היום בצהריים קיימה הכנסת ישיבת זיכרון במלאת שנה להרצחו של רחבעם זאבי 'גנדי' הי"ד. הישיבה התקיימה בנוכחות הרב הראשי הרב לאו, נשיאי עבר ובני משפחת זאבי.
להלן דבריו של ראש הממשלה אריאל שרון כפי שנאמרו מעל בימת הכנסת:
כבר למעלה משנה מאז הותירו אותנו כדורי המרצחים בלי גנדי ואנו נותרנו עם פסיפס תמונות של נופי הארץ מהערבה ועד הגולן וגנדי במרכזן. ולאלה בינינו הזוכרים עוד את התמונות מפסגת הר סיני.
נותרנו עם רסיסי זיכרונות של מי שהוגדר כאלוף נעוריה של המולדת. זה למעלה משנה, ואנו עדיין נתונים בתוך מלחמת הטרור האכזרית שנכפתה עלינו. מלחמה שגנדי עמד בה בקו הראשון, בירושלים בירת הנצח המאוחדת שלנו, העיר עליה נלחם ואשר במאבק עליה נפל.
גנדי שהכרתי, מעבר להיותו חבר, מפקד, פרלמנטר מצוין, מנהיג ציבור וחוקר צפונות ישראל היווה באישיותו רבת הפנים השתקפות אנושית של הארץ-ישראליות.
הוא היה נציגה האמיתי של ארץ ישראל וגילם בחייו ובמותו את תמצית מאבקינו על הארץ. אסיר ציון אמיתי הכבול בעבותות אהבה לירושלים עירו ולארץ ישראל מולדתו.
באזכרה במלאת שנה להרצחו, דימיתי אותו במכנסי חאקי קצרים ובסנדלים תנ"כיים לרגליו, עומס על גבו את המורשת והרצף ההיסטורי של העם היהודי בארץ ישראל. פוסע בנחישות ובהתמדה בשביל הצר והפתלתל במעלה ההר התלול, מתוך הכרה ואמונה שלעם היהודי אין חלופה, שאנו מוכרחים להגיע לפסגה. (לו היה גנדי כאן איתנו היום, מאחר והיה ער ואוהב השפה העברית הוא ודאי היה מעיר לי שלא אומרים פתלתל אלא פתלתול, אבל מאחר ופתלתול לא כל כך מובן היום, לצערנו, האקדמיה הרשתה וקבעה להשתמש במונח פתלתל, אבל אני בטוח שאם גנדי היה כאן הוא היה מתקן אותי במקום.)
משפחת זאבי, חברי הכנסת, היום כשמכולנו בבית הזה נדרשת אחריות לאומית והתעלות מעל לשיקולים מפלגתיים צרים. היום אל מול האתגרים העצומים הרובצים לפתחנו חסר לי גנמדי עם תפיסתו הציונית הערכית ועם ניסיונו רב השנים. חסר לי ואני בטוח שחסר לכולנו.
נפעל כולנו להגשים את צוואתו של גנדי, נמגר את הטרור הרצחני המאיים עלינו, ששוב פגע בנו היום, וגם רוצחיו לא יינקו. רוצחיו לא יינקו!
נלך יחד מאוחדים באותה רוח שהנחיל, רוח שביטא נתן אלתרמן בשירו 'זמר הפלוגות' "לשווא לשווא אמרו רק הימים הם לנו לשווא אמרו לאש ושוד נדון הליל הלילה והיום רק לחיים ניתנו הלילה והיום הם ארץ ישראל מן השפלה בחוף ועד גדרות התיל מנקרות הרים ומבקעות וגיא נשיב לך את היום ארצי ואת הליל נשיב לך אותם למען כל החי.
אנחנו לא ניסוג, אנחנו נמשיך לפסוע במשעול הצר עד הניצחון, עד לביטחון ולשלום, עד לפסגה שעליה חלם גנדי ואליה לא זכה להגיע. כמילות הסיום בשירו של אלתרמן "כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו.
