גילו את המציאות. קייסים בירושלים. ארכיון
גילו את המציאות. קייסים בירושלים. ארכיון צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

אחד הנושאים המדוברים ביותר סביב תשעה באב הוא היעדר תחושת החסר סביב חורבן בית המקדש. שנות הגלות הרבות מחד ומאידך הקמת המדינה והתעצמותה גורמים לדור הנוכחי לתהות מדוע בכלל יש צורך בבית מקדש.

אולם, ישנם מי שבמשך מאות שנים לא ידעו על חורבן הבית וכשהדבר נודע להם חשו שבר אמתי ועמוק. בני העדה האתיופית.

על השבר שנחשף בפני בני העדה שוחחנו עם מנכ"לית עמותת פידל לחינוך ושילוב יוצאי אתיופיה בישראל, מיכל אברה-סמואל, המספרת כי באתיופיה "סיפרו לנו על ירושלים הקדושה שמלאכים מסתובבים בה והם שומרים על בית המקדש. הקהילה הקריבה פעם בשנה קרבן על ידי הקייסים לכיוון ירושלים. כילדה לא שמעתי את הסיפור של ירושלים. חשבתי שהכול מזהב ובית המקדש קיים ושצריך להתחנך להיות אנשים טובים ושומרי מצוות כדי שנוכל להיכנס אליו. מבחינתנו לא היה סימן שאלה אם זה נכון או לא. כך חונכו הדורות".

"המשבר הכי גדול היה להורים. הם מחנכים דור ומטמיעים בו חלום ומתברר שהחלום הזה לא קיים ואז השבר מאוד גדול. כילדה שאלתי איפה ירושלים וכול הטוב שהובטח, אבל בתוך זמן קצר מבינים שנחתנו בלוד ולא בירושלים וצריך ללמוד את התרבות החדשה ולהיכנס למציאות שקיימת", דברי אברה-סמואל המספרת כי אביה הוא שחווה את השבר הגדול ביותר.

לטעמה של אברה-סמואל הדרך בה ביקשה הקהילה להתאושש מהשבר הגדול הייתה ביצירת חלום חדש של התערות ובניין בחברה הישראלית ובמקביל לדאוג לכך שסיפורה האמתי והעמוק של הקהילה יסופר. "מספרים את הסיפור רק מהמקום של היציאה למסע ולא מהסיפור הארוך של 2500 שנה", היא מעירה.

כשהתבקשה לספר את סיפורה האישי וסיפור רגע השבר היא מספרת כיצד הגיעה לארץ כילדה בת תשע ו"בזיכרון שלי זו הנחיתה בשדה התעופה בלוד, כשפתאום פגשנו אנשים בצבע שונה מאיתנו, זו הייתה הפעם הראשונה שראינו אנשים לבנים שמקבלים את פנינו. חשבנו שאלו המלאכים הלבנים. השבר היה מיידי כשרואים שנוסעים בשבת ויש גם חילוניים שלא שומרים מצוות".

עם זאת היא קובעת כי הקהילה הבינה מהר מאוד את המציאות אליה הגיעה והחלה בבנייתו של החלום החדש, חלום ההשתתפות בבניית הארץ והמדינה. לזאת היא מוסיפה ומדגישה כי חשוב לשמור על פרופורציות גם בראיה זו שכן לאחר התלאות שעברו על בני הקהילה בדרכם, בעיקר בשנת ההמתנה בסודן, והזוועות שחוו שם, הרי שגם אם השבר בישראל היה גדול הרי שהוא היה מידתי, כהגדרתה.