מאת משה פריאל
בעקבות חשיפת פרשת הריגול הבדואית, נפגשנו עם אל"מ פיני גנון, מפקד יחידת הגששים, כדי לשוחח אתו על מידת הנאמנות של הבדואים למדינה. גונן טוען כי המדינה אינה עושה מספיק למענם, וכי החייל הבדואי נאמן וחדור מוטיבציה
לפני כמה ימים נפל דבר בישראל. הותר לפרסום כי קצין בדואי בכיר, מצטיין, נכה צה"ל ובן למשפחה שכולה, ועמו עוד תשעה מבני העדה, חשודים באחת מפרשיות הריגול החמורות ביותר בתולדות המדינה.
בתחילת השבוע, הגעתי לראיין את מי שבימים אלה הפך להיות אייקון תקשורתי מחוזר, אל"מ פיני גנון, מפקד יחידת הגששים. "בפרשיית החשדות אנו לא ניגע", הוא מצהיר.
לתפקידו הנוכחי כמפקד יחידת הגששים או יחידת 5221, הגיע לפני חמש שנים, לאחר ששימש כסגן מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה. בוגר הישיבה התיכונית בנתניה וכמה חודשי לימוד במרכז הרב, התגייס גנון ב-1974 ליחידת הצנחנים, והמשיך בתפקידים שונים בפיקוד.
בשנים האחרונות הספיק הקצין היהודי להתחכך ולהיטמע בתוך החברה הבדואית, מתוקף תפקידו, כשהוא דואג לא רק לחייל הבדואי, אלא גם למשפחתו. הוא הפך למעין יועץ או עובד סוציאלי, המגשר ומתווך בסכסוכים פנים עדתיים, מייעץ בנושא רווחה וחינוך ודוחף מיזמים חדשים לרווחת המגזר. הוא נקרא בפי החמולות הבדואיות "האבא של החיילים", וקירות לשכתו מכוסים בתעודות הוקרה מהאנשים שסייע להם.
החייל הבדואי גאה בשירותו
בתקופה האחרונה קוראת התנועה האיסלמית לבדואים שלא להתגייס לצבא. איך אתם מתמודדים עם התופעה?
הבדואים מצויים בעיצומו של משבר חברתי-תרבותי, ואם המדינה לא תדאג להם "מישהו יקום ויעשה את זה במקומה" – וכוונתי לתנועה האיסלמית. היא מנסה להשתחל לתוך החלל שמותירה המדינה, וקוראת בין השאר לצעירים לא להתגייס. לעתים היא אף משלמת למשפחות כדי שבניהן לא יתגייסו. יחד עם זאת, צריך להבחין בין הערבים לבדואים. גם בתוכה בנויה החברה הבדואית מרבדים שונים. בני השבטים ששרתו בצבא מאז קום המדינה ימשיכו לשרת, אלה שהתנגדו בעבר ימשיכו להתנגד. החייל הבדואי עצמו גאה בשרותו ומעריך את תרומתו למדינה.
אין שום ערעור במוטיבציית הצעירים להתגייס?
בשנתיים האחרונות חל מהפך בחברה הערבית, שלא פסח גם על המגזר הבדואי. נשאלות יותר שאלות, במיוחד בסוגיית המלחמה בטרור הפלשתינאי. כמו שהאמא היהודיה החוששת במצב הביטחוני שקיים מגיוסו של הבן, כך גם האם הבדואית. בהתחשב בכך שחובת השירות לא חלה עליהם, אכן ניכרת ירידה בגיוס, אולם לא באופן דרסטי.
חוץ מזה, החברה הבדואית מצפה כבר שנים רבות מהמדינה לתגמול עבור השירות והנאמנות. מערכת החינוך הבדואית ידועה ברמתה הנמוכה. אחוז קטן מקרב התלמידים מסיים את 12 שנות הלימוד, ורבים מהם נפלטים בגיל צעיר. האוכלוסייה הזו זקוקה לעידוד כדי להמשיך את הקשר עם מדינת ישראל. הם פה והם ימשיכו להיות פה, וככל שיתגייסו יותר בדואים דרכם להשתלבות בחברה הישראלית תהיה קלה יותר.
לשמחתי, לאחרונה התקבלה החלטה בצה"ל שהבדואים ראויים להתייחסות שונה, אולי אפילו להעדפה מתקנת. לצורך זה נרתמו אלוף פיקוד הדרום, ראש אכ"א ועוד, לפרוייקט 'ארגון מערך המיעוטים בצה"ל', שכולל הכנת הצעיר הבדואי וסיפוק צרכיו בשלושה מישורים: לפני גיוסו, במהלך שירותו הצבאי ועם שחרורו. התוכנית כוללת הפעלת מועדוני נוער, השלמת לימודי השכלת יסוד ותיכון, מכינה קדם אקדמית ולימודים לתואר הראשון במדעי החברה באוניברסיטת בן-גוריון.