יהי זכרו ברוך.
להלן דבריו של ראש הממשלה אריאל שרון כפי שנאמרו מעל בימת הכנסת:
כבר למעלה משנה מאז הותירו אותנו כדורי המרצחים בלי גנדי ואנו נותרנו עם פסיפס תמונות של נופי הארץ מהערבה ועד הגולן וגנדי במרכזן. ולאלה בינינו הזוכרים עוד את התמונות מפסגת הר סיני.
נותרנו עם רסיסי זיכרונות של מי שהוגדר כאלוף נעוריה של המולדת. זה למעלה משנה, ואנו עדיין נתונים בתוך מלחמת הטרור האכזרית שנכפתה עלינו. מלחמה שגנדי עמד בה בקו הראשון, בירושלים בירת הנצח המאוחדת שלנו, העיר עליה נלחם ואשר במאבק עליה נפל.
גנדי שהכרתי, מעבר להיותו חבר, מפקד, פרלמנטר מצוין, מנהיג ציבור וחוקר צפונות ישראל היווה באישיותו רבת הפנים השתקפות אנושית של הארץ-ישראליות.
הוא היה נציגה האמיתי של ארץ ישראל וגילם בחייו ובמותו את תמצית מאבקינו על הארץ. אסיר ציון אמיתי הכבול בעבותות אהבה לירושלים עירו ולארץ ישראל מולדתו.
באזכרה במלאת שנה להרצחו, דימיתי אותו במכנסי חאקי קצרים ובסנדלים תנ"כיים לרגליו, עומס על גבו את המורשת והרצף ההיסטורי של העם היהודי בארץ ישראל. פוסע בנחישות ובהתמדה בשביל הצר והפתלתל במעלה ההר התלול, מתוך הכרה ואמונה שלעם היהודי אין חלופה, שאנו מוכרחים להגיע לפסגה. (לו היה גנדי כאן איתנו היום, מאחר והיה ער ואוהב השפה העברית הוא ודאי היה מעיר לי שלא אומרים פתלתל אלא פתלתול, אבל מאחר ופתלתול לא כל כך מובן היום, לצערנו, האקדמיה הרשתה וקבעה להשתמש במונח פתלתל, אבל אני בטוח שאם גנדי היה כאן הוא היה מתקן אותי במקום.)
משפחת זאבי, חברי הכנסת, היום כשמכולנו בבית הזה נדרשת אחריות לאומית והתעלות מעל לשיקולים מפלגתיים צרים. היום אל מול האתגרים העצומים הרובצים לפתחנו חסר לי גנמדי עם תפיסתו הציונית הערכית ועם ניסיונו רב השנים. חסר לי ואני בטוח שחסר לכולנו.
נפעל כולנו להגשים את צוואתו של גנדי, נמגר את הטרור הרצחני המאיים עלינו, ששוב פגע בנו היום, וגם רוצחיו לא יינקו. רוצחיו לא יינקו!
נלך יחד מאוחדים באותה רוח שהנחיל, רוח שביטא נתן אלתרמן בשירו 'זמר הפלוגות' "לשווא לשווא אמרו רק הימים הם לנו לשווא אמרו לאש ושוד נדון הליל הלילה והיום רק לחיים ניתנו הלילה והיום הם ארץ ישראל מן השפלה בחוף ועד גדרות התיל מנקרות הרים ומבקעות וגיא נשיב לך את היום ארצי ואת הליל נשיב לך אותם למען כל החי.
אנחנו לא ניסוג, אנחנו נמשיך לפסוע במשעול הצר עד הניצחון, עד לביטחון ולשלום, עד לפסגה שעליה חלם גנדי ואליה לא זכה להגיע. כמילות הסיום בשירו של אלתרמן "כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו.
יהי זכרו ברוך.