אומרים שהציבור שאני בא ממנו מנותק, חי בתוך בועה, לא יודע מה קורה מסביבו. אז אני אשתף אתכם: אני שומע את כלל רחשי הלב: של דתיים, חילוניים, נשים וגברים ושל העוברים ושבים.
כשאני קורא בספר הספרים אודות אבותינו בימי המצור על ירושלים ואני מרגיש כאחד הפותח עיתון של היום וקורא על המתרחש בימינו אנו. ההבנה שאנו שותפים לאותו גורל, כחברה אחת נעלמה והלב פשוט הלב נצבט. אלפי שנים לאחר נדודינו במדבר אנחנו עדיין מפולגים והשיח בין אדם לשכנו עדיין מזוהם – ונראה שהיום ביתר שאת.
בכל תשעה באב' לעצור ולבחון מה למדנו מחורבן הבית הראשון והשני, איך אני תורם לבלימת הפילוג המוכר לנו כל-כך מלפני אלפי שנים אותו אנו מציינים השבוע.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שחוויתי לאחרונה. רעייתי, שתי בנותיי ואני טסנו, לשיעור תורה באחת ממדינות העולם.
בטיסה חזרה המציאות אילצה את שתי בנותיי לשבת בין שני גברים בטענה שזהו סידורי הטיסה ושאין ברירה אחרת. וודאי רובכם שמעתם כבר אודות החרדים המפחידים שלא מוכנים לשבת לצד נשים בטיסות. אז הנה, יש גם אבא לבנות צעירות שמבקש כי לא ישבו בין שני גברים.
מבחינת חברת התעופה זו בעיה טכנית, מבחינתי זו בעיה שפוגעת בדרך החיים שלי ושל בנותיי. ניגשתי לדיילת והסברתי לה את המצב המורכב וביקשתי לאפשר להן לשבת במקום אחר, הדיילת בעצמה סידרה את הבעיה והושיבה אותן במחלקת עסקים. ביקשתי מהאדם שישב מאחורי בנותיי אם אני אוכל להצטרף אליו לטיסה ע"מ שאהיה קרוב אליהן, הוא הסכים.
יהודי שישב מאחורי התחיל להטיח בי את טענותיהם כלפי הציבור שממנו אני בא, להקניט אותי באמירות על הלבוש, הערכים והחשיבה האחרת מהם, אמירות קשות על זה שאנחנו אוכלי חינם, טפילים ומה-לא. כל זה קרה מול בנותיי היושבות קרובות להתפרעות, המומות למתרחש. האמת, אני אנושי ונפגעתי, במשך דקות ארוכות התכנסתי לתוכי ולהפתעתי אף אדם אשר ראה את הגידופים לא נקף אצבע. התשובה שהייתה לי לבחור זה פשוט ברכה ולא קללה, הכלה ולא הפרדה, כשנחתנו רציתי להגיד לו כמה מילים אבל לא מצאתי אותו.
כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו בריבים בינינו לבין עצמינו? בכבישים, ברחובות, בתור לסופר ובמקום העבודה? לא כולם חושבים, מתלבשים ומתנהגים כמוני. תשעה באב זהו יום של התבוננות שלנו, כעם לנבכי נשמתינו זהו הצום הכי ארוך והכי חמור ביהדות, לזכר חורבן שני בתי המקדש, הראשון והשני.
לאורך ההיסטוריה היהודית התאריך תשעה באב מקבל משמעות, מרד בר כוכבא הסתיים בתשעה באב, גירוש יהודי אנגליה ב-1290 גם הוא התרחש בתשעה באב, גירוש ספרד, תשעה באב 1492 , פינוי גוש קטיף במוצאי תשעה באב.
כל יום כשאני קם בבוקר אני עסוק בשביל למנוע את התשעה באב בימינו, המצפן המוסרי שלנו, כעם לגמרי השתגע וכרגע אנו הולכים בדרך ההפוכה, בדרך שאינה מתאימה לעם היהודי, אנחנו חייבים לחזור לדרך הישר, של אהבה, הכלה והבנה שכולנו כאן משפחה אחת.
אני פונה לאותו אדם שישב בטיסה, אני אוהב אותך אני מושיט יד אמיתית להידברות הדדית, יד של אהבה ולא של שנאה, יד של בן משפחה.
אני מאחל לכל הציבור, תזכרו את יום תשעה באב שממנו נשכיל להבין ששנאה מפלגת ואהבה מקרבת.