מאת אהרון אברמסון
שנה לאחר הסתלקותו של הרב שך זצ"ל והפלג החרדי עדיין לא נרגע. מחלוקות פנימיות מנעו את המספדים שתוככנו ביום השנה להסתלקות מנהיג הליטאים. החסידים של יורשיו – הרב אלישיב והרב שטיינמן – שופכים שמן למדורת המחלוקות. לנעלייו הגדולות עדיין לא נכנס איש
זה היה אמור להיות "המספד הגדול ביותר שידעה היהדות החרדית מעודה", כיאה למי שנחשב בעיני המארגנים, אנשי 'דגל התורה', לא רק מייסד התנועה ומורה דרך לרבבות תלמידים בארץ ובעולם, אלא גדול הדור, הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל.
המיקום כבר נקבע ('בנייני האומה' בירושלים), רשימת הנואמים אף היא נראתה מבטיחה: ראש ישיבת 'גאון יעקב', הרב שטיינמן; ראש ישיבת פוניבז' לצעירים הרב לבקוביץ; אב"ד שכונת רמת אהרן בבני ברק הרב קרליץ; חתנו של הרב שך, הרב ברגמן ועוד.
ההסעות אל האירוע, שהיה אמור לחתום מאות עצרות התעוררות וזיכרון מקומיות שנערכו בימי השבעה והשלושים, כבר אורגנו, ואז, כעבור יום, החליטו המארגנים לפצל את האירוע לשניים: האחד בירושלים והשני בבני ברק.
עוד עשרים וארבע שעות חלפו וגם התוכניות הללו נגנזו. מוקירי זכרו של הרב שך נאלצו 'להסתפק' בעצרת הזיכרון שנערכה בהיכל ישיבת פוניבז', שהרב שך עמד בראשה, או בהספדים המקומיים ובעליה ההמונית לקבר בבית העלמין בבני ברק.
על הנסיבות שהובילו בסופו של דבר לביטול מספד הענק יש יותר מגרסה אחת. העובדה שכל ה'בוחשים בקדרה' מרוצים מהתוצאה הסופית ראויה למחקר פסיכולוגי מעמיק, אך יש בה כדי להוכיח כי המאבקים הפנימיים ב'דגל התורה' לא תמו עם הסתלקותו של הרב שך, והכתרתם של הרב אלישיב והרב שטיינמן כממשיכי דרכו.
מאבקי שליט"א
'מאבקי השליט"א' הללו החלו עוד בחייו של הרב שך, בזמן שהיה רתוק למיטתו ומנותק מהנעשה סביבו. מועצת גדולי התורה הליטאים, שבראשה עמד, לא התכנסה. לקבלת 'דעת תורה' בשאלות העולות על הפרק פנו חברי הכנסת של המפלגה, רביץ וגפני, אל הרבנים אלישיב ושטיינמן. ראשי ישיבות ותלמידיהם, שנהגו להיוועץ ב'מרן ראש הישיבה' נאלצו אף הם לחפש להם מורי דרך אחרים. קבוצה מסויימת (שזכתה לתואר 'שכיסטים', על משקל 'משיחיסטים') אף אימצה לעצמה שיטה דומה מאד לזו שהתחדשה בחסידות חב"ד לאחר פטירתו של הרבי, 'בר הפלוגתא' הגדול של הרב שך: חיפוש תשובות לבעיות בכתביו (כלומר – הטמנת פתק שאלה באחד מעמודי ספריו, בצורה אקראית, והבנת התשובה מתוכן אותו דף....).
מכל מקום, למתבוננים מן הצד במאבקים הפנימיים הללו נדמה כי מדובר בקרב בין 'הפלג הירושלמי', הנוהה אחר הרב אלישיב, ל'פלג הבני ברקי' המקושר לרב שטיינמן. מקורביהם של השניים הודפים כל ניסיון לתקוע טריז ביניהם. "ההתבטלות של השניים אחד בפני השני היא הדדית, ושום כוח לא יצליח להפריד בין הדבקים", אומרים המקורבים.
