ההתכנסות, השלום – יש לו ערך. זה מורכב, כי זה מציף שאלות שמחריפות את הכאב, כמו גם העובדה שהיו רבנים שלא הגיעו. כך שלא רק השלום מוחרף, אלא גם הדעות השונות מוחרפות. ובכל זאת הכנס אמר שנמשיך לחיות יחד למרות חילוקי הדעות. החלק הראשון היה שיח סביב שולחנות עגולים, שבזה כולם השתתפו ודנו יחד. אחר כך הייתה התכנסות של כל אלף הרבנים, שם זקני העדה היו הדוברים המרכזיים על הבמה והיו גם נציגים של כמה גוונים שהביאו את דבריהם. התבנית של משהו פתוח מחד והתרכזות סביב הנהגת זקני העדה מאידך, זו הרמוניה בין הצדדים השונים שהכנס כיוון אליה".

זה לא פוגם באחדות אם לפני ואחרי הכנס לא מגיעים להסכמות בנושאים כמו כשרות, גיור ועוד?

"אחד הדברים שדחפו את הרב זלמן מלמד, שקידם את כל המפעל הזה, הם חילוקי הדעות האלה".

אבל זה לא פתר אותם.

"ודאי, אני מסכים. אבל זה נתן מרכיב חיובי משמעותי בתוך מסלול המכשולים הלא פשוט שהמחלוקות מביאות. כשאתה מביא משקל חיובי לציבוריות, יש לזה משמעות".

בכנס האחדות בלטו בהיעדרם זקני רבני הר המור. למה לא הצליחו לגרום לכך שהם יסכימו להשתתף?

"יש לעולם הרבנות שתי משימות, עם סתירה לא פשוטה: 1. אחדות ושלום. 2. לשים גבולות לגבי מה נמצא בתוך עולם הקודש ומה חוצה גבולות. האם היום נחצים גבולות? כן. יש רמות שונות של חציית גבולות בהרבה הקשרים. כולם מבינים שלא הכל מוסכם, גם לא מה נכנס בתוך האחדות. יש בזה גישות שונות. לרבני הר המור נושא הגבולות, ומה נכנס ומה לא – גובר על נושא האחדות, ואצל רבני הכנס – האחדות גוברת. היו שיקולים לכאן ולכאן וכל אחד הכריע לפי שיקולו מה עדיף".

מה הגבולות מבחינתך לשאלה מי לא יכולים להיות חלק מהמחנה?

"אלה שאלות חמורות יותר מהתרת עגונות. שאלות עומק מאוד מורכבות ואין להן תשובות אינסטנט", הוא מתחבט. אבל כשאנו מעלים בשיחה את פרשת בית הדין של פרופ' דניאל שפרבר שהפקיע קידושין למסורבת גט בשבוע שעבר, הוא נדרך וקובע נחרצות: "זו עזות מצח שאין כדוגמתה, התרת אשת איש בשוק. זו פריצת גבולות חמורה. הרכבים אחרים הסכימו שאין מקום להתיר אותה, זו אשת איש. וזו", הוא אומר "דוגמה מצוינת למשהו שפרץ את הגבול".

מה עמדתך לגבי מיזם הכשרות של רבני 'צוהר'?

"זקני העדה אמרו את דברם בצורה בהירה מאוד. אני חושב שזה מפורר את היכולת לתת כשרות אמיתית והולך למקום מאוד לא טוב. אם יש דבר שקורע את החבורה, זה הקרע הכי ניכר. אבל אני לא רואה צורך לומר דבר חריף יותר ממה שאמרו זקני העדה. הרב אריאל אמר דברים ברורים – לא לאכול במסעדה עם השגחה כזו".

"השיניים של הפורום הוא הציבור"

בזמן האחרון לא שומעים על פורום תקנה, שאתה נמנה על חבריו. הפורום עדיין פעיל?

"זה פורום שנועד שלא ישמעו ממנו", מבהיר הרב שפירא, "הוא רוצה רק להיות כתובת, אך לא שישמעו מה הוא עושה. ודאי שהוא ממשיך לפעול, אך כמה שפחות ישמעו עליו, יותר טוב".

בשעתו היתה פרשה סביב אישיות ציבורית שסירבה להתייצב לבירור בפורום תקנה, והסכימה שהתלונה תתברר רק בפני המשטרה. מבחינה הלכתית וציבורית, האם ההתייצבות לבירור בפני הפורום היא חובה?

"הרב יעקב אריאל סבור שיש תוקף הלכתי להתייצב מול הפורום, של בית דין מומחה בעירו. לא כולם מסכימים לכך. אבל גם אם אין תוקף הלכתי וחוקי להתייצב, יש שאלה ציבורית כבדת משקל – כשיש תלונה, אמורים לברר אותה או לא?

ואם הנילון רוצה שהתלונה תתברר בבית דין אחר? הוא חייב לבוא דווקא לפורום תקנה?