המפקדים סומכים על הגששים
איך השפיע עליך חשיפת פרשת הריגול השבוע? האם לדעתך עלולים בעתיד להיות מקרים דומים ?
האירוע החמור זעזע אותי, כמו כל אזרח במדינה. הייתי רוצה להאמין שלא היו דברים מעולם, אבל בוא ניתן לבית המשפט לומר את דברו. מעבר לזה, אני מנוע מלהוסיף….
במישור האחר, כל מתגייס לשרותינו עובר בדיקות קפדניות. ברגע שהחלטנו לקבל את החייל, אנחנו סומכים עליו ומאמינים בו. לשמחתי הרבה, עד כה ביחידתי לא היו מקרים כאלה. כמפקדים אנו נותנים גיבוי מלא לחיילי יחידת הגששים והסיירת הבדואית. זה טבעה של היחידה. אנחנו שמים דגש על חינוך לערכים של נאמנות ואמינות. עשבים שוטים וחריגים יש בכל מקום. יחד עם זאת, ככל שהאירוע הזה קשה, אסור לשכוח את התרומה של החברה הבדואית לביטחון המדינה, מתש"ח ועד היום. גם כיום, עם כל המכשור המודרני, עוד לא מצאו תחליף לגשש הבדואי, אותו לוחם אמיץ המגלה יום יום מטען או מוקש. בשנה האחרונה קיבלו חיילי גדוד הסיור הבדואי ויחידת הגששים של עזה, היושבים זו השנה הרביעית ברפיח, את צל"ש אלוף פיקוד הדרום, דורון אלמוג, על פועלם בדבקות, הקרבה ואומץ לב בשמירה על אזרחי המדינה.
רק לפני שבוע חיסל אחד הלוחמים הבדואים את מחבל שניסה לחדור ליישוב יבול שבנגב במערבי. גם במקרה של ניסיון החדירה לדוגית, היה זה גשש משבט אלעזזמה שהרג את המחבל. אני סבור כי הסיבה שעד כה לא היה שום פיגוע התאבדות של מפגע שחדר מהגבול הדרומי נעוצה ביכולת המקצועית של יחידת הגששים לסכל פיגועים. אתן לך דוגמא המעידה על הקשר והנאמנות: בשתי התפוצצויות הטנק ליד נצרים, שבהם נהרגו חיילים, בין הפצועים היו חיילי היחידה. אחד, שנפצע קשה, מאושפז עד היום, והשני חזר ליחידה עם שחרורו מבית החולים, 'לשמור על המתיישבים בנצרים ובגוש קטיף'. אם זו איננה נאמנות, אינני יודע מהי נאמנות.
כלומר, הציבור בישראל יכול לישון בשקט?
באופן חד משמעי, כן. יש לנו אוכלוסייה בדואית אמינה ונאמנה, שהוכיחה את עצמה לאורך שנים, ואני מבקש מאזרחי המדינה, במיוחד באזור הנגב והגליל, לקחת את הפרשה כאירוע יוצא דופן. זו אוכלוסייה נהדרת, והיא לא צריכה כל פעם להוכיח מחדש את נאמנותה למדינה.
ויש גם אינתיפאדה בדואית
יש האומרים כי בשנתיים האחרונות מתחוללת על אש קטנה אינתיפאדה בדואית, בעיקר באזור הנגב. היא כוללת, בין השאר, יידוי אבנים לעבר כלי רכב הנעים בכבישי הדרום. רק במוצאי שבת האחרון נפצעה תושבת דימונה בראשה, במהלך נסיעה שעשתה בכביש דימונה באר-שבע. דגלי אש"ף ושלטים המדברים בגנות המדינה הפכו לדקורציה קבועה ביום האדמה ובהפגנות אחרות.
בשנה האחרונה עצרו כוחות הביטחון מספר בדואים החשודים בהברחה וסחר של אמצעי לחימה עם גורמים עוינים. היו אף מקרים של מתן מסתור, הסעות מחבלים ותמיכה במפגעים פלשתינאים שהגיעו לבצע פיגוע התאבדות.
נראה שרק הזמן יגיד אם הנגע יחדור גם לתוך היחידות הבדואיות בצבא, שעד כה הוכיחו את נאמנותם למדינה.
