במהלך 2017 עלה מספר התלונות ב‑40 אחוזים. 90 אחוזים מהתלונות, 5,799 במספר, היו על הטלוויזיה, אך הנתון המעניין יותר הוא אירוע בודד שגרר אחריו לא פחות מ‑3,900 תלונות. האירוע, תאמינו או לא, הוא דבריו של המגיש אברי גלעד בדצמבר שעבר, שבעקבות הלינץ' ההמוני שתושבי הכפר קוסרא ניסו לבצע במטיילים יהודים העז לומר: "אני אומר שלא נהיה כאלה שבאים להרוג אותם והם רק מתחבאים מתחת למיטה וחושבים שהפריץ יבוא להגן עליהם".
תגובות הנאצה נגדו לא איחרו לבוא, כמו גם הקריאות להדיחו מהגשת תוכנית הבוקר הנצפית בישראל. זו לא הפעם הראשונה שגלעד מותקף על כך שהוא מביע את עמדותיו הימניות בשידור, ותמיד הדבר כרוך במופע מתוזמר של מבקרי תקשורת רבים שיעמיסו על האתרים טורי דעה אינקוויזיטורים שדורשים להשתיק כל מי שמפיו יוצאים דברי ימין.
פחות מחודש אחר כך, באותו ערוץ, תקף המגיש עודד בן עמי את הרב שמואל אליהו בעקבות דבריו על הרמטכ"ל, ושאל אותו אם הוא לא מתבייש בדבריו. מבקרי התקשורת הרבים לא הרימו קול מחאה בנושא. כך גם כשהעיתונאית רינה מצליח אמרה שצריך לסתום לרבנים האלה את הפה. ושוב, מי שסכרו את פיהם ולא הוציאו זמזום ביקורת היו אותם המבקרים שדרשו את ראשו של גלעד.
במציאות הזאת גם אנחנו אשמים. אנחנו מזניחים את התחום התקשורתי ואחר כך כועסים כשמשתיקים את דעתנו. גם אנחנו צריכים להתלונן על כל פעם שאישיות כזו או אחרת מרשה לעצמה להשתלח בנו. רק כך נוכל לדאוג שקולנו יהיה לגיטימי, בדיוק כמו קולו של השמאל.