זכותו של אדם ללכת לבית דין פלוני ולברר שם, אם הוא אומר אני רוצה ללכת לבית דין אחר, אין לי טענה אליו. אבל להגיד שהעניין לא יתברר בכלל, על זה הציבור צריך לזעוק".

ואם הנילון מציע שהבירור ייעשה דרך תלונה למשטרה?

"כל מתלוננת שיכולה ללכת למשטרה, אנו מעודדים אותה לעשות כן. אבל אם היא לא הולכת כי זה לא מתאפשר מסיבות חוקיות ואחרות, אז הפורום משלים חור בעולם הציבורי ערכי שלנו. ומי שלא מוכן להשתתף בזה, אז שהציבור יאמר מה דעתו על כך. אין לפורום שום שיניים חוץ מדעת הציבור".

מה דעתכם בפורום על כך שהרב מוטי אלון חזר ללמד ברבים?

"הפורום אמר את הדברים בבהירות לגביו, לא נכון לחזור על זה שוב. מי שרוצה יקרא באתר הפורום".

הציבור מבולבל בעניין היחס הראוי אליו. טוענים שהוא שילם את חובו לחברה, עשה תשובה. למה שהפורום לא ינחה בעניין הזה?

"הפורום החליט שבזה הוא סיים את תפקידו. מי שרוצה, שיילך לשאול את הרב אריאל, שישב על המקרה לפרטי פרטים, וישאל מה דעתו. זה לא תפקידו של הפורום. הוא עוסק בבעיה עצמה ולא בדברים נלווים, וזו נקיות דעת חשובה שהוא עוסק רק במה שמוטל עליו. אנחנו עוסקים רק בבעיות שצריכות להתלבן ולא בלחנך את הציבור".

סוגיה נוספת שעומדת על סדר היום הציבורי וגם המגזרי, הוא היחס ללהט"בים. האווירה בשיח הציבורי בישראל, כפי שמגדיר זאת הרב שפירא, כפופה היום למה שהוא מכנה "להט"ביסטן", אבל הוא אינו נבהל גם מהתופעה הזו. כשהוא נשאל כיצד להתמודד עם הלגיטימציה הזוחלת ללהט"בים בתוך המגזר הדתי, הוא מחלק זאת לשניים. מבחינת "סבלם של הסובלים", כלשונו, הוא מבקש להציע להם עזרה ואכפתיות אמיתית על פי תורה, והוא עצמו עוסק בכך אישית. החלק בו הוא נאבק הוא הלגיטימציה הציבורית: "השתנו הדורות, המדע והתרבות, ויש דרישה למצוא היתרים למה שהיה פעם אסור. חס וחלילה, לא יקום ולא יהיה. המחשבות שאם הרבנים היו מתאמצים היו מוצאים היתר, זה כמו לומר אל תאמינו שהתורה מן השמים. ב"ה הרבנים לא מתכוונים להחליף את תורת ה'.

"יש מצב של להט"ביסטן, הדעה התורנית אסור לה להישמע. מי שמשמיע דעה תורנית מותקף בצורה כוחנית, סותמת פיות. אנחנו לא ניסוג, נאמר דעת תורה במאור פנים, בביטחון בשלווה שהתורה לא תשתנה ונעזור למי שצריך. לא ניכנע לבליץ התרבותי והתקשורתי ונאמר את האמת שלנו במלוא בהירותה".

להבנתו, אגב, לא רק המגזר הדתי והמסורתי נאנק תחת עול אותה להט"ביסטן, ולולי הכוחנות המתרחשת במרחב הציבורי והתקשורתי, ניתן היה לפעול עם המגזר החילוני גם בנושא זה. "העולם החילוני לא באמת שם, הוא רק נכנע לקול השולט שנשמע ברמקולים. רובם ככולם לא רוצים את קמפיין להט"ביסטן, לכן יש קרקע לפעולה איתם".

ובעניין אחר: אתה מרוצה מהעמדות של הבית היהודי בתחומי דת ומדינה?

"יש לי הרבה קושי עם הדרך שבה הדברים מובלים בשדה הפוליטי. אני חושב שהם צריכים להיות אחרת לגמרי. שני ראשי הבית היהודי אמרו למשל שהם מוכנים לנציג להט"בי במפלגה. זו ודאי אמירה ערכית ממדרגה ראשונה מהו העולם הדתי ואיך הם רואים אותו. אני דקור במדקרות חרב מהאמירות שלהם, וכל מי שיש בו יראת שמים כואב ושותת דם מהאמירות שלהם".

צריך לחפש להם אלטרנטיבה פוליטית?

"אני לא איש פוליטי. אני אומר מה התורה הנכונה ולא מה המפלגה הנכונה. צריך לחפש את המפלגה הכי קרובה ליישם את התורה הנכונה".

