הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל נולד בשנת תר"מ (1880) בירושלים ונפטר בה בשנת תשי"ג (1953).
מאז שנת תרע"ב כיהן בתפקידי רבנות ממלכתיים שונים, ומתמוז תרצ"ט ועד אלול תשי"ג (1939–1953) כיהן כראשון לציון לארץ ישראל ולאחר מכן כרבה הראשי של מדינת ישראל לצד הרב הרצוג. חישוב פשוט מורה שהרב עוזיאל כיהן במשרות רבנות ממלכתיות משמיטת תרע"ז ועד שמיטת תשי"ב, ובסך הכול במשך שש שנות שמיטה.
במחקרים ובספרים מתואר הרב עוזיאל כמי שלא הסתגר בפני המודרנה והיה מזוהה עם הציונות ועם ערכים אוניברסליים. לאור כל זאת ניתן היה לשער שהרב עוזיאל ייטה לפסיקה מקילה בסוגיות השמיטה כדי לחזק את ידי בוני היישוב, ובתוכם אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, תוך הסתמכות על פתרונות טכנולוגיים ואחרים; אלא שפני הדברים שונים הם.
הרב עוזיאל החל לכהן ברבנות בשנת תרע"ב (1912), כאשר נבחר לכהן כחכם באשי של קהילת יפו והסביבה, לצד הרב קוק שהיה הרב הראשי במקום. שנים בודדות קודם לכן, בשנת תרס"ט (1909), לקראת שמיטה תר"ע, התעורר ביישוב פולמוס השמיטה – הפולמוס סביב היתר המכירה שביקש הרב קוק להחיל כבסיס להתרת חלק מאיסורי השמיטה. עוד קודם לכן, כעשרים שנים קודם פולמוס השמיטה הגדול, לקראת השמיטה שחלה בשנת תרמ"ט (1889), החלו הפוסקים לדון באפשרות מכירת קרקעות בארץ ישראל לנוכרים, כדי לאפשר את עבודת הקרקע. הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (1817–1906) תמך ברעיון היתר המכירה והסתמך על הקביעה שלפיה "רובא דרבוותא" הכריעו ששביעית בזמן הזה תוקפה מדרבנן בלבד.
לרב עוזיאל והרב אלישר היה קשר עמוק, אך בסוגיית היתר המכירה שונה הייתה דעתו. יתר על כן, מפתיע לגלות כי אף שבמהלך כהונתו ברבנות חלו כמה שמיטות, הרב עוזיאל כמעט שלא השמיע את דעתו, בצורה מפורשת, בפולמוס על היתר המכירה. כפי שנראה להלן, הרב עוזיאל נדרש לפסיקת הלכה למעשה בסוגיות השמיטה השונות, ותוך כדי דיבורו הוא מזכיר את היתר המכירה, אך שלא כהרגלו הוא אינו מקדיש דיון מקדים ליסודותיו ההלכתיים של ההיתר.
מחלוקת עם רבני הפועל המזרחי
אחד היסודות העקרוניים ביותר שעליהם מתבסס היתר המכירה בשנה השביעית הוא הפסיקה שתוקף מצוות השמיטה בזמן הזה, כשהיובל איננו נוהג, הוא מדרבנן (ויש גם האומרים שאין זו אלא מידת חסידות בלבד), ואכן כך סברו פוסקים רבים. לעומתם, אף שהרב עוזיאל מסכים כי לדעת רוב הפוסקים שמיטה בזמן הזה מדרבנן וכי זהו הבסיס להיתרים שונים, בשום תשובה שנכתבה הלכה למעשה הוא אינו מאמץ עמדה זו במפורש, ומלבד זאת הוא מציין לא פעם שרבים פקפקו בהיתר המכירה.
גישתו העקרונית של הרב עוזיאל באה לידי ביטוי במסמך מאוחר בכתיבתו, ולאורה נוכל להבין גם את יתר פסיקותיו. לקראת שנת השמיטה הראשונה שחלה לאחר קום המדינה, בשנת תשי"ב, עמל חבר הרבנים של הפועל המזרחי לנסח מסמך המדריך כיצד על החקלאים לפעול בשנת השמיטה. הצעתם התבססה על היתר המכירה של הרב קוק, ולקחה בחשבון גם את הוראותיו שלפיהן יש לשאוף שארבע המלאכות האסורות מדאורייתא (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) יתבצעו על ידי גוי, וכן הורתה שיש להקדים ולעשות את המלאכות קודם ראש השנה של שנת השמיטה.
כמה מחלוקות התגלעו בין הצעת חבר הרבנים ובין הרב עוזיאל שכיהן באותה עת כרבה הראשי של מדינת ישראל. רבני הפועל המזרחי קבעו שיש לסיים שתילת אילנות סרק עד ט"ו באלול שלפני שנת השמיטה (הזמן הנדרש כדי שהאילן ייקלט קודם השביעית), ואילו הרב עוזיאל פסק שניתן לשותלם עד ערב ראש השנה – וטעמו שעדיף שציבור החקלאים ייטע בערב שביעית ויעבור על איסור דרבנן, משייטע בשמיטה ויעבור על איסור תורה. ביחס לחרישה – שלגביה נחלקו הפוסקים אם איסורה מדאורייתא או מדרבנן – קבעו רבני הפועל המזרחי שיש להתיר חריש הכרחי שאי אפשר היה לבצעו לפני ראש השנה. לעומתם פסק הרב עוזיאל שיש להחמיר בחרישה, שכן איסור חרישה בשביעית הוא בגדר ספיקא דאורייתא שיש ללכת בו לחומרה.
