מאות מטרים לפני הכניסה ליישוב אדם, בדרכי אל סוכת האבלים של משפחת עובדיה, קול סירנה בהול החל לצווח מאחוריי.
מבט במראה מגלה שלושה ג'יפים צבאיים שעוקפים בשעטה את הטור המתארך, ממהרים לזירת התרחשות. עקבתי אחריהם בעיניי, וראיתי שיעדם הוא היישוב אדם. כשהגעתי אל השער, שלושה קצינים ושני אנשי כיתת הכוננות הורו לי לעצור והודיעו לי שאי אפשר לעבור – "יש אירוע ביטחוני". במשך שעתיים, בזמן שישבתי ברכבי בצד הדרך, גדשו את היישוב עשרות רבות של כלי רכב צבאיים, לרבות אוטובוס ובו פלוגת קרקל. עם הזמן גם הגיעו הדיווחים: שוב נצפה אדם מדלג מעל הגדר לתוך היישוב, רק שהפעם הוא לא הצליח לבצע את זממו. רק כעבור שעתיים אני נכנס ליישוב, מגלה רחובות ריקים מתושבים אבל מלאים בחיילים חבושי אפוד וקסדה.
"העובדה שהיית מעוכב בש"ג במשך שעתיים בגלל אירוע חדירה שמתרחש ארבעה ימים בלבד אחרי שיותם נרצח, מראה שלא צריך להיות מומחה לביטחון כדי להבין שהגדר הזאת היא בדיחה", אומר בכעס אורן אדרי, גיסו של יותם. אורן הוא אחיה של טל, אשת הנרצח, והוא מלווה את השבעה למרות שהוא מתגורר בנהריה הרחוקה. "המחבל נכנס ליישוב במרחק של 50 מטר בסך הכול מהש"ג. זה חוסר אחריות. היום ואתמול הם פרסו איזו גדר תיל, אבל זה שום דבר – אני עובר אותה בקלות, זה רק עיכוב של כמה שניות. ארבעה ימים אחרי הטרגדיה הזאת, ושוב כל היישוב היה היום באזעקות. זה יישוב שהוא טרף קל, הגדר בבריכה ביישוב שלך יותר רצינית מהגדר ששומרת פה על היישוב. אני מאוד מקווה שהתושבים לא יחזרו לתחושת הביטחון האופורית שהייתה, כשהם היו ישנים עם דלתות פתוחות. למרות השקט כלפי חוץ, מתחת לפני השטח האזור רועש וגועש, המחבלים סימנו על המפה את היישוב הזה".
ההמחשה שקיבלתי, עוד לפני השיחה עם אדרי, נעשתה מזעזעת אף יותר אחרי שראיתי את בית הוריו של יותם עובדיה הי"ד ואת הרחוב שבו הוא נרצח. בית הוריו של עובדיה הוא הראשון בשורת הבתים הסמוכים לגדר היישוב, ובינו לבין הגדר חוצץ רק גן משחקים. בהמשך הרחוב, כמה מאות מטרים משם, התגורר בנם יותם עם אשתו טל ושני ילדיהם. "באותו ערב טל הייתה עם הילדים בבית", מספר אדרי את סדר המאורעות מהזווית של המשפחה הקרובה, בשם הוריו של יותם ואשתו שנמנעים מלהתראיין במהלך השבעה. "יותם חזר מהעבודה, ולכבוד ט"ו באב הוא נתן לאשתו זר פרחים ושוקולד, ומיד יצא לבית הוריו כדי להביא משם צלעות כבש שהשאיר אצלם בשביל ארוחת ערב חגיגית לאשתו".
