התחלה/ ינואר 1958. אביו עלה לישראל ב‑48', עשה צבא והתחבר לשליחי עלייה. "הוא חזר למרוקו וארגן עם חברים את העלייה של כל תושבי השכונה לארץ. הם עלו והקימו את מושב דבורה שבתענכים". אביו עסק בחקלאות, אמו עבדה כטבחית במקומות שונים. ארבעה אחים, הוא השני. שני אחיו הצעירים ממנו נפטרו.
לימודים/ בית הספר האזורי יד לחמישה, "על שם חמישה חיילים שהיו בעמדת שמירה בתוך בית הספר במלחמת ששת הימים ומטוס עיראקי הטיל עליהם פצצה". בית הספר היה הכול, "חוץ ממנו לא היה כלום. אכלנו שם צהריים, כל החוגים היו שם, זה היה סוג של מרכז קהילתי". בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר אזורי ויצו ניר העמק.
ששת הימים/ ההפגזה פגשה אותו כשהוא בן תשע. "היינו בבית הספר, בשעת ארוחת צהריים. כל התרגולות של השבועות הקודמים לא תפסו. רצנו הביתה לאורך קילומטר. כל ההרים מסביב היו מנוקדים בעשן של הפגזות. האימהות עמדו בפתחי הבתים ורצו איתנו לחפירה". לא היו מקלטים, המשפחות הסתתרו במקום שנחפר באדמה ודופן בלוחות פח. "לשכן אחד היה טרנזיסטור, לא ידענו מה קורה עד הרגע שבו בישרו שצה"ל מנצח. זו הייתה שמחה גדולה".
תנועת נוער/ 'הנוער העובד והלומד', חטיבת בני המושבים. הוא היה חניך, מדריך, ועבד בתנועה מספר שנים כאחראי של כמה אזורים וגם כמנחה גרעיני 'עודד' למושבים בכל אזור הצפון. "לימדתי אותם איך מנהלים קומונה, איך בונים מערכי שיעור, איך יוצרים אמון ועוד".
פרופיל 97/ כשהתגייס, הופתע לקבל פרופיל 45. הוא רצה להיות קרבי ולא התכוון לוותר. "נאבקתי בזה במכתבים, בשיחות מתוך טלפונים ציבוריים, הלכתי לרפול הביתה לתל עדשים והסברתי לו שאני רוצה להיות לוחם". לבסוף הלחץ עזר. הוא הגיע לגולני, "הייתי היחיד שהתגייס מרצונו לחטיבה".
גולני שלי/ "זו הייתה חוויה יוצאת מגדר הרגיל. מפגש עם ישראל האחרת. גדלנו במושב שהוא חממה, היה לנו כל מה שהיינו צריכים. פתאום פוגשים אנשים ממקומות שונים בארץ, זו חוויה מרתקת על השונה והמשותף". בתום השירות השתחרר, אך לבקשת המג"ד חזר כעבור חצי שנה לקורס קצינים. הוא שירת כקצין בגדוד 13 וטיפס בסולם התפקידים עד תפקיד המ"פ. "בליל הפריצה לבירות נפצעתי".
הפציעה/ הרגל הייתה משותקת תקופה ארוכה. "הייתי כבר נשוי, אני לא זוכר אפילו רגע אחד שבו לא חשבתי שאחזור לתפקוד מלא". השיקום היה ארוך, באמצעו שירת ביחידה עורפית ובסופו חזר לשטח והיה סמג"ד, ואחר כך מג"ד. לאחר מכן עבר קורס מפקדי חטיבות במילואים.
משפחה/ הרעיה, חיה, היא מורה לאומנות, אומנית יוצרת ומציירת. "אנחנו 40 שנה יחד". הסוד: "אשתי היא אישה מיוחדת. מסוגלת לשאת את השיגעונות שלי. לאורך שנים זה לא פשוט".
הברכה/ אדם, בן 35, נשוי, מ"פ במילואים, בעל חברה פרטית וגר בתל אביב. ארבל, בת 30, נשואה, אם לבן ורופאת שיניים. גרה גם היא בתל אביב. אלון, הבת הצעירה, השתחררה לפני כמה ימים משירות צבאי. התוכניות שלה כוללות התנדבות בחו"ל.