בעקבות חשיפת פרשת הריגול הבדואית, נפגשנו עם אל"מ פיני גנון, מפקד יחידת הגששים, כדי לשוחח אתו על מידת הנאמנות של הבדואים למדינה. גונן טוען כי המדינה אינה עושה מספיק למענם, וכי החייל הבדואי נאמן וחדור מוטיבציה
לפני כמה ימים נפל דבר בישראל. הותר לפרסום כי קצין בדואי בכיר, מצטיין, נכה צה"ל ובן למשפחה שכולה, ועמו עוד תשעה מבני העדה, חשודים באחת מפרשיות הריגול החמורות ביותר בתולדות המדינה.
בתחילת השבוע, הגעתי לראיין את מי שבימים אלה הפך להיות אייקון תקשורתי מחוזר, אל"מ פיני גנון, מפקד יחידת הגששים. "בפרשיית החשדות אנו לא ניגע", הוא מצהיר.
לתפקידו הנוכחי כמפקד יחידת הגששים או יחידת 5221, הגיע לפני חמש שנים, לאחר ששימש כסגן מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה. בוגר הישיבה התיכונית בנתניה וכמה חודשי לימוד במרכז הרב, התגייס גנון ב-1974 ליחידת הצנחנים, והמשיך בתפקידים שונים בפיקוד.
בשנים האחרונות הספיק הקצין היהודי להתחכך ולהיטמע בתוך החברה הבדואית, מתוקף תפקידו, כשהוא דואג לא רק לחייל הבדואי, אלא גם למשפחתו. הוא הפך למעין יועץ או עובד סוציאלי, המגשר ומתווך בסכסוכים פנים עדתיים, מייעץ בנושא רווחה וחינוך ודוחף מיזמים חדשים לרווחת המגזר. הוא נקרא בפי החמולות הבדואיות "האבא של החיילים", וקירות לשכתו מכוסים בתעודות הוקרה מהאנשים שסייע להם.
החייל הבדואי גאה בשירותו
בתקופה האחרונה קוראת התנועה האיסלמית לבדואים שלא להתגייס לצבא. איך אתם מתמודדים עם התופעה?
הבדואים מצויים בעיצומו של משבר חברתי-תרבותי, ואם המדינה לא תדאג להם "מישהו יקום ויעשה את זה במקומה" – וכוונתי לתנועה האיסלמית. היא מנסה להשתחל לתוך החלל שמותירה המדינה, וקוראת בין השאר לצעירים לא להתגייס. לעתים היא אף משלמת למשפחות כדי שבניהן לא יתגייסו. יחד עם זאת, צריך להבחין בין הערבים לבדואים. גם בתוכה בנויה החברה הבדואית מרבדים שונים. בני השבטים ששרתו בצבא מאז קום המדינה ימשיכו לשרת, אלה שהתנגדו בעבר ימשיכו להתנגד. החייל הבדואי עצמו גאה בשרותו ומעריך את תרומתו למדינה.
אין שום ערעור במוטיבציית הצעירים להתגייס?
בשנתיים האחרונות חל מהפך בחברה הערבית, שלא פסח גם על המגזר הבדואי. נשאלות יותר שאלות, במיוחד בסוגיית המלחמה בטרור הפלשתינאי. כמו שהאמא היהודיה החוששת במצב הביטחוני שקיים מגיוסו של הבן, כך גם האם הבדואית. בהתחשב בכך שחובת השירות לא חלה עליהם, אכן ניכרת ירידה בגיוס, אולם לא באופן דרסטי.
חוץ מזה, החברה הבדואית מצפה כבר שנים רבות מהמדינה לתגמול עבור השירות והנאמנות. מערכת החינוך הבדואית ידועה ברמתה הנמוכה. אחוז קטן מקרב התלמידים מסיים את 12 שנות הלימוד, ורבים מהם נפלטים בגיל צעיר. האוכלוסייה הזו זקוקה לעידוד כדי להמשיך את הקשר עם מדינת ישראל. הם פה והם ימשיכו להיות פה, וככל שיתגייסו יותר בדואים דרכם להשתלבות בחברה הישראלית תהיה קלה יותר.
לשמחתי, לאחרונה התקבלה החלטה בצה"ל שהבדואים ראויים להתייחסות שונה, אולי אפילו להעדפה מתקנת. לצורך זה נרתמו אלוף פיקוד הדרום, ראש אכ"א ועוד, לפרוייקט 'ארגון מערך המיעוטים בצה"ל', שכולל הכנת הצעיר הבדואי וסיפוק צרכיו בשלושה מישורים: לפני גיוסו, במהלך שירותו הצבאי ועם שחרורו. התוכנית כוללת הפעלת מועדוני נוער, השלמת לימודי השכלת יסוד ותיכון, מכינה קדם אקדמית ולימודים לתואר הראשון במדעי החברה באוניברסיטת בן-גוריון.