ניסיונות מסוג זה, כך מתברר, לא חסרים. אבל בעוד המערערים על הנהגתם המשותפת של השניים מקפידים יותר בכבודו של הרב אלישיב ומשלחים את חציהם במקורביו (אולי משום שהוא עצמו ממעט לעסוק בעניינים המעוררים את חמתם של "קנאי" עירו), אין הם בוחלים באמצעים כשהמדובר ברב שטיינמן: 'פשקווילים' רבים ננעצו בו בשנים האחרונות, על כל דבר שנקשר בשמו: מתן לגיטימציה ליציאת אברכים ללימוד מקצוע בשעות הערב במסגרות מיוחדות להכשרה מקצועית, השתתפות נציגו האישי (הרב קרליץ) בוועדת טל ובניסוח 'אמנת כנרת' בין דתיים לחילונים, ניסיונות להרחבת מסלולי הלימוד בחינוך העל-יסודי לבנות חרדיות וגיבוי לפעילות הנח"ל החרדי עבור מי שנפלט מהמסגרות הישיבתיות.
פשקווילים כנגד דעת הרבנים
לשיא הגיעו הדברים ערב אישורו של חוק טל בכנסת. היריבים משכבר הצליחו לרתום לצדם חלק מחברי מועצת גדולי התורה של'דגל התורה, ואלה הורו לח"כים הסרים למשמעתם (רביץ וגפני) להביא להפלת החוק, בניגוד לעמדתם של הרבנים אלישיב ושטיינמן, שתמכו בו ללא הסתייגות.
בשכונות החרדיות בירושלים לא נותר באותו יום אפילו סנטימטר פנוי אחד להדבקת מודעה, נוכח קמפיין הענק נגד "הנותנים יד להחריב את עולם התורה". גם הודעתו הדרמטית של הרב משה שמואל שפירא על פרישתו ממועצת גדולי התורה הליטאים אם יצביעו חברי הכנסת בעד החוק לא שינתה את עמדתם הנחרצת של שני המנהיגים, שחששו כי הכרעת שופטי בג"ץ בעתירה בנושא גיוס בני ישיבות לצבא תהיה גרועה בהרבה מההסכמות אליהם הגיעה 'ועדת טל'.
מקורבי הרב אלישיב, כעמיתיהם ב'חצרו' של הרב שטיינמן, מסרבים בלחשוף את זהותם של 'הנושפים בעורף'. "אנחנו יודעים היטב מי הם ומה מניעיהם" היה המשפט היחיד שהגיעה מכיוונם, וגם זה במאמצים.
המתמצאים ברחוב החרדי מזהים מספר קבוצות הפועלות, יחד ובנפרד, מתוך אינטרסים שונים, לערעור המנהיגות הרוחנית הנוכחית. "בקדרה הזו בוחשים מקורביהם של אלה שאצה להם הדרך אל ראשות מועצת גדולי התורה וכאלה שמעולם לא הכירו בה ובסמכותה", אומר גורם ב'דגל התורה', ומבקש להזכיר: גם הרב שך לא הגיע ביום אחד לראשות מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל'".
המשימה: שיקום 'מועצת גדולי התורה'
אחת המשימות העומדות עתה בפני שני מנהיגיה הרוחניים של 'דגל התורה' היא, ללא ספק, חידוש פניה ופעילותה של מועצת גדולי התורה הליטאים. מההרכב המקורי שפעל בימיו של הרב שך נותרו רק הרבנים לפקוביץ וקרליץ, הרב מרקוביץ, הרב אוירבך (משתתף זמני במועצה) וכמובן, הרב שטיינמן.
שובו של האדמו"ר היחיד שחבר ל'שולחן הליטאי', האדמו"ר מבעלז, התאפשר רק על רקע אכזבתו מאי כיבוד הסכם הרוטציה על ידי חברי הכנסת של 'אגודת ישראל', שהיה אמור להושיב את הרב ישראל אייכלר בכנסת, והשתיקה הרועמת מצד ראשי מועצת גדולי התורה החסידים נוכח העוול.