החיידק הפוליטי/ דריסת הרגל בתחום הייתה בסיוע למאבק של שלום שמחון, שביקש לעמוד בראש חטיבת בני המושבים בנוער העובד, ואחר כך להתמנות למזכ"ל שלה. "שברנו מוסכמה. עד אז היו שני מזכ"לים. הוא היה מזכ"ל יחיד ועוד מרוקאי". בהמשך החליט לתמוך ברבין, שהתמודד מול פרס בתוך מפלגת העבודה. "אהבתי את רבין. הייתי מרכז המטה הצעיר שלו בבחירות 92'. משם המסלול היה די ברור".
ברור/ "רבין מינה אותי להיות מנכ"ל הרשות לפיתוח חקלאי. אחרי שנה שנייה בתפקיד הגשתי מועמדות לראשות המועצה האזורית גלבוע, וניצחתי".
המועצה האזורית גלבוע/ עמד בראשה במשך שני עשורים. "מועצה מאוד מיוחדת. שליש מושבים, שליש קיבוצים ושליש ערבים". המועצה הייתה הראשונה שנכנסה לתוכנית אב אסטרטגית. זה קרה ב‑96' והתוכנית הרחיקה ראות עד 2025. "איך קולטים תושבים ואיך מצעירים את האזור ומשנים את מאפייני התעסוקה. זה היה תהליך דמוגרפי עמוק. כל המטרות הושגו ואף מעבר לכך". היום המועצה מתגאה במערכת חינוך איכותית, באזורי תעשייה ובגידול משמעותי של היישובים. "כשנכנסתי לתפקיד היו 15 אלף תושבים, כשיצאת היו 34 אלף".
ליגה לאומית/ "כשהתמודדתי בפעם הראשונה לראשות המועצה חשבתי שאגיע לשתי קדנציות", אבל הוא נשאר הרבה יותר. "החלטתי שעד שלא נגיע לנקודת האל חזור, לא אעזוב". כשהגיע הרגע הוא התמודד ברשימת המחנה הציוני, במשבצת של נציג המושבים. "נהניתי מהעבודה הפרלמנטרית. בחרתי בוועדת הפנים שבה השקעתי את רוב הזמן. דודי אמסלם עשה עבודה יוצאת מהכלל. שיתפנו פעולה בצורה מדהימה". הוא היה גם חבר בוועדה לביקורת המדינה.
קרן קיימת לישראל/ "כשנקרתה בידי הזדמנות להתמודד על ראשות קק"ל לא היססתי, הצגתי את מועמדותי ומאז כמעט שלוש שנים אני בחדוות עשייה שלא ידעתי כמותה הרבה מאוד זמן. ההיקף, העוצמות והעשייה הן בכל המעטפת של מדינת ישראל".
מטרות העל/ לאחר דיונים אסטרטגיים הוצבו כמה יעדים, בהם ריכוז המאמץ בנגב ובגליל. "המטרה היא לסייע להביא מיליון תושבים לנגב, וחצי מיליון לגליל. כל העשייה שלנו מכוונת לשם".
חינוך ציוני/ "לקק"ל יש חטיבת חינוך שמשקיעה מאמצים רבים בכל חלקי הארץ - חוגי סיירות, פריצת שבילים, ניקוי יערות, מבצעים חינוכיים. הכול ללא תשלום". לאחרונה הוקמו עשרה בתי קק"ל למצוינות בנגב ובגליל, שנותנים חינם אין כסף לימודי מדעים, שפה ומתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר. "לא יכול להיות שב‑2018 יהיו בני נוער שלא יוכלו למצות את היכולת שלהם, כי הם נמצאים במעמד סוציו-אקונומי נמוך. אנחנו מאפשרים להם לשבור את תקרת הזכוכית".
מאבק בהתבוללות/ "אחת התופעות המדאיגות היא 65 אחוזי התבוללות בעם היהודי. זו קטסטרופה. לא נעשה מספיק בנושא". הם משתפים פעולה עם שר החינוך בנט, ויחד מחזקים את התודעה היהודית ואת הזיקה למדינת ישראל. "יש לנו שליחים נהדרים ועבודת מטה שנעשית בשטח כדי לראות מה אפשר לעשות כדי לעצור את הסחף הזה".