לאחרונה עבר הרב שפירא עצמו שינוי שלדבריו משמח אותו מאוד, כאשר העמיד לצדו כראש הישיבה את הרב בן ציון אלגאזי. מתברר שמינוי ראש ישיבה נוסף היה צעד לו ציפה מיומו הראשון בישיבה, והושלם רק כחצי יובל מאוחר יותר. "ישיבה חייבת בראשה אדם שעוסק בחלק הנגלה של התורה ונותן לה אש עמוקה של שקיעה בגמרא, ש"ס, ראשונים ואחרונים", הוא מסביר, ומוסיף בגילוי לב: "התאמצתי מאמצים אדירים בחיי להגיע לכך, אבל הקב"ה לא זיכה אותי שזה יהיה החלק שלי בתורה. החלק שלי הוא בעבודה הפנימית, עבודת ה'. עשיתי את התפקיד הזה ב-24 השנים האחרונות בזכות העובדה שהרב אריאל העביר כל שבוע שיעור כללי בישיבה, וגם בזכות חבורה מדהימה של ר"מים תלמידי חכמים ששקועים בתורה. שני הצדדים האלה סייעו בידי.

"כל השנים חיפשתי שותף וב"ה מצאתי שותף מופלא, מרביץ תורה ברבים, עם אש תורה מופלאה וחיות שהוא מכניס בלומדי התורה, שקיעה בעומק הסוגיות, ראשונים ואחרונים. הוא נכנס לפני 3 וחצי שנים כראש בית המדרש וכעת משלים את המהלך. אני שמח בזה שמחה עצומה, אנחנו דנים ומחליטים הכל ביחד, עד היום לא הגענו לחילוקי דעות".

[email protected]

"עיסוק בעבודת ה' זה היעד הנשגב ביותר שניתן להעלות על הדעת". כנס 'בכל לבבך'
צילום: דוד שטיין – בעין טובה

"אלפי אנשים שרוצים עבודת ה' יותר עמוקה"

כנס 'בכל לבבך' השביעי מרחיב השנה את הכלים, ולא מתנצל על ההפרדה בין גברים לנשים

זו השנה השביעית שישיבת רמת גן תקיים את הכנס בנושאי עבודת ה' 'בכל לבבך', וגם מאחוריו עומד הרב שפירא, כשהוא מסביר את החשיבות של התכנסות רבתי דווקא בעניינים תורניים.

"חז"ל אומרים שאין דומים מועטים שעוסקים בתורה לרבים שעוסקים בה. רבים שעוסקים זו סגולה אחרת, גם ברובד שאינו נראה לעין. אבל גם ברובד הגלוי – רואים אלפי אנשים שרוצים להתעורר לעבודת ה' יותר עמוקה, יותר פורחת. זה עושה באוויר משהו יותר מאשר ללכת לשמוע שיעור".

הדיבור על אלפים אינו הפרזה. בשנים שעברו, מספר הרב, נרשמה צפיפות יתרה בכנס וחלק מהמבקשים להירשם נותרו בחוץ. השנה החליטו המארגנים לעבור לביתן חדש, הגדול ביותר בגני התערוכה, במטרה לספק את הביקוש הגבוה. נושא הכנס, שיתקיים בכ"ב תמוז, יתמקד השנה במידת הביטחון בה'. "דווקא בדור שלנו, שהוא כל כך עוצמתי והיכולת האנושית כל כך מפותחת, יש נטייה לשכוח את הביטחון בה'", מסביר הרב שפירא את הבחירה. בכלל, בעיניו המיקוד של יום שלם בנושאי עבודת ה' מדי שנה, הוא מטרה עליונה. "אני חושב שעבודת ה' זה היעד הנשגב ביותר שניתן להעלות על הדעת. אנחנו רוצים לעסוק במדויק בתכנים האלו. עבודת ה' אלו מצוות הליבה של התורה, שנמנות לפני כל המצוות על ידי מוני המצוות".

בין המרצים ניתן לראות קשת של גוונים, מרבנים מ'ישיבות הקו' ועד הרבנית אסתי רוזנברג, שממשיכה את אביה הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שהשתתף כל השנים בכנס. השיעורים מתקיימים בהפרדה.

בכנס שלכם נשים מרצות לנשים בלבד. עוד לא קיבלתם מכתב אזהרה מדינה זילבר?

"אני מתפלא שהמכתב מדינה זילבר עוד לא הגיע. כנראה יש תקלה בדואר", הוא מחייך ומסביר: "אצלנו בכנס הרבניות הן רק לנשים. רוב הרבנים ידברו לגברים ונשים באולמות עם הפרדה, ויש רבנים שמדברים רק לנשים. אצלנו זה עיקרון שנשים תלמדנה רק נשים. יש סוברים שזה ממש אסור שאישה תעביר שיעור לגברים. אנחנו לא אומרים שזה אסור, אבל שיותר ראוי כך זה פשוט וברור, והרב אריאל מנחה אותנו בכל שאלה כדוגמת אלו. זה כך גם בימי עיון בתנ"ך של גבעת שמואל ובכנסי בניין שלם, חלק גדול מיראי ה' נוקטים בדרך זו".