המפקדים סומכים על הגששים
איך השפיע עליך חשיפת פרשת הריגול השבוע? האם לדעתך עלולים בעתיד להיות מקרים דומים ?
האירוע החמור זעזע אותי, כמו כל אזרח במדינה. הייתי רוצה להאמין שלא היו דברים מעולם, אבל בוא ניתן לבית המשפט לומר את דברו. מעבר לזה, אני מנוע מלהוסיף….
במישור האחר, כל מתגייס לשרותינו עובר בדיקות קפדניות. ברגע שהחלטנו לקבל את החייל, אנחנו סומכים עליו ומאמינים בו. לשמחתי הרבה, עד כה ביחידתי לא היו מקרים כאלה. כמפקדים אנו נותנים גיבוי מלא לחיילי יחידת הגששים והסיירת הבדואית. זה טבעה של היחידה. אנחנו שמים דגש על חינוך לערכים של נאמנות ואמינות. עשבים שוטים וחריגים יש בכל מקום. יחד עם זאת, ככל שהאירוע הזה קשה, אסור לשכוח את התרומה של החברה הבדואית לביטחון המדינה, מתש"ח ועד היום. גם כיום, עם כל המכשור המודרני, עוד לא מצאו תחליף לגשש הבדואי, אותו לוחם אמיץ המגלה יום יום מטען או מוקש. בשנה האחרונה קיבלו חיילי גדוד הסיור הבדואי ויחידת הגששים של עזה, היושבים זו השנה הרביעית ברפיח, את צל"ש אלוף פיקוד הדרום, דורון אלמוג, על פועלם בדבקות, הקרבה ואומץ לב בשמירה על אזרחי המדינה.
רק לפני שבוע חיסל אחד הלוחמים הבדואים את מחבל שניסה לחדור ליישוב יבול שבנגב במערבי. גם במקרה של ניסיון החדירה לדוגית, היה זה גשש משבט אלעזזמה שהרג את המחבל. אני סבור כי הסיבה שעד כה לא היה שום פיגוע התאבדות של מפגע שחדר מהגבול הדרומי נעוצה ביכולת המקצועית של יחידת הגששים לסכל פיגועים. אתן לך דוגמא המעידה על הקשר והנאמנות: בשתי התפוצצויות הטנק ליד נצרים, שבהם נהרגו חיילים, בין הפצועים היו חיילי היחידה. אחד, שנפצע קשה, מאושפז עד היום, והשני חזר ליחידה עם שחרורו מבית החולים, 'לשמור על המתיישבים בנצרים ובגוש קטיף'. אם זו איננה נאמנות, אינני יודע מהי נאמנות.
כלומר, הציבור בישראל יכול לישון בשקט?
באופן חד משמעי, כן. יש לנו אוכלוסייה בדואית אמינה ונאמנה, שהוכיחה את עצמה לאורך שנים, ואני מבקש מאזרחי המדינה, במיוחד באזור הנגב והגליל, לקחת את הפרשה כאירוע יוצא דופן. זו אוכלוסייה נהדרת, והיא לא צריכה כל פעם להוכיח מחדש את נאמנותה למדינה.
ויש גם אינתיפאדה בדואית
יש האומרים כי בשנתיים האחרונות מתחוללת על אש קטנה אינתיפאדה בדואית, בעיקר באזור הנגב. היא כוללת, בין השאר, יידוי אבנים לעבר כלי רכב הנעים בכבישי הדרום. רק במוצאי שבת האחרון נפצעה תושבת דימונה בראשה, במהלך נסיעה שעשתה בכביש דימונה באר-שבע. דגלי אש"ף ושלטים המדברים בגנות המדינה הפכו לדקורציה קבועה ביום האדמה ובהפגנות אחרות.
בשנה האחרונה עצרו כוחות הביטחון מספר בדואים החשודים בהברחה וסחר של אמצעי לחימה עם גורמים עוינים. היו אף מקרים של מתן מסתור, הסעות מחבלים ותמיכה במפגעים פלשתינאים שהגיעו לבצע פיגוע התאבדות.
נראה שרק הזמן יגיד אם הנגע יחדור גם לתוך היחידות הבדואיות בצבא, שעד כה הוכיחו את נאמנותם למדינה.