מסיבת סיום

סיימתי את התנ"ך עם פרק אחד ביום, וראיתי כמה עומק יש בספר הזה שצריך לפתוח וללמוד יותר

אסתי רמתי , כ"ב בתמוז תשע"ח

התנ"ך הוא ספר מגוון להפליא.
התנ"ך הוא ספר מגוון להפליא.
איור: עדי דוד

לשם שינוי, אני מבסוטה מעצמי. אם הכול התנהל כשורה, בזמן שאתם קוראים את הטור הזה זכיתי לסיים לראשונה בחיי את ספר דברי הימים ב', ואיתו את התנ"ך כולו. מרגש, תודו. תודה לריבונו של עולם, כמובן, ולהבדיל גם לרב בני לאו, שהביאוני עד הלום. הייתה לי ועדיין יש לי ביקורת על מיזם 929, אבל יפה לראות את הלומדים באירועי הסיום וכיף גדול לדעת שאני ביניהם.

בתור זונחת פרויקטים סדרתית, החל מהשכמייה הסרוגה שנטשתי בכיתה ה' ועד דיסק השירים על אגדות חז"ל שמחכה שנים לגאולה, זה לגמרי לא מובן מאליו שעמדתי במשימה. ובאמת, לא תמיד הקפדתי על פרק ליום. היו ספרים שנפלתי בהם מהעגלה, אבל לשמחתי קפצתי חזרה והשלמתי אותם בקריאה אינטנסיבית בשבת.

היו ספרים שגלשתי דרכם בנועם, כמו בראשית ושמות, מגילת רות או ספר יונה. היו ספרים שהסתבכתי בהם, כמו ישעיהו למשל, שם אשכרה התקשיתי להבין אם מדובר בנבואת נחמה או חורבן. היו ספרים שלא פתחתי מימיי, כמו עזרא ונחמיה ודברי הימים, והיו כאלה שהכרתי לא רע, אבל הפעם קראתי אותם באופן שונה לגמרי.

תובנות? בראש ובראשונה יש לי תחושה של מישהי שעלתה על רכבת אקספרס באיזו ארץ טרופית נהדרת, וכל מה שהיא רואה זה את הנופים המהממים חולפים ביעף מול החלון שלה. כל כך הרבה עומק יש בים התנ"ך, ואני בקושי הרטבתי את האצבע הקטנה שלי בקצה המים. אבל למרות שהלימוד היה שטחי, הוא הועיל לשלושה דברים: לסמן וי על משהו שנראה לי פשוט בושה שלא עשיתי עד היום, לעורר בי את התיאבון להמשך, ולקבל איזשהו מבט כללי ומערכתי על ספר הספרים המפעים. אה כן, וגם להכיר שמות מקוריים כמו בסודיה או חטוש.

התנ"ך הוא ספר מגוון להפליא. המסע בו מוביל אותך בין רצף שושלות מלכים לחזונות אדירים של נביאים, בין שירת תהילים לחוכמת שלמה, בין ייסורי איוב לתככים בארמון אחשוורוש. אך מאחורי ובתוך כל אלה אני מרגישה ששזור חוט אחד, דיבור פשוט של אבא: רק תעשו את מה שאני מבקש, ילדיי. תלכו בדרך הישרה, והעולם שתחיו בו יהיה טוב ומתוקן וקדוש, בלי מלחמות ובלי בלגן. למה כל כך קשה לנו לשמוע?

המונדיאל יפה לבריאות

אתה אף פעם לא יודע למה לצפות במשמרת מד"א. אקשן או שעמום, סחיבת חולים או דם ואש ותימרות עשן (ברוך ה', עוד לא הזדמן לי). יש משמרות שהקריאות מתחילות בהן עוד לפני שהספקת לבדוק את האמבולנס, ושאתה מצליח להגיע לכוס הקפה של הבוקר רק בשתיים בצהריים. לא מזמן הייתי במשמרת מתסכלת במיוחד - במשך שעות התרוצצנו בין ביטולים לקריאות שווא וטעויות בכתובת. ממש פול גז על ניוטרל.

אבל משמרת הערב האחרונה שעשיתי הייתה פשוט משמימה. יובש מוחלט. מלבד קריאה אחת, ישבנו בתחנה ובהינו. ולא רק הצוות שלנו - כל שלושת האמבולנסים, שבדרך כלל די עסוקים, ישבו מובטלים בחנייה כאבן שאין לה הופכין. אז דיברנו על השתלמויות ועל דיאטות, דפדפנו בנייד ובסופו של דבר מרוב שעמום התנחלתי מול הטלוויזיה וראיתי תוכנית על הורות עם עדי אשכנזי.

"תגיד, מה קורה היום?!", שאלה מישהי את אחד הנהגים הוותיקים. "מה זה השקט הזה?".

"נו, ברור, זה בגלל המונדיאל", הוא הסביר. "זה תמיד ככה. אתם לא יודעים שחצי מהקריאות למד"א זה בגלל שעמום? אחרי שהמשחקים ייגמרו תראו שיהיה מבול של קריאות". אני מקווה שאף אחד לא חטף התקף לב והתעלם מהעניין כי הוא רצה לראות את מסי, אבל בכל מקרה, אולי כדאי ליידע את השר ליצמן שנמצא הפתרון האולטימטיבי להקלה על מערכת הבריאות המקרטעת.

ביקורת גיהוץ

לחובבי המוזיקה העברית, אם עדיין לא יצא לכם לראות, רוצו לחפש ברשת את פרקי 'צליל מכוון' של כאן. אח, איזו סדרה נהדרת. בהומור שובב וישירות כובשת, קובי אוז מביא לנו מעט מאחורי הקלעים של עולם הזמר העברי לדורותיו. טוב, בעיקר משנות השבעים-שמונים עד היום, שזה מתאים לי בדיוק.

אוז מראיין זמרים, מפיקים ונגנים בפרקים שסובבים סביב נושא מסוים, כמו ההומור במוזיקה, האמונה או איך נוצרו להיטים. בתור צרכנית מוזיקה מסורה, הסדרה הדגימה לי כמה עמל ויזע מוכנסים בשירים שאני אוהבת לזמזם לעצמי כלאחר יד, וגם איך כמה מהשירים האלמותיים ביותר נולדו דווקא בהיסח הדעת. הידעתם, למשל, שהשיר הכואב "ילד מזדקן" התחיל את חייו בתור "פוגי התחשמל?".

כמה סצנות שאסור לפספס: את ננסי ברנדס (הקורע מצחוק) מספר על המפגש הראשון שלו עם זוהר ארגוב ואביהו מדינה, את קובי אוז מנסה ללמד את נורית הירש המעונבת איך לסלסל, ואת קובי אושרת מספר את סיפור הלידה הניסי כמעט של השיר "הללויה".

הסדרה ממש לא מקיפה את כל היוצרים המרכזיים של הזמר העברי, אך נראה שהיא גם לא מתיימרת לעמוד במשימה הבלתי אפשרית הזאת. מה שכן, חלק מהדמויות החסרות מופיעות בקטעים מהארכיון, צעירות יותר ושעירות יותר, ומספקות כמה רגעים נוסטלגיים. בעקבות הסדרה, גם לקובי אוז עצמו הייתה אצלי עדנה. מצאתי ביוטיוב את שירו "אלוקיי", שם הוא משלב הקלטות של סבו הפייטן עם שיר תפילה מתוק משלו. אם אתם לא מכירים, ונשארו לכם חולצות לגהץ, רוצו לראות גם את הקליפ הזה.

לתגובות: eramati@gmail.com