ראש הממשלה הירדני, ד"ר עמר אחמד אל-רזאז, הכריז בנאומו לפני מספר ימים כי "ירדן לא תקבל שום פליט סורי נוסף".
הנימוק שנתן הוא שארצו כבר קלטה פליטים סורים הרבה מעבר ליכולתה הכלכלית ועל כן לא תוכל לשאת בהכנסת פליטים סורים נוספים. אך האם זו הסיבה האמתית?
בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס לסוגיה ד"ר רונן יצחק, ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון באקדמית גליל מערבי, מומחה לירדן. לטעמו עיקר החשש של ממשלת ירדן הוא מהפיכה שיובילו הסורים והאיראנים.
"יש אמנם בעיות כלכליות והנטל הכלכלי בקליטת הפליטים – עד כה נקלטו 1.4 מיליון פליטים – הוא אכן נטל גדול, אבל להערכתי החשש הוא מהתבססות המשטר של אסאד והנוכחות האיראנית הגדלה בסוריה".
לדבריו מידע אמין מאוד מלמד ש"הירדנים חוששים מאוד מהתקרבות האיראנים לגבול ירדן. יש עוינות בין המדינות ועויינות בין המשטר הירדני והסורי, היו ניסיונות חתרנות בעבר שהמשטר הירדני סיכל אותם. ההנחה היא שככל שהמשטר הסורי מתחזק ומתבסס ומשתלט על שטחים שהיו בידי האופוזיציה מתחזקת הסכנה של כניסת גורמים עוינים וחתרנים במסווה של פליטים והדבר יוביל לערעור היציבות הירדנית".
בדבריו מזכיר ד"ר יצחק כי "ב-2011 הייתה הצהרה שהתפרשה בקהיליית המודיעין כאיום מרומז של אסאד בזליגת מלחמת האזרחים הסורית לכיוון ירדן ומאז היה שיתוף פעולה ישראלי ירדני לשמירת הגבול ומניעת חדירת גורמים עוינים לתוך ירדן". בדבריו מזכיר יצחק כי באותם ימים היה "מדובר בכאלפיים פליטים מידי יום. המודיעין הירדני עקב אחרי כל אחד מהם כדי למנוע כניסת גורמים עוינים, ביררו מי כל פליט ומי משפחתו, כדי למנוע כניסת גורמים עוינים כי היה ברור שהמשטר הסורי מנסה להביא לשינוי המשטר הירדני".
הסיבה למאמצים הסוריים לפגוע ביציבות הירדנית היא העובדה ש"המלך הירדני היה המנהיג הערבי הראשון שקרא לאסאד להתפטר מתפקידו בשל הטבח שביצע בעמו, ולכן כ"עונש" חשב הנשיא הסורי שנכון יהיה להביא לזליגת מלחמת האחים לירדן, להביא לערעור היציבות הפוליטית בירדן וכך לשינוי השלטון שם".
האם אכן קיים סיכון כזה מבחינתו של המלך הירדני? לכאורה נראה שהוא יודע היטב כיצד לנתב מהלכים אופוזיציוניים, לאפשר מחאות במגבלות מסוימות ובכך מנע טלטלות פוליטיות בשנים האחרונות? ד"ר יצחק מסכים לכך ש"הסיכוי לכך הוא באמת קלוש".
לדבריו אמנם "המשטר הירדני נתפס כחלש ולא יציב, אבל אני סבור שהשלטון הירדני יציב. העם הירדני מוקיר טובה לשלטון ההאשמי שמאפשר יציאה להפגנות, הוצאת קיטור, אפילו לשרוף תמונות של המלך ולבקר את הממשל, וכל זאת מבלי שאף מפגין נהרג, בניגוד למה שקורה במדינות ערביות אחרות. בירדן אין הרג. אנשים נעצרים אבל משולחים אחר כך הביתה. בסופו של דבר העם יודע שהשלטון הירדני שונה מהמשטרים האחרים ולכן הם רוצים בהמשך שרידות השלטון ההאשמי".