על הכיריים/ מה שמתבשל היום בקק"ל הוא ניסיון לגבש חזית אחידה עם שרי הכלכלה והאוצר לעודד מפעלים וחברות היי טק לעבור לנגב ולגליל. "סטודנטים אומרים שהם רוצים לעבור לשם אנחנו רוצים לסייע להם ולקהילות הייטק לעשות את זה. התוכנית תוצג בשבועות הקרובים".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי חקלאי, ממשיך לגדל את דיר הכבשים שהיה לי". הוא שמח מאוד בתפקיד הנוכחי. "זה ליצור כל יום מציאות חדשה, ציונות במהותה".
120 מתחת לאפס/ הדימוי השלילי של חברי הכנסת אינו נכון. "הכנסת היא מקום יוצא מן הכלל של עשייה. עסקנו בנושאים שלא הייתה אפשרות לשנות אותם מחוץ לכנסת, נכים, חיזוק הפריפריה ועוד".
שולחן עגול/ "בימים אלה מתפרסם קול קורא של קק"ל לכינוס של כל העמותות ותנועות ההתיישבות, קטנות וגדולות, ופעולה משותפת. אנחנו רוצים שינהלו יחד איתנו את המסע הזה של הבאת עולים חדשים לפריפריה, של הפיכת המגמה של בריחת צעירים מהפריפריה למרכז, ושל חיזוק המעטפת של מדינת ישראל בבניית דור העתיד של המנהיגות".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ השכמת חקלאי. "קם בחמש, מתפלל ויוצא לירושלים, לתל אביב או לסיור בשטח". הוא נמצא בין חמש לשבע שעות על הכביש מדי יום. "יש מחירים למגורים בפריפריה ולעבודה במרכז".
פסקול/ הנסיעות ארוכות, אך מכיוון שיש לו נהג, הוא מנצל את זמן הנסיעה. "מיילים, טלפונים, כתיבת מסמכים. שעות הנסיעה הן שעות עבודה לכל דבר". ובכל זאת, בראשית הבוקר הוא מאזין לאקטואליה. בהמשך "עובר לרשת ג', להירגע עם מוזיקה ישראלית".
שבת/ לארוחת ליל שבת מתאספת כל המשפחה, כולל אמו, ויחד עושים קידוש ושרים זמירות שבת. "זהו היום של המשפחה", ולמרות שהמטבח הוא מרוקאי-פולני-הונגרי, "המסורת המרוקאית שולטת בבית".
אוכל/ "הכול". רעייתו עוסקת באומנות, "ואצלה גם העיצוב של השולחן, ההגשה והאוכל עצמו הם אומנות. אווירה הכי כיפית בעולם".
פנאי/ "לטייל בטבע, לנסוע בטרקטורונים ולרכב על סוסים. אני חי בטבע, אז זה קל". מאז כניסתו לתפקיד הנוכחי יש לו פחות פנאי, "אבל אני מלא בחדוות יצירה".
אחזקת הבית/ "מהיום הראשון שהכרנו, אנחנו עושים הכול יחד. מבצעים מה שאפשר ביחד, ככה גידלנו את הילדים". היום בפועל יש לו פחות זמן, אז הוא עושה קניות, "וכשאני בבית משתדל לעשות מה שצריך".
דמות מופת/ אבא. "הוא היה הדמות הכי משמעותית בשבילי. הוא ברח מבית הוריו, בית עשיר ומבוסס, כדי לעלות לארץ ישראל". קרובי משפחה תפסו את האב עוד במרוקו והחזירו אותו להוריו אבל זה לא עזר. "הוא היה ציוני בכל רמ"ח איבריו. בבית לא הייתה אפשרות לומר מילה שנוגדת את אהבת הארץ. יהודי ציוני אמיתי".
כשתהיה גדול/ "התפקיד הזה נראה לי פסגת העשייה הציונית". ובכל זאת, יהיה זמן שבו ישאל את עצמו לאן מכאן. "הדבר היחיד שמעניין אותי הוא לעשות למען המדינה. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר".
לתגובות: [email protected]