קשה להכריע מדברי הרב עוזיאל האם הוא מתכוון שאכן שמיטה בזמן הזה דאורייתא, או שלטעמו יש להחמיר בעניינים אלו אף שכיום השמיטה מדרבנן משום שבמקורן אלו פעולות שאסרה תורה, אולם מדבריו עולה כי לשיטתו, ביסוס ההתיישבות וייצובה של מדינת ישראל לבדם אינם מאפשרים לתמוך בפסיקה מקילה.
לקיים שמיטה במלואה
מה עמד בבסיס הסתייגותו של הרב עוזיאל? ניכר מדבריו שהוא חושש שהיתר המכירה מתקבל באופן אוטומטי, וההיתר הקבוע יביא להשכחת מצוות השמיטה. אך ייתכן להציע בזהירות שהירתעותו של הרב עוזיאל מההיתרים השונים טמונה בכך שהוא אינו מקבל באופן מוחלט את ההכרעה ששביעית בזמן הזה מדרבנן.
ואכן, בסוגיות שונות פסק הרב עוזיאל לחומרה, הלכה למעשה, אף שהבין את המצוקה שבה מצויים החקלאים. כך לדוגמה אסר הרב עוזיאל לזרוע בשנת השמיטה על גבי מצע מים המנותק מן הקרקע (אף במקרה שבו השואלים היו מבני קיבוצי פועלי אגודת ישראל, שלא סמכו על היתר המכירה ולפיכך נמנעו מכל זריעה בקרקע בשנת השמיטה), ושלא כפוסקים אחרים שהתירו זאת. נטייתו של הרב עוזיאל לחומרה עולה גם מפסיקתו בדין תחולת שביעית בשדה שותפים ובשדה ציבור: הרב עוזיאל מודע לכך שישנן דעות מקילות בסוגיה זו, והוא עצמו מפנה לתשובתו של הרב צבי פסח פרנק שצידד להתיר מלאכות שביעית בשדות ציבור, ואף על פי כן הוא אוסר.
דוגמה נוספת היא התייחסותו להצעת רבני הפועל המזרחי להכניס את השתילים לארגזי פח לא נקובים או לסדר סככה על גבי כלונסאות בגובה של עשרה טפחים קודם הזריעה. כמה פוסקים ובהם החזון איש כתבו שהזורע בבית יש לו על מי לסמוך, אולם הרב עוזיאל תקף הצעה זו בחריפות וראה בה השתמטות ממצוות השמיטה, שלה יש בעיניו חשיבות רבה – בעיקר עם התחדשות ההתיישבות והקמת המדינה.
הרב עוזיאל עמד על היותה של השמיטה מצווה יסודית במארג המצוות, ואימץ את דברי הרמב"ן כי השמיטה קרובה בעניינה לשמירת השבת משום ששתיהן מעידות על אמונה בבורא העולם ובהשגחתו. בשורש השמיטה עומד אם כן יסוד תיאולוגי העוסק בקשר שבין אדם לאלוקיו, ופועל יוצא הוא הקשר שבין אדם לחברו הנוצר מתוך ההבנה של יחסיות האדם מול קונו ויחסיות קניינו שניתן לו מאת ה'. הרב עוזיאל אינו מסתפק במקומה של השמיטה בעולמו של האדם הפרטי מישראל, אלא מתייחס גם לרובד הלאומי הטמון בה. כפי שמבואר בתורה, העונש על ביטול שמיטה הוא גלות, ומכאן הוא מסיק ששמירת השמיטה היא המאפשרת את היאחזות עם ישראל בארצו.
תפיסתו המחשבתית של הרב עוזיאל ביחס למצוות השמיטה מאפשרת להעמיק בהבנת פסיקותיו הלכה למעשה. חזונו לשוב ולקיים שמיטה במלואה, גם בעת קושי, בא לידי ביטוי בהכרעות הלכתיות שונות: בעמימות העולה מפסקיו באשר לתוקף השמיטה בימינו, מהסתייגותו מהיתר המכירה ומן הפסקים הקונקרטיים שבהם הוא נוטה לפסוק לחומרה. לדידו, השמיטה טומנת בחובה יסודות תיאולוגיים וחברתיים שהם מהותיים לעמידת האדם מול קונו ולקיומו של עם ישראל בארץ ישראל. שמירתה היא תנאי להיאחזות בארץ, ועל כן יש לשומרה גם אם הדבר כרוך במאמץ ובמחירים אישיים וכלכליים. בחיבור שבין הגותו לפסיקת ההלכה מבקש הרב עוזיאל להשיב למצוות השמיטה את מקומה המרכזי, בהגות ובמעש, כחלק מתפיסתו באשר לזיקה שבין קיום המצווה לגאולת ישראל בארצו.
===============================================================
הרבנית ד"ר נעמה סט היא ראש תוכנית 'ספרא' במדרשה לנשים אוניברסיטת בר-אילן. מאמרה המלא של הרבנית סט מופיע בגיליון החדש של כתב העת 'דרישה', המכנס בתוכו מבחר מאמרים בתחומי התורה שבעל פה שנכתבו על ידי נשים. הגיליון זמין לעיון באתר המדרשה ובספריית אסיף המקוונת. ניתן להשיגו במשרדי המדרשה
===============================================================
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)