בשבועות האחרונים החל הרב אלישיב לפעול לשובו של הרב משה שמואל שפירא לגוף המחודש בראשותו, ובמקביל לגבש רשימת רבנים שיוזמנו להצטרף לפורום מכובד זה. הרב שטיינמן, לעומת זאת, רוצה לשוב לימים בהם פעלה מועצת גדולי התורה אחת ומפלגה אחת ('אגודת ישראל'): "אם הדבר היה בידו, הוא היה שמח להחזיר עטרה ליושנה" אומר מקורב.
לא מחפשים מחליף
המקום בו הסתלקותו של הגרא"מ שך כמעט ולא הותירה רושם, הוא, עד כמה שהדבר ישמע מוזר, דווקא ישיבת פוניבז', שבראשה עמד במשך עשרות בשנים. מסתבר, כי בשש השנים האחרונות לחייו לא פקד ראש הישיבה את המקום. גם בשבע השנים שקדמו לכך נהג הרב להגיע רק לעתים מזומנות, שהמפורסמות שבהן הן מעמדי הפתיחה להתכנסויות 'ירחי כלה' (מסגרת לימודית לשוחרי תורה בתקופת חופשת הקיץ), בהן היה נושא נאומים חוצבי להבות שהפכו למחרת לכותרות בעיתונים.
בישיבה, שהיא מהגדולות והחשובות בעולם התורה, לא מונה לו מחליף, הן מפאת כבודו ("לרב שך אין תחליף") והן בגלל העובדה שלצדו נשאו, עוד בחייו, גם אחרים (פחות מפורסמים) בתואר זה: הרבנים פוברסקי ואידלשטיין. כל מינוי נוסף, לפי הלקחים שהופקו מסבב המינויים קודם, עלול לזעזע את המערכת, ולגרום לא רק לביטול תורה רבתי, אלא גם (ואולי בעיקר) לחילול השם.
שנה לאחר הסתלקותו של הרב שך זצ"ל והפלג החרדי עדיין לא נרגע. מחלוקות פנימיות מנעו את המספדים שתוככנו ביום השנה להסתלקות מנהיג הליטאים. החסידים של יורשיו – הרב אלישיב והרב שטיינמן – שופכים שמן למדורת המחלוקות. לנעלייו הגדולות עדיין לא נכנס איש
זה היה אמור להיות "המספד הגדול ביותר שידעה היהדות החרדית מעודה", כיאה למי שנחשב בעיני המארגנים, אנשי 'דגל התורה', לא רק מייסד התנועה ומורה דרך לרבבות תלמידים בארץ ובעולם, אלא גדול הדור, הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל.
המיקום כבר נקבע ('בנייני האומה' בירושלים), רשימת הנואמים אף היא נראתה מבטיחה: ראש ישיבת 'גאון יעקב', הרב שטיינמן; ראש ישיבת פוניבז' לצעירים הרב לבקוביץ; אב"ד שכונת רמת אהרן בבני ברק הרב קרליץ; חתנו של הרב שך, הרב ברגמן ועוד.
ההסעות אל האירוע, שהיה אמור לחתום מאות עצרות התעוררות וזיכרון מקומיות שנערכו בימי השבעה והשלושים, כבר אורגנו, ואז, כעבור יום, החליטו המארגנים לפצל את האירוע לשניים: האחד בירושלים והשני בבני ברק.
עוד עשרים וארבע שעות חלפו וגם התוכניות הללו נגנזו. מוקירי זכרו של הרב שך נאלצו 'להסתפק' בעצרת הזיכרון שנערכה בהיכל ישיבת פוניבז', שהרב שך עמד בראשה, או בהספדים המקומיים ובעליה ההמונית לקבר בבית העלמין בבני ברק.
