בימים אלו הגישו שלושה מחברי "הוועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין" תביעת דיבה נגד "ידיעות אחרונות", ובה הם דורשים מן העיתון פיצויים בסך 300,000 ש"ח. שמותיהם של השלושה, ד"ר דוד חן, מנתח בכיר בבית החולים "אסף הרופא", הפרופסור אריה זריצקי, מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון והפרופסור הלל וייס, מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן, הופיעו בכתבה בעיתון אשר התיימרה להציג את טענותיהם בעניין רצח רבין ואת פועלם למען הקמתה של ועדת חקירה בנושא.
במקום לפרוש בפני הציבור את הממצאים שאספו חברי הוועדה אודות רצח רבין, פרסם "ידיעות" כתבה "בוטה ודורסנית" אשר הכפישה את שמם המקצועי של התובעים, נאמר בכתב התביעה.
העיתונאי שכתב את הכתבה כינה את מעשיהם "רצח כפול" ו"עלילת דם", והכתבה כינתה את התובעים "מכחישי רצח רבין", "מסיתים" ו"מדיחים", והשוותה אותם למכחישי שואה. בעמוד השער של מוסף שבעה ימים כונו השלושה "רוצחים", והכתבה עצמה התפרשה על פני חמישה עמודים.
בכתב התביעה נאמר: "הכותרות והכינויים שבהם כונו התובעים בכתבה, והמעשים שיוחסו להם, אינם אלא הכפשה של שמם, השפלתם ועשייתם מטרה לבוז לשנאה וללעג, המגיעים לכדי הוצאת שם רע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965".
עוד טוענים התובעים כי הכתבה הסבה להם נזק רב, באשר "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הנפוץ בישראל, וכי "מטרתה של הכתבה הייתה לשפוך את דמם של התובעים, להציגם כמוקצה מחמת מיאוס, והיא עשתה זאת ללא מורא, עם הרבה משוא פנים, במצח נחושה ובכוונת זדון".
לאחר פרסום הכתבה ביקשו התובעים מן העיתון כי יפרסם תגובה מטעמם, תגובה שתתפרסם באותו מוסף, ובאותו היקף, אך הם נענו בשלילה. עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, המייצגת את השלושה, פנתה אף היא לעיתון וביקשה "לפרסם כתבה זהה בגודלה לזו שנתפרסמה על אודות התובעים, כתבה "אשר תביא באופן אובייקטיבי, ולו בסגנון בלתי אוהד", כך נכתב בכתב התביעה, "את טיעוני התובעים ואת הראיות והעדויות שעליהם מבוססים טיעוניהם. הכתבה תחקור ביסודיות ובמקצועיות את הטיעונים, תעמיד כנגדם טיעוני נגד, אם תמצא, ואם תמצא לנכון בסופו של דבר לדחות אותם לגופו של עניין, תעשה זאת". בקשה זאת ואף בקשות אחרות של התובעים שיתאפשר להם להגיב כלל לא נענו, עד אשר הסכים העיתון לפרסם את דברי התובעים כ"תגובה" במדור התגובות של המוסף. לדבר הזה לא הסכימו התובעים, והם פנו לערכאה משפטית.
בעקבות הדברים האלו טוענים התובעים כי "בפרסום הכתבה בעצמה, ובעצם התעלמותם של הנתבעים מבקשת התובעים לאזן את התמונה, אפילו באופן בלתי אוהד כלפי התובעים, יש הוצאת לשון הרע בזדון, המזכה את הנפגעים בפיצוי בסכום של 100,000 ש"ח כל אחד". הם תובעים, כאמור, בסך הכל 300 אלף שקלים.
יצוין כי כתב התביעה מפרט את טיעוני "הוועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין", וסעיפים רבים שבו עוסקים בסתירות שנתגלו בין ממצאי ועדת שמגר ובין הממצאים של חוקרי המשטרה, של הרופאים ושל המכון הפתולוגי, אשר עסקו בתהיות רבות כגון בתהייה על הטווח שממנו נורו הכדורים, על זיהוים של הכדורים שנמצאו בתוך גופו של רבין ככדורים שונים מאלו שהיו באקדח של עמיר, על היעדר שרידי ירי על גופו של עמיר, האמורים להימצא אצל מי שירה, ועוד.
