רינה אקרמן (משמאל) עם ד"ר ימימה צוראל
רינה אקרמן (משמאל) עם ד"ר ימימה צוראלצילום: אספקלריא

את חודש אב התשס"ה (אוגוסט 2005) רבים לא ישכחו. חודש מר שבו פונו אלפי משפחות מביתם ע"י ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות.

בין 8600 היהודים שפונו היו גם בני משפחת אקרמן להם 11 ילדים. איך הגיע אם המשפחה ללמוד לימודי משחק ב"תיאטרון אספקלריא"? זהו סיפורה:

רינה אקרמן ובעלה אליהו עלו מצרפת והחליטו להתגורר בישוב נווה דקלים בגוש קטיף ולגדל שם את ילדיהם. הם התגוררו שם במשך 15 שנים. אליהו התפרנס כפסיכולוג ואף הפעיל קליניקה סמוך לבית ורינה גידלה את הילדים ובזמן הפנוי התפרנסה מלימוד במדרשת טוהר ואף הייתה מדריכת כלות.

במהלך השנים משפחת אקרמן סבלו יחד עם יתר תושבי הגוש מירי על הכבישים, מטחי פצמ"רים, אבל דבר אחד היה ברור, אף תושב לא חשב לעזוב את המקום עד שנה לפני שהחל הגרוש. סיפורה של רינה מוכר לרבים בקרב תושבי הגוש בפרט והמדינה בכלל לאחר שרינה החליטה כשנה לפני הגרוש להעלות הצגה "ביער ביער נרקוד" על חייה וחיי משפחתה. במהלך המאבק חברה אמרה לרינה "ההצגה שלך כל כך נוגעת, תסתובבי איתה כהסברה למה הגרוש הוא לא טוב לאזרחי המקום ובכלל למדינה".

בעקבות כך, רינה החליטה לכתוב את ההצגה על החיים האישיים שלה בין היתר על העלייה לארץ ישראל, איך הסבתות שלה עברו את השואה, איך קיבלה החלטה שתהיה לה משפחה ברוכת ילדים, להפריח את השממה של גוש קטיף, לנטוע עצים ולראות אותם פורחים הכול כסוג של תיקון למה שהיה בדור הקודם.

לאחר הגרוש משפחת אקרמן עברה לגור בישוב בני דקלים בחבל לכיש, ישוב יפהפה שנבנה לזכר הישוב נווה דקלים. רינה חשבה להפסיק עם ההצגה אך רבנית איתה התייעצה אמרה לה להמשיך ולספר את הסיפור שלה. וכך בכל שנה הייתה מוזמנת להופיע באולפנות ביום הגרוש וביום גוש קטיף על מנת להעביר את תחושותיה לדור העתיד. לפני מספר שנים הפסיקה להופיע לאחר שהוזמנה להופיע במוזיאון גוש קטיף שם ליבה דפק בחוזקה ונשבר, ובעקבות כך היא החליטה להפסיק כי אזלו לה הכוחות.

בהמשך עברה להרצות על הנושא אבל ללא ספק הצגה היא הרבה יותר חזקה מכל הרצאה שתעביר מאחר כי להצגה נכנסים הרבה רגשות מהחוויה שעברו, תאורה ותפאורה ועוד. היא מבטאת את ההרגשות שלה ואת רצונה להגיע למקום שומם עם חולות שוממים ולרצות להפריח את השממה למרות הכל. בכל פעם שהיא מופיעה היא מבקשת מכל הנשים להתפלל יחד איתה לקדוש ברוך הוא שיתן לכל אנשי גוש קטיף שאין להם עדיין בית שיהיה להם בית משלהם ובית לקדוש ברוך הוא – בית המקדש .

למרות השנים הרבות בהם הופיעה על הבמה, מעולם לא למדה משחק באופן מקצועי, ועל מנת לסגור מעגל, החליטה ללכת ללמוד משחק "בתיאטרון אספקלריא" ואף לסגור חלום ילדות מכיתה ב' ללמוד משחק מקצועי ומתקדם.

כיום רינה הנמצאת בשנה רביעית ללימודה מקבלת כלים גדולים ע"י "תיאטרון אספקלריא" איך להופיע והיא מאוד נהנית ללמוד ולשחק טוב. "אני מזמינה את כל מי שרוצה ללמוד משחק מקצועי לבוא ולהצטרף אלינו אמרה רינה".