שמי אופק ברגשטיין, אני בן 21 מירושלים, והשבוע סיימתי יחד עם 35 חבריי את קורס החובלים מחזור 137 ושובצתי כסגן קצין מחלקה בספינת הטילים אח"י חרב.
התגייסתי לקורס לפני כשנתיים וארבעה חודשים לאחר שעברתי את המיון הראשוני ואת הגיבוש האינטנסיבי, שאורכו ארבעה ימים. לפני הגיוס לא הכרתי את קורס חובלים, את תפקיד החובל או את התפקידים השונים בזרוע הