שרת התרבות והספורט, מירי רגב, התייצבה במליאת הכנסת ב'שעת השאלות' והשיבה לחברי כנסת ששאלו אותה על נושאים שונים, ללא הכנה מראש.
כזכור, שעת השאלות היא כלי פרלמנטרי חדש שהוכנס במהלך כהונתה של הכנסת ה-20, במטרה לאפשר לאופוזיציה להעלות נושאים במליאה באופן ישיר אל מול שרי הממשלה.
מסגרת הזמן לכל שאלה היא שתי דקות, ולכל תשובה לא יותר משלוש דקות, ולחברי האופוזיציה יש יתרון במספר השאלות – לפחות שלושה רבעים מהשואלים יהיו מהאופוזיציה.
ח"כ יעל גרמן העלתה את תופעת הקריאות ההומופוביות בזמן משחקי ספורט ואמרה, "יש לנו פה חוק שמדבר נגד אלימות במגרשי הספורט, אבל הוא מדבר רק על רקע של צבע, השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני. ביקשתי להוסיף גם את הקריאות ההומופוביות, שכל מי שמבקר במגרשי הספורט, מדוע זו הפעם השנייה שחוק אלמנטרי, שבעולם כבר ממזמן העבירו, אנחנו לא יכולים לממש אותו?"
השרה רגב השיבה כי "זו לא חוכמה לקבל החלטה שבסופו של דבר לא יאכפו אותה. את רואה מה קורה עם הסתה, את רואה מה קורה עם אלימות, את רואה מה קורה עם גזענות, את רואה מה קורה עם ג'יבריל רג'וב שמשתמש בספורט כדי להסית נגד ספורטאים ישראלים. אני מוכנה לבדוק שוב את החקיקה הזאת. אין טעם להביא חקיקה שבסופו של דבר המשטרה לא יכולה לאכוף אותה ומשרד המשפטים לא יודע לאכוף אותה".
ח"כ יואל חסון העלה את נושא התערבותה של השרה באירוח האירוויזיון ושאל, "מתוקף איזו סמכות? האם הוסמכת על-ידי ראש הממשלה, על-ידי הממשלה להתבטא בנושא הזה של האירוויזיון, להוביל את הנושא של האירוויזיון, להצהיר הצהרות שלפחות כלפי חוץ מתייחסים אליהן ברצינות, האם ראש הממשלה הסמיך אותך לדבר הזה?".
השרה רגב השיבה, "לא הוסמכתי לשום דבר. אני לא צריכה להיות מוסמכת לתת את עמדתי בסוגיות כאלה ואחרות. אמרתי את עמדתי בעניין האירוויזיון. אני חושבת שהאירוויזיון הוא במה נהדרת למדינת ישראל. זה שידור ציבורי שמשתמש בתקציב ציבורי של 80-50 מיליון שקלים. בנוסף לזה שמדובר אירוע מוזיקלי, היופי הוא שמדינה מארחת יכולה להראות את פניה היפים. איך? באמצעות אותם סרטונים. מה הסרטונים האלה בעצם עושים? מאפשרים לכך שיראו שהמדינה הזאת זו מדינה נורמלית, מדינה שחיים פה יהודים וערבים, חילונים וחרדים, פריפריה ומרכז ומורשת וחדשנות. חשבתי שנכון שבסוגיות האלה לממשלה תהיה יכולת תיאום והידברות עם התאגיד."
ח"כ ג'מאל זחאלקה ביקש פרטים על תקצוב התרבות הערבית על ידי משרד התרבות. השרה רגב השיבה: "מעולם המגזר הערבי לא זכה לפריחה תרבותית כפי שהוא זכה בשלוש השנים האחרונות. זאת אומרת, לא אלה שמדברים על אהבת האחר אבל תקציבים זה לא, אלא אלה שעושים. המשרד הזה הוביל, בראשותי, את ההתפתחות של תחום התרבות והספורט במגזר הערבי, כמו גם, דרך אגב, במגזר החרדי, כמו גם ביהודה ושומרון. אבל העלייה הגדולה ביותר מבין כל המגזרים בתקציבים היא של המגזר הערבי."
ח"כ מוסי רז שאל מה עמדתה של השרה לגבי הפקת מחזמר עם שיריו של אייל גולן בתיאטרון. השרה רגב השיבה, "למה אתה שואל אותי רק על אייל גולן ולא על אחרים? אין לי שום בעיה עם אייל גולן. למה לא? אני לא מקבלת החלטה על איזה הפקות יש במוסדות תיאטרון, מי שמחליט זה המנכ"ל הרלבנטי והמנהל האומנותי. מרגע שהם קיבלו החלטה שמחזה על אייל גולן הוא ברמה איכותית מתאימה לתיאטרון אז בסדר גמור, אני לא רואה מה הבעיה עם זה."
ח"כ יעל כהן פארן התייחסה לתקציב חגיגות ה-70 ושאלה, "האם זה נראה לך ראוי שתקציב ציבורי נשמר בסוד, ואפילו לחברי כנסת לא ניתן מידע לגבי שימוש בו?".
השרה רגב השיבה כי "מדינת ישראל בשנת ה-50 ובשנת ה-60 היא השקיעה בין 150 ל-200 מיליון שקלים באירועי העשור. כשאירועי העשור התמקדו בעיקר בשני אירועים גדולים יום אחר יום בירושלים: באירוע של טקס המשואות, ואחד כך אירוע המיצג או האירוע שהחליטו עליו כנושא המרכזי של אותו עשור.
התקציב של חגיגות ה-70, כפי שאת שמה לב, הוא רק 100 מיליון שקלים. התקציב הזה נוצל לעשרות אירועים בכל הארץ, במקום שני אירועים מרכזיים, הייתי צריכה לקבל על זה צל"ש".