הפגנת תומכי הנאשמים מול בית המשפט
הפגנת תומכי הנאשמים מול בית המשפטצילום: רועי עלימה, פלאש 90

בהחלטתו שניתנה השבוע פסל בית המשפט המחוזי מרכז את הודאות הנאשמים במשפט דומא שניתנו תחת חקירה בעינויים - המכונים בשפה מכובסת "אמצעים מיוחדים".

לגבי הנאשם מספר 1 בתיק, עמירם בן אוליאל, הכשיר בית המשפט הודאות שלו במעשה הרצח המשולש בדומא שניתנו מאוחר יותר, בימים שלאחר החקירות בעינויים ובעת השחזור שהוא ביצע. לגבי הנאשם מספר 2, שהיה קטין בן 16 בעת האירוע, קבע בית המשפט שכל הודאותיו הקושרות אותו לאירוע בדומא הושגו באמצעים שפוסלים אותן מלשמש כראיות. עם זאת, התביעה עדיין תנסה לקשור אותו לעבירת קשירת קשר לביצוע הרצח בדומא, ותנסה להביא לכך ראיות אחרות לאחר שהודאתו נפסלה.

בפרקליטות ניסו השבוע לשדר אדישות נון-שלנטית ביחס להחלטת בית המשפט. המסרים שיצאו מהתביעה הביעו ביטחון בכך שיש די ראיות כדי להפליל את השניים גם בלי ההודאות שנפסלו. אבל לפחות בכל הנוגע לנאשם מספר 2, נראה שפסילת ההודאות שלו תהפוך את הרשעתו בפרשת דומא לקשה הרבה יותר.

בכל מקרה, בבית המשפט התברר שאכן צדקו הטענות על כך שהחשודים נחקרו בעינויים קשים שעלולים להזיק לגופם ולנפשם, ואף לגרום להם להודות בכל מה שיידרשו רק כדי להינצל מייסורי התופת הבלתי נסבלים של החקירה. 'בשבע' היה העיתון הראשון שטען את זה בעוצמה, בשני גיליונות שיצאו עם התפוצצות הפרשה בסוף שנת 2015. לגבי נאשם מספר 2, שהיה קטין כאמור, בית המשפט אישר שכתוצאה מהחקירות מצבו הנפשי התדרדר והוא נזקק לטיפול תרופתי פסיכיאטרי.

להצדקת השימוש באמצעי חקירה חמורים שכאלה, טענו בשב"כ ובפרקליטות שהם ננקטו לא כדי להשיג ראיות להרשעה על פשעי העבר, אלא כדי לקדם סכנה ולסכל פיגועים עתידיים שהיו עלולים לצאת מקרב ארגון טרור שלנאשמים מיוחסת השתייכות אליו. הצורך לסכל פיגועים - זו ההצדקה היחידה שיכולה להכשיר בדיעבד שימוש באמצעים חמורים, שבית המשפט קבע שהם "פגעו בזכותם של הנאשמים לשלמות הגוף והנפש וכללו פגיעה פיסית, לחץ נפשי ואלמנטים של השפלה ופגיעה בכבוד". בעניין זה בית המשפט נתן אמון בגרסת השב"כ, לא בטוח שבצדק. אפשר ונכון לתהות אם אכן הייתה כאן התארגנות הראויה להיחשב לארגון טרור, ואם אכן נשקפה סכנה ברורה, בבחינת "פצצה מתקתקת", לפיגועים עתידיים שייצאו מהתארגנות זו.

בעקבות מה שנתגלה בבית המשפט, יש צורך בבחינה מחודשת של עצם ההיתר שניתן לשב"כ להשתמש נגד חשודים יהודים באמצעי חקירה מיוחדים, שהותרו לחוקריו במסגרת מלחמתם בטרור הפלשתיני. נכון אומנם שאין למעט בחומרת מעשיהם של מי שעושים דין לעצמם ויוצאים לכפרים ערביים כדי לפגוע ללא אבחנה בקורבנות מקריים. אלו מעשים אסורים, פסולים מוסרית ומזיקים למדינה, להתיישבות ביו"ש, וכמובן גם לפוגעים - שלבסוף נתפסים ונותנים את הדין וחייהם נהרסים ללא טעם. גם התועלת ההרתעתית שהם סבורים שתצא ממעשיהם היא דמיונות שווא. אם רצונם להילחם בטרור הערבי, שיתגייסו לדובדבן ויעשו זאת באופן יותר יעיל ויותר מוסרי. כל מי שיש לו השפעה על אותם צעירים שנדחפים למעשים הרסניים נדרש להתאמץ לרסן אותם, אם לא מתוך חמלה על קרבנותיהם הפוטנציאליים אז לפחות מתוך חמלה עליהם ועל סבלם המיותר.

ואחרי כל זאת, לא מדובר בסכנה אסטרטגית למדינת ישראל, או בתופעה קשה ומזיקה שסיכולה מצדיק שימוש בעינויים יותר מאלה שמופעלים על פושעים פליליים מסוכנים. הטרור הערבי, גם לאחר אמצעי החקירה המיוחדים שמפעיל השב"כ ולאחר כל שיטות ההתבצרות, האבטחה והמיגון שהפכו לשגרת חיינו, מצליח להפיל בנו עשרות חללים בשנה ממוצעת. הטרור היהודי (גם אם נסכים להגדרה הזאת) מצומצם הרבה יותר, ואפשר להיאבק בו ביעילות יחסית בלי להשתמש באמצעים שבית המשפט הגדיר אותם כפגיעה בזכויות היסוד של החשודים.

