בשבועות האחרונים מקדם השר להגנת הסביבה זאב אלקין מהלך היסטורי להצלת דגי הטונה כחולות הסנפיר ודגי הדקר אשר נמצאים בסכנת הכחדה. ההערכה היא כי -90 אחוזים מאוכלוסיית הדגים הגדולים צומצמה בים התיכון עקב דייג מסיבי.
עדכון רשימת דגי הים המוגנים מבוצע במסגרת סמכות השר להגנת הסביבה להגנה על ערכי טבע מוגנים, ואישורה הסופי יתרום ליציבותן של המערכות האקולוגיות בים התיכון.
הכללת דגי הדקר והטונה כחולת הסנפיר כחלק מהכרזת ערכי טבע מוגנים היא הזדמנות נדירה למצב את ישראל כמובילה בתחום הגנת הסביבה הימית.
ארגון IUCN, הסמכות העולמית בנושא שימור חיות בר, קבע כי הטונה כחולת הסנפיר, דקר המכמורת ודקר הסלעים מצויים בסכנת הכחדה. הטונה כחולת הסנפיר ניצודה בישראל בעונת הרבייה שלה, החלה בימים אלה ממש (חודש מאי – יוני). המשרד להגנת הסביבה כלל במינים המוצעים להגנה עוד מספר מיני דקרים, אשר אורח חייהם והתנהגותם חושפים גם אותם לפגיעה חמורה מדיג.
מטבע הדברים, ליוזמה להגן על מיני הדגל של הים התיכון יש מתנגדים – דייגים אשר התרגלו לפעול בהיעדר חוק. התנהלות ארוכת שנים זו הביאה, כמובן, את דגי הים התיכון למצבם העגום.
חשוב לציין, כי דגה טרייה מהים התיכון מספקת רק כ-2% מצריכת הדגים בישראל, מתוכם דקרים וטונה מדיג מקומי מישראל מהווים פחות מעשירית האחוז מסך כל הצריכה במשק. מהלך זה גם לא צפוי להשפיע על מחירי הדקר בשוק, מאחר שלמעלה מ- 90% מדגי הדקר מיובאים.
דגי דקר מהווים אחוז זעום מהדיג המסחרי בישראל, ולכן גם לא צפויים להשפיע על פרנסת הדייגים באופן משמעותי.
הים התיכון מספק לישראל היום גז טבעי, מים נקיים להתפלה, וכמובן משאב תיירות המבוסס על טבע בריא.
המהלך שמוביל השר אלקין מהווה מהלך משמעותי בשמירה על הים התיכון ומניעת הכחדתם של מיני דגים חשובים כאשר הציפייה היא השלמת המהלך על ידי השר לפני שיפנה לכיוונים אחרים
בעקבות יוזמתו של השר להגנת הסביבה זאב אלקין לאסור על דייג של מינים שונים בים התיכון התייחס ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, הרב יובל שרלו, לשאלה בנושא.
"אין אנו מוצאים מצווה ייחודית על כך. אולם, הרמב"ן ראה זאת כאחת המשמעויות של מצוות שונות המופיעות במקרא, הנוגעות לבעלי חיים ולשמירה עליהם", אמר הרב שרלו. "בין השאר כתב כחלק מהסברו למסר שמוסרת התורה במצוות שילוח הקן: '…שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין, אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא' (דברים כב ,ו). לאמור: דרכה של תורה היא איזון בין היתר להשתמש במשאבי העולם ובין איסור 'לעקור את המין'".
"זהו חלק מתפישת העולם שכתובה כבר בפרשת הבריאה – על האדם מוטל לפעול כ"צלם א-לוהים", ולשמור על הבריאה ועל קיום כל החלקים שבה", הוסיף והסביר.
"על כן, כאשר מופר האיזון הזה באופן נחרץ, וקיימת סכנה להכחדת מין, מוטלת חובה על האנושות לאזן מחדש את המשאבים של העולם, אפילו במחיר פגיעה זמנית בשימוש בהם, וכך לדאוג לקיום העולם ולגיוון שבו".