נראה, כי בעצם הגשת כתב תביעה כה מפורט מבקשים התובעים להציג שוב את סימני השאלה הגדולים שנוצרו מאז פרסומן של מסקנות ועדת שמגר. כך הם מבקשים לזכות בחשיפה לטיעוניהם, אשר, אולי, תקדם את הקמת ועדת החקירה שאותה הם מבקשים להקים.
במקום לפרוש בפני הציבור את הממצאים שאספו חברי הוועדה אודות רצח רבין, פרסם "ידיעות" כתבה "בוטה ודורסנית" אשר הכפישה את שמם המקצועי של התובעים, נאמר בכתב התביעה.
העיתונאי שכתב את הכתבה כינה את מעשיהם "רצח כפול" ו"עלילת דם", והכתבה כינתה את התובעים "מכחישי רצח רבין", "מסיתים" ו"מדיחים", והשוותה אותם למכחישי שואה. בעמוד השער של מוסף שבעה ימים כונו השלושה "רוצחים", והכתבה עצמה התפרשה על פני חמישה עמודים.
בכתב התביעה נאמר: "הכותרות והכינויים שבהם כונו התובעים בכתבה, והמעשים שיוחסו להם, אינם אלא הכפשה של שמם, השפלתם ועשייתם מטרה לבוז לשנאה וללעג, המגיעים לכדי הוצאת שם רע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965".
עוד טוענים התובעים כי הכתבה הסבה להם נזק רב, באשר "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הנפוץ בישראל, וכי "מטרתה של הכתבה הייתה לשפוך את דמם של התובעים, להציגם כמוקצה מחמת מיאוס, והיא עשתה זאת ללא מורא, עם הרבה משוא פנים, במצח נחושה ובכוונת זדון".
לאחר פרסום הכתבה ביקשו התובעים מן העיתון כי יפרסם תגובה מטעמם, תגובה שתתפרסם באותו מוסף, ובאותו היקף, אך הם נענו בשלילה. עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, המייצגת את השלושה, פנתה אף היא לעיתון וביקשה "לפרסם כתבה זהה בגודלה לזו שנתפרסמה על אודות התובעים, כתבה "אשר תביא באופן אובייקטיבי, ולו בסגנון בלתי אוהד", כך נכתב בכתב התביעה, "את טיעוני התובעים ואת הראיות והעדויות שעליהם מבוססים טיעוניהם. הכתבה תחקור ביסודיות ובמקצועיות את הטיעונים, תעמיד כנגדם טיעוני נגד, אם תמצא, ואם תמצא לנכון בסופו של דבר לדחות אותם לגופו של עניין, תעשה זאת". בקשה זאת ואף בקשות אחרות של התובעים שיתאפשר להם להגיב כלל לא נענו, עד אשר הסכים העיתון לפרסם את דברי התובעים כ"תגובה" במדור התגובות של המוסף. לדבר הזה לא הסכימו התובעים, והם פנו לערכאה משפטית.
בעקבות הדברים האלו טוענים התובעים כי "בפרסום הכתבה בעצמה, ובעצם התעלמותם של הנתבעים מבקשת התובעים לאזן את התמונה, אפילו באופן בלתי אוהד כלפי התובעים, יש הוצאת לשון הרע בזדון, המזכה את הנפגעים בפיצוי בסכום של 100,000 ש"ח כל אחד". הם תובעים, כאמור, בסך הכל 300 אלף שקלים.
יצוין כי כתב התביעה מפרט את טיעוני "הוועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין", וסעיפים רבים שבו עוסקים בסתירות שנתגלו בין ממצאי ועדת שמגר ובין הממצאים של חוקרי המשטרה, של הרופאים ושל המכון הפתולוגי, אשר עסקו בתהיות רבות כגון בתהייה על הטווח שממנו נורו הכדורים, על זיהוים של הכדורים שנמצאו בתוך גופו של רבין ככדורים שונים מאלו שהיו באקדח של עמיר, על היעדר שרידי ירי על גופו של עמיר, האמורים להימצא אצל מי שירה, ועוד.
נראה, כי בעצם הגשת כתב תביעה כה מפורט מבקשים התובעים להציג שוב את סימני השאלה הגדולים שנוצרו מאז פרסומן של מסקנות ועדת שמגר. כך הם מבקשים לזכות בחשיפה לטיעוניהם, אשר, אולי, תקדם את הקמת ועדת החקירה שאותה הם מבקשים להקים.