יש לקוות שהתבונה, האחריות והמוסריות יגברו ומעשים כאלה לא ייעשו עוד על ידי יהודים. אבל גם אם יתעורר חשד לסכנה כזאת, טרור יהודי הוא עדיין תופעה מינורית, תופעה שאין מקום להשוותה לטרור הערבי המקיף, השיטתי והקטלני, ואין הצדקה לשימוש באמצעים דרקוניים ופוגעניים כדי לסכל אותה. בין אם יורשעו בדין ובין אם יזוכו – נאשמי משפט דומא צריכים להיות המעונים האחרונים.

שכר על הפרישה

מיזם הכשרות של ארגון צהר שנוי במחלוקת גדולה בתוך הציונות הדתית ובין רבניה.

מובילי היוזמה טוענים כי ביכולתם לגרום לכך שעסקים רבים, אשר אינם מעוניינים בכשרות מטעם הרבנות, ייהפכו לכשרים ושומרי שבת תחת השגחתם. זאת בדומה לכך שזוגות חילונים, שנטו שלא להינשא ברבנות, החליטו בכל זאת להינשא כדת משה וישראל במסגרת מיזם הנישואין של צהר.

עוד טוענים מובילי היוזמה שמערכת הכשרות האלטרנטיבית של צהר תהיה אמינה, שקופה ובעלת קריטריונים אחידים וברורים, ובכך תציב סטנדרטים ראויים שמערכת הכשרות של הרבנות תיאלץ להתחרות בהם - מה שיביא לשיפורה.

גם למבקרי היוזמה יש טיעונים כבדי משקל. תחרות בין גופי הכשר שונים עלולה דווקא לגרום להיחלשות כוחו של הגוף המשגיח, מתוך חשש שאם יעמוד על עקרונותיו יפנו בעלי העסקים אל גוף כשרות מתחרה ופחות קפדני. יש גם מי שטוענים שענף הכשרות הוא מורכב ומסובך, ולמרות הביקורת על חולשתה של מערכת הכשרות הממלכתית במקומות מסוימים - כלל לא ברור שצהר יצליחו להעמיד מערכת טובה יותר.

טענה מרכזית נוספת גורסת שהציונות הדתית, מתוך גישתה הממלכתית, צריכה לעמול על חיזוק הרבנות הראשית ועל שיפור מערכת הכשרות שלה, ואל לה לעסוק בהקמת גופים פרטיים ומתחרים כמו שעושים גופי הכשרות החרדיים. מגמת ההפרטה המתפשטת של הסמכות הדתית – מגיור פרטי לכשרות פרטית ואפילו עד התרת עגונות פרטית - עומדת לכאורה בסתירה לתפיסה שביסוד הקמת הרבנות הראשית על ידי מרן הראי"ה קוק זצ"ל.

ולבסוף, השיטה שהנהיג ארגון צהר שונה מכל הכשרי הבד"צים בכך שההכשר של צהר לא בא בנוסף ובמקביל להכשר הרבנות הראשית, אלא במקומו. חוק איסור הונאה בכשרות אוסר להציג ככשר מוצר או עסק שהרבנות הרשמית לא אישרה את כשרותו. כדי שיוכלו להעניק הכשר בלי להזדקק לאישור הרבנות, משתמשים אנשי צהר בתרגיל משפטי שעוקף את חוק איסור הונאה בכשרות ומרוקן אותו מתוכן. במקום תעודת כשרות, שרק מוצרים ועסקים אשר מושגחים גם על ידי הרבנות רשאים להציג, הם מציגים תעודת "פיקוח מזון", כשכולם יודעים שהכוונה לתעודת כשרות לכל דבר. פרט לחוסר הנחת מתרגיל הישראבלוף הזה, יש סכנה בהרגלת הציבור להסתמך על תעודות פיקוח שאינן כפופות לחוק איסור הונאה בכשרות. בטווח הארוך, התוצאה עלולה להיות הכשלת הציבור בהסתמכות על גופים מפוקפקים מוכרי תעודות פיקוח למטרות רווח, שיקומו כחיקוי זול ומתחרה למיזם של צהר.

מיד עם צאתו של המיזם לדרך הגיבו כמה מבכירי וזקני הרבנים של הציונות הדתית בהתנגדות נחרצת. בין המתנגדים הבולטים ליוזמה היו נשיא צהר לשעבר הרב יעקב אריאל, והרב חיים דרוקמן - אחד מארבעה רבנים בכירים שארגון צהר הסתמך על תמיכתם בשנותיו הראשונות. השבוע יצא מכתב בנושא מטעם ועדה של זקני הרבנים, ביניהם גם הרב זלמן ברוך מלמד, הרב צפניה דרורי, הרב איסר קלונסקי והרב חיים שטיינר. הוועדה בראשות הרב דרוקמן קובעת שהיא רואה בחומרה רבה את המהלך של צהר, וקוראת לבטלו.

בארגון צהר ובמועצת הרבנים שלו יש תלמידי חכמים חשובים, אבל בנושאים מרכזיים ובעלי חשיבות עליונה כמו היחס לרבנות הראשית ומבנה מערכת הכשרות הארצית, מן הראוי שראשי צהר יבטלו את דעתם מול התנגדותם המשותפת של זקני רבני הדור. אם הציונות הדתית לא תכבד בעצמה את גדולי הדור שלה, היא לא תוכל להלין על כך שהם לא זוכים לכבוד דומה לזה ששמור לגדולי הדור של הציבור החרדי.

אין ספק שראשי צהר השקיעו במיזם הכשרות שלהם משאבים רבים, וההחלטה על סגירתו תהיה קשה וכואבת. יש לקוות שהם יעמדו בניסיון הקשה הזה ולא יחזיקו במחלוקת. יש להניח שהציבור, שרוצה באחדות וחושש ממחלוקת, יכיר להם טובה על כך.

לתגובות: [email protected]