במהלך הצעידה הלא ארוכה הזאת, קרה הגרוע מכול. המחבל שדילג מעל הגדר בדיוק בנקודה שמול בית משפחת עובדיה, התחבא בגינת המשחקים וארב לטרף. כשראה את יותם החל ללכת בתמימות, הביט ביותם וחלף על פניו. ברגע שגבו של יותם היה חשוף, הסתער המחבל ונעץ שתי נעיצות בגבו. יותם, שהיה המום, אפילו לא צעק "מחבל", התרחק לצד השני של הכביש והחל להיאבק עם המחבל, שהספיק לדקור אותו עוד כמה דקירות. לאחר מכן הצטרפו למאבק עוד כמה שכנים, עד שאחד מהם ירה בו שלוש יריות. לשמע היריות יצא אבי – אביו של יותם – וראה את בנו שוכב על הרצפה שותת דם. "זה היה ממש כאן", מצביע אדרי על נקודה המרוחקת לא יותר מ‑30 מטרים מן הבית.
לא ישכחו את התמונות
היריות שנשמעו הדאיגו גם את טל, שידעה שבעלה נמצא בחוץ באותם רגעים. היא ניסתה להתקשר להוריו של בעלה, ומשלא נענתה השאירה את הילדים בבית ורצה לכיוון ביתם. בדרך, מטרים ספורים מהבית, ראתה את בעלה מוטל על הארץ, כשאביה ופרמדיק שהגיע למקום רוכנים עליו ומנסים לעצור את זרימת הדם. "הם לקחו חלק בכל ההתרחשות הזאת", אומר אדרי בקול רועד, "אלו תמונות שיישארו צרובות בהם כל החיים".
הגורם הביטחוני הראשון שהגיע למקום היה ניידת משטרה, שהגיעה שתי דקות אחרי קבלת הדיווח, ולא בכדי. מודיעין מוקדם ממקור מפוקפק גרם לה להסתובב ברחובות היישוב באותן שעות. "המחבל שטיפס מהוואדי למטה עבר דרך המאהל הבדואי שסמוך ליישוב. משום מה הוא סיפר להם שהוא בדרך לעשות פיגוע ביישוב, והמשיך הלאה. בשלב מאוחר, אולי אפילו אחרי שחצה את הגדר, הגיע בדואי לש"ג של היישוב וסיפר על המחבל. השומר דיווח מיד למשטרה, וזה מה שגרם כנראה לתגובה המהירה", מספר אדרי.
דודו של יותם, יצחק עובדיה, שהה באותם רגעים דרמטיים בביתו שברמות, והוא משלים את השתלשלות האירועים מן הזווית שלו. "הבת שלי התקשרה אליי ושאלה אם שמענו חדשות, שהיה פיגוע באדם", הוא משחזר, "לקחתי את הטלפון וניסיתי להתקשר לאבי ללא הצלחה. אח שלנו עובדיה הודיע לה שהפצוע הוא יותם, ומצבו לא טוב. הגענו להר הצופים, ואמרו לנו שהוא בחדר ניתוח אחרי C.T. הוא סבל מאיבוד של הרבה דם. חיכינו עד רבע לשתיים בלילה, ואז יצאה אחות וכינסה אותנו, ויחד עם צוות רופאים הודיעו לנו שנעשו כל המאמצים אבל הוא הגיע במצב קשה ולכן השיב את נשמתו לבורא".
מיד אחרי היוודע הבשורה המרה התכנסו קרובי המשפחה מהדרגות הקרובות יותר ופחות. סוכת האבלים מלאה מפה אל פה, והנוכחות של הדודים ובני הדודים של יותם מרשימה, עושה רושם של משפחה מאוד מאוחדת. "גרתי בליפתא, די קרוב למעיין", מעלה הדוד יצחק זיכרונות, במעגל יחד עם עוד שני דודים, "היינו מתכנסים כל המשפחה אצלי, עושים טיולים בחיק הטבע. בשבתות היינו מארגנים משחקים בגן הוורדים ובגן סאקר, ויותם היה משתתף איתנו".
משפחת עובדיה מחזיקה במסורת מעוררת התפעלות במשמר הגבול, כשגם יותם היה חלק מהשרשרת. הדוד יצחק היה הראשון להתגייס, מיד אחרי סיום שירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים, ואחרי תקופה משמעותית במג"ב הוא נפצע ושוחרר מתפקידו. מאז הוא לקח על עצמו כמשימה לשכנע את אחייניו לשרת במג"ב, ועד היום עשרה מבני המשפחה שירתו ומשרתים שם, חלקם אף בדרגות של תת ניצב וניצב משנה. יותם עצמו חשב גם הוא על אפשרות של שירות קבע במג"ב, ורק בעיית הקצאות של הארגון מנעה ממנו זאת. הוא המשיך לתפקיד ביטחוני בחברת ברינקס, שבמותו כבר תפקד בה כראש צוות.
"למחבל היה מודיעין"
בתוך הבית עצמו, ספונה בין עשרות מנחמים, יושבת טל, אשתו של יותם. אחיה, אורן, מספר על ההתמודדויות שעוד מחכות לה. "טל מרוסקת, שבורה", הוא מתאר וקולו רועד. "הוא היה העוגן של המשפחה. כרגע היא מוקפת במשפחה וחברים, יועצים ועובדים סוציאליים, אז בינתיים זה עובר איכשהו, אבל ההתמודדות האמיתית תהיה אחרי השבעה. חוץ מההתמודדות שלה עצמה, יש לה גם שני ילדים, שהגדול – בן שלוש – מבין שאבא איננו. אנחנו נראה את האובדן באמת בשבת הראשונה שהם יבואו להורים שלי בלי יותם, נשב לשולחן שבת בלי יותם, נעשה קידוש בלי יותם, זאת תהיה נקודת המשבר הקרובה שלנו. ומשם נתחיל לספור – אירוע ראשון בלי יותם, יום הולדת ראשון בלי יותם, זה ילווה אותנו כל החיים מן הסתם".
קרובי המשפחה מתארים כולם את יותם כאדם צנוע ועניו במיוחד, כזה שאף פעם לא מדבר על עצמו. "אדם של פעם – רומנטיקן שמביא פרחים לחג האהבה כמו בסרטים, וגם במובן שאין לו פייסבוק או אינסטגרם, הוא לא מחובר לדברים האלה. הולך בבוקר לעבודה וחוזר בערב לטל ולילדים. לא אדם שמבלה בלילות, שותה, רוקד, טס לחו"ל ורודף אחרי מכוניות יקרות. איש פשוט וצנוע, שמח בחלקו. לא בוכה על מה שאין, אלא שמח במה שיש", מספיד אותו גיסו.
למחרת האירוע הקשה הודיע השר ליברמן על אישורן של 400 יחידות דיור כתגובה לפיגוע. במשפחת עובדיה מאוד לא מרוצים מהתגובה הרפה, ודורשים את מיצוי הדין עם משפחת המחבל שרצח את יקירם. הדרישות שהם מציגים אומנם לא מרחיקות לכת כלל, אך במדינה שבה בג"ץ הוא הריבון קשה לראות כיצד הן יוכלו להתבצע. "אנחנו מצפים שלא יחזירו את הגופה, שימנעו העברת כספים למשפחה ושיהרסו את הבית של ההורים לחלוטין", אומר אדרי בשם המשפחה. ביודעו מראש את הטענות שישמעו בבג"ץ, הוא מקדים להסביר מדוע אין לראות במחבל מפגע בודד. "אין סיכוי שילד בן 17 עשה את הפיגוע הזה לבד, הילד הזה ידע איפה הלב ואיפה הריאות, באיזו צורה להשחיל את הסכין, איך לבוא מלמעלה בתנועת תקיפה ולא כמו חובבן. בנוסף לכך, הוא גר רחוק מכאן, ליד נחליאל, ואין לו רישיון. מישהו הסיע אותו, יש כאן עזרה, צריך רק לחקור ולמצוא את זה. העובדה שהוא בחר את אדם דווקא ולא את נחליאל שנמצאת 300 מטר מהבית שלו, מעידה על כך שהייתה לו סיבה להגיע לכאן, היה לו מודיעין ומישהו כיוון אותו", חותם אדרי.