על הנסיבות שהובילו בסופו של דבר לביטול מספד הענק יש יותר מגרסה אחת. העובדה שכל ה'בוחשים בקדרה' מרוצים מהתוצאה הסופית ראויה למחקר פסיכולוגי מעמיק, אך יש בה כדי להוכיח כי המאבקים הפנימיים ב'דגל התורה' לא תמו עם הסתלקותו של הרב שך, והכתרתם של הרב אלישיב והרב שטיינמן כממשיכי דרכו.
מאבקי שליט"א
'מאבקי השליט"א' הללו החלו עוד בחייו של הרב שך, בזמן שהיה רתוק למיטתו ומנותק מהנעשה סביבו. מועצת גדולי התורה הליטאים, שבראשה עמד, לא התכנסה. לקבלת 'דעת תורה' בשאלות העולות על הפרק פנו חברי הכנסת של המפלגה, רביץ וגפני, אל הרבנים אלישיב ושטיינמן. ראשי ישיבות ותלמידיהם, שנהגו להיוועץ ב'מרן ראש הישיבה' נאלצו אף הם לחפש להם מורי דרך אחרים. קבוצה מסויימת (שזכתה לתואר 'שכיסטים', על משקל 'משיחיסטים') אף אימצה לעצמה שיטה דומה מאד לזו שהתחדשה בחסידות חב"ד לאחר פטירתו של הרבי, 'בר הפלוגתא' הגדול של הרב שך: חיפוש תשובות לבעיות בכתביו (כלומר – הטמנת פתק שאלה באחד מעמודי ספריו, בצורה אקראית, והבנת התשובה מתוכן אותו דף....).
מכל מקום, למתבוננים מן הצד במאבקים הפנימיים הללו נדמה כי מדובר בקרב בין 'הפלג הירושלמי', הנוהה אחר הרב אלישיב, ל'פלג הבני ברקי' המקושר לרב שטיינמן. מקורביהם של השניים הודפים כל ניסיון לתקוע טריז ביניהם. "ההתבטלות של השניים אחד בפני השני היא הדדית, ושום כוח לא יצליח להפריד בין הדבקים", אומרים המקורבים.
ניסיונות מסוג זה, כך מתברר, לא חסרים. אבל בעוד המערערים על הנהגתם המשותפת של השניים מקפידים יותר בכבודו של הרב אלישיב ומשלחים את חציהם במקורביו (אולי משום שהוא עצמו ממעט לעסוק בעניינים המעוררים את חמתם של "קנאי" עירו), אין הם בוחלים באמצעים כשהמדובר ברב שטיינמן: 'פשקווילים' רבים ננעצו בו בשנים האחרונות, על כל דבר שנקשר בשמו: מתן לגיטימציה ליציאת אברכים ללימוד מקצוע בשעות הערב במסגרות מיוחדות להכשרה מקצועית, השתתפות נציגו האישי (הרב קרליץ) בוועדת טל ובניסוח 'אמנת כנרת' בין דתיים לחילונים, ניסיונות להרחבת מסלולי הלימוד בחינוך העל-יסודי לבנות חרדיות וגיבוי לפעילות הנח"ל החרדי עבור מי שנפלט מהמסגרות הישיבתיות.
פשקווילים כנגד דעת הרבנים
לשיא הגיעו הדברים ערב אישורו של חוק טל בכנסת. היריבים משכבר הצליחו לרתום לצדם חלק מחברי מועצת גדולי התורה של'דגל התורה, ואלה הורו לח"כים הסרים למשמעתם (רביץ וגפני) להביא להפלת החוק, בניגוד לעמדתם של הרבנים אלישיב ושטיינמן, שתמכו בו ללא הסתייגות.
בשכונות החרדיות בירושלים לא נותר באותו יום אפילו סנטימטר פנוי אחד להדבקת מודעה, נוכח קמפיין הענק נגד "הנותנים יד להחריב את עולם התורה". גם הודעתו הדרמטית של הרב משה שמואל שפירא על פרישתו ממועצת גדולי התורה הליטאים אם יצביעו חברי הכנסת בעד החוק לא שינתה את עמדתם הנחרצת של שני המנהיגים, שחששו כי הכרעת שופטי בג"ץ בעתירה בנושא גיוס בני ישיבות לצבא תהיה גרועה בהרבה מההסכמות אליהם הגיעה 'ועדת טל'.
מקורבי הרב אלישיב, כעמיתיהם ב'חצרו' של הרב שטיינמן, מסרבים בלחשוף את זהותם של 'הנושפים בעורף'. "אנחנו יודעים היטב מי הם ומה מניעיהם" היה המשפט היחיד שהגיעה מכיוונם, וגם זה במאמצים.
המתמצאים ברחוב החרדי מזהים מספר קבוצות הפועלות, יחד ובנפרד, מתוך אינטרסים שונים, לערעור המנהיגות הרוחנית הנוכחית. "בקדרה הזו בוחשים מקורביהם של אלה שאצה להם הדרך אל ראשות מועצת גדולי התורה וכאלה שמעולם לא הכירו בה ובסמכותה", אומר גורם ב'דגל התורה', ומבקש להזכיר: גם הרב שך לא הגיע ביום אחד לראשות מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל'".
המשימה: שיקום 'מועצת גדולי התורה'
אחת המשימות העומדות עתה בפני שני מנהיגיה הרוחניים של 'דגל התורה' היא, ללא ספק, חידוש פניה ופעילותה של מועצת גדולי התורה הליטאים. מההרכב המקורי שפעל בימיו של הרב שך נותרו רק הרבנים לפקוביץ וקרליץ, הרב מרקוביץ, הרב אוירבך (משתתף זמני במועצה) וכמובן, הרב שטיינמן.
שובו של האדמו"ר היחיד שחבר ל'שולחן הליטאי', האדמו"ר מבעלז, התאפשר רק על רקע אכזבתו מאי כיבוד הסכם הרוטציה על ידי חברי הכנסת של 'אגודת ישראל', שהיה אמור להושיב את הרב ישראל אייכלר בכנסת, והשתיקה הרועמת מצד ראשי מועצת גדולי התורה החסידים נוכח העוול.
בשבועות האחרונים החל הרב אלישיב לפעול לשובו של הרב משה שמואל שפירא לגוף המחודש בראשותו, ובמקביל לגבש רשימת רבנים שיוזמנו להצטרף לפורום מכובד זה. הרב שטיינמן, לעומת זאת, רוצה לשוב לימים בהם פעלה מועצת גדולי התורה אחת ומפלגה אחת ('אגודת ישראל'): "אם הדבר היה בידו, הוא היה שמח להחזיר עטרה ליושנה" אומר מקורב.
לא מחפשים מחליף
המקום בו הסתלקותו של הגרא"מ שך כמעט ולא הותירה רושם, הוא, עד כמה שהדבר ישמע מוזר, דווקא ישיבת פוניבז', שבראשה עמד במשך עשרות בשנים. מסתבר, כי בשש השנים האחרונות לחייו לא פקד ראש הישיבה את המקום. גם בשבע השנים שקדמו לכך נהג הרב להגיע רק לעתים מזומנות, שהמפורסמות שבהן הן מעמדי הפתיחה להתכנסויות 'ירחי כלה' (מסגרת לימודית לשוחרי תורה בתקופת חופשת הקיץ), בהן היה נושא נאומים חוצבי להבות שהפכו למחרת לכותרות בעיתונים.
בישיבה, שהיא מהגדולות והחשובות בעולם התורה, לא מונה לו מחליף, הן מפאת כבודו ("לרב שך אין תחליף") והן בגלל העובדה שלצדו נשאו, עוד בחייו, גם אחרים (פחות מפורסמים) בתואר זה: הרבנים פוברסקי ואידלשטיין. כל מינוי נוסף, לפי הלקחים שהופקו מסבב המינויים קודם, עלול לזעזע את המערכת, ולגרום לא רק לביטול תורה רבתי, אלא גם (ואולי בעיקר) לחילול השם.