כבר כמה שבועות שאיתן בקושי מתייחס אליי. פעם היינו החברים הכי טובים, הולכים יחד לשחק כדורסל, יושבים שעות בבריכה, נמצאים זה אצל זה בבית וגם לומדים יחד בין מנחה לערבית.
אבל מאז שהוא נרשם לפייסבוק ופתח לעצמו דף, הוא כאילו נהיה אדם אחר. כשאני בא אליו – הוא מול המחשב, כשאני מציע לו שנצא לעשות משהו – הוא בדרך כלל מסרב ואומר שהוא מעדיף להישאר בבית. כשפעם אחת סוף סוף הצלחתי לשכנע אותו לצאת החוצה, הוא היה כל הזמן עם הטלפון ביד וכל כמה דקות נכנס לפייסבוק לראות אם מישהו כתב לו משהו מעניין.
"תגיד, איתן", שאלתי אותו עכשיו, כששוב ראיתי אותו בפייסבוק, "עם יד על הלב, מה כזה מעניין שם? הפייסבוק הוא חבר יותר טוב שלך ממני? אתה לא זוכר שרק לפני כמה שבועות היינו החברים הכי טובים?". ראיתי שהצלחתי סוף סוף ללכוד את תשומת ליבו. אבל זה היה רק לרגע קצר, כי כדי לענות לי הוא חזר שוב למסך: "נכון, אתה באמת חבר טוב. אבל בפייסבוק גיליתי לא רק חבר טוב אחד, אלא המון חברים טובים. תסתכל". הוא הראה לי קבוצות של חברים מכל רחבי הארץ ומכל הסוגים, שאיתם הוא בקשר באמצעות דף הפייסבוק. "אתה רואה, ככה אני מכיר חבר'ה שונים, לא כמו אלה שבבית הספר או בשכונה. אני לומד להכיר את העולם שלהם והם שומעים ממני על החיים שלי. יש שם חבר'ה חכמים מאוד, מצחיקים, וסתם נחמדים ומעניינים. אתה מבין למה אני כל כך מתעניין בהם?".
שתקתי לרגע והתבוננתי במסך. אומנם קצת מעליב שאיתן מחליף אותי בכזאת קלות בכל מיני חברים מהרשת, אבל בהתכתבויות ביניהם נראה באמת שיש שם כמה ילדים מעניינים. ביקשתי מאיתן לשבת לידו ולקרוא יחד דברים שנערים אחרים כתבו לו. תוך כדי שהוא מקליד, קפצו לי מול העיניים כמה דברים שנראו מחשידים. תמונות שהחברים העלו מכל מיני מסיבות שהשתתפו בהן, נושאים שבכלל לא קשורים לחיים שלנו ומילים שאנחנו לא משתמשים בהן. "מה זה?" הצבעתי על תמונה כזאת, "זה גם החברים שלך?". איתן הסמיק וגמגם לרגע: "אממ... זה לא מה שאתה חושב. הם באמת חבר'ה טובים. אנחנו בכלל לא מדברים על הדברים האלה. אני מסנן אותם כשהם מתחילים עם השטויות שלהם". המשכנו לשבת, וככל שקראתי גיליתי שהחברים החדשים של איתן ממש לא מתאימים לו. הם אומנם מצחיקים או חכמים, אבל הרעיונות שלהם יכולים להזיק לו לגמרי.
ניסיתי לשכנע אותו ולהסביר לו שכדאי להתנתק מהחברים הווירטואליים החדשים, אבל איתן כל הזמן תירץ תירוצים והסביר שזה ממש לא ככה, ושהם בסדר גמור. הבנתי שאני חייב למצוא פתרון אחר. ביקשתי ממנו את הסיסמה שלו כדי שאוכל להמשיך לגלוש גם מהבית שלי, והוא הסכים. בבית המשכתי לצלול בדפי הפייסבוק של החברים וגיליתי שבשבוע הבא הם עושים מפגש על חוף הים, עם תוכנית לא חיובית במיוחד.
שבוע מאוחר יותר אמרתי לאיתן שנוסעים למסיבה של החבר'ה שלו בחוף הים. כשהוא שמע שאני מצטרף לחברים מהפייסבוק, הוא שמח והסכים לעזוב את המחשב. הצעתי שנגיע בהפתעה, ולפני שניכנס למסיבה עצמה נעמוד קצת מרחוק. כשהשתופפנו מאחורי אחת הדיונות, שמענו וראינו את המסיבה שהייתה בעיצומה. עיניו של איתן נפערו, פניו האדימו עד שורשי שערותיו. לא הייתי צריך להוסיף מילה. הסתובבנו לאחור, ואיתן פלט בקושי: "צדקת. רק אתה החבר הכי טוב שלי באמת".