זוהיר בהלול
זוהיר בהלולצילום: אמיר לוי, פלאש 90

ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) פירט בתוכניתה של אילה חסון ברדיו 103fm מה הן הסיבות להתפטרותו מהכנסת.

״אני מנסה להתאושש כי זה רגע לא קל עבורי. עשייה משותפת במשך שלוש שנים וחצי לא נעלמת מיד ויש לה השלכות. הכנסת הפכה להיות מקום של עבודה סיזיפית".

עבודה סיזיפית? זה לא קצת גורף? הייתי מתארת עבודת בניין עבודה סיזיפית.
"אסביר מדוע. כשאתה חווה מפח נפש, כאשר כל החוקים עוברים במחי יד וחוקים עוברים כאילו מדובר בהחלטות מינוריות ולא קריטיות. עבודה סיזיפית היא מטאפורה לכך שלנפש היה מאוד קשה. סבלתי לא מעט בשלוש השנים בכנסת".

כשנשאל אם בחר נכון כשהצטרף למחנה הציוני השיב: "במהלך עבודתי בכנסת מאוד רציתי לבצר את השייכות הישראלית בקרבי ובקרב הערבים בישראל, כי אנחנו ישראלים בנוסף לכך שאנחנו ערבים פלסטינים. לצערי הכנסת הזו הדירה אותנו עד שנעלם כמעט כל סממן של ישראליות בעניין הזה. הדבר קרה גם בחוק ההדחה, בחוקי הרדיפה נגד השמאל הישראלי, בחוק שוברים שתיקה, בהסדרה ובהפקעות. אין סוף לרשימה".

אז הכנסת היא המקום להילחם. במקום להילחם עם המפלגה עזבת. אולי בגלל סיבות אחרות? אולי הבנת שיש כאן הזדמנות פז לצאת מהסיפור הזה. עשית צעד הרואי ויצאת כמו גיבור מהכנסת.
"לא חיפשתי להיות גיבור, חיפשתי את היושר והמצפון", אמר, "ביום שבו חוקק החוק הלאום נסעתי לחו"ל ואז בשלה בי ההחלטה לעזוב את הכנסת. הכנסת שינתה את פניה ללא היכר".

אפשר לדבר בסמלים ובכותרות, אבל לא בהכרח מצליחים בהרבה מאוד דברים שמנסים לעשות. לא הכל עובר. אנחנו עדיין מדינה דמוקרטית. אפשר להתבטא ולהביע עמדות. אני לא מכירה פטנט אחד. לסגת בתבוסתנות נראה לי בדיוק ההיפך ממה שהדמוקרטיה צריכה.
"הנאום שלך מופרך כי הוא מצייר מציאות אחרת. זו מדינה דמוקרטית אך היא הופכת לאתנוקרטית. ברגע שעושים מדרג של תושבים והופכים את הערבים באמצעות חוק יסוד לאזרחים סוג ב', באופן רשמי זו לא מדינה דמוקרטית. אחרי שלוש שנים הבנתי שהכנסת שינתה את פניה ללא היכר. במקום להיות רגלטורית הממשלה הפכה להיום יס-מנית וחותמת גומי. במקום להיות עצמאית היא הפכה להיות אחוזה פרטית של הבית היהודי ושל בנימין נתניהו. זו לא אותה כנסת ואלו לא אותם כללים של המשחק הדמוקרטי. אלו לא אותם שיעורי חובה באזרחות שאנחנו לימדנו את ילדנו. המדינה משתנה טיפין טיפין".

מה אתה אומר למי שטוען שאתה לא ישבת במפלגה הנכונה?
"יכול להיות שהבחירה שלי לא הייתה נכונה אך ההחלטה שלי שיקפה ערך מסוים. עד היום אני מאמין שהחיים המשותפים אמורים להימשך. לא יכול להיות שהכנסת תהיה כל כך מנותקת מרחשי הלב של העם. אני מסתובב במדינה לא פחות מכל אחד אחר, נפגש עם ארגוני הקשת בישראל כמוביל עמותה ערבית בעכו ונחשף לבני נוער, לכן אני יודע שלא פגה התקווה.

״שלחו לי מכתבים לאחר עזיבתי. יש במפלגת העבודה הון אנושי מצוין. היו לי ויכוחים עם חברים במפלגה והתגובה המינורית והמאופקת של רבים מהם לעזיבתי רק מצביעה על כך שחילוקי הדעות במפלגה הם עמוקים".