הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, מעריכה בערוץ 7 את הסיבות לנפילת האבן הענקית ב''עזרת ישראל'' בכותל המערבי.
"המקום שבו נפלה האבן נמצא בקצה הצפוני של הקטע שאנחנו קוראים לו הגן הארכיאולוגי של קשת רובינסון, שהקצה הצפוני שלו עכשיו הוא הקטע המדובר שרוצים להפוך אותו לאתר תפילה. מכיוון שאנשים מתקרבים לאתר עצמו ואנשים יכלו לעמוד שם, אז זה בהחלט מפחיד".
ד"ר מזר מסבירה את הנסיבות לנפילת של האבן, "האבן שנפלה היא חלק מהנדבכים ההרודיאניים המקוריים של הכותל, זאת הבנייה המקורית. באזור הזה הנדבכים ההרודיאניים של הבנייה המקורית השתמרו לכדי עשרים ושניים נדבכים והנדבך הזה הוא נדבך 18, כך שאין ספק לגבי השייכות והתיארוך.
"מה שקרה בדיוק מתחת לנדבך, שבזמן שאנחנו לא יודעים לקבוע אותו, חצבו שם תעלה לכל אורך הקטע. אני מדברת על הזמן העתיק, חצבו תעלה ככל הנראה כדי לשמש כמקום שבו שמים צינור למים ולכן דווקא הנדבך הזה שהאבן הספציפית הזאת היא חלק ממנו לא הייתה בו תמיכה בחלק החיצוני של האבן, בערך 20 סנטימטר עומק, אז זה החליש את החלק החיצוני ובעצם גרם לסדק.
"הרי לא האבן בשלמותה צנחה אלא רק חלק החיצון שלה. האבנים ההרודיאניות שהעובי שלהן לפחות מטר אל תוך הכותל עצמו הן לא נופלות".
ד"ר מזר מתקשה להעריך האם סכנה קיימת גם לאבני הכותל המערבי, "אלו אבנים שעומדות שם 2000 שנים ויש בלאי מתמשך של הרוחות שמאיצות תהליכים מהסוג הזה. צריך לעשות סקירה אבן אבן, במיוחד במקומות המועדים לפורענות שזה במקומות שנמצאים אנשים.
''אנחנו רואים שישנה בלייה במקומות שונים באבני הכותל שצריך לשים עליהם את הדעת, לדוגמא בפינה הדרומית מזרחית של מתחם הר הבית אתה רואה שיש נדבך אחד שהקצה שלו ממש באויר וזה דבר שהיה צריך לתת עליו את הדעת מזמן כי הבלייה שם היא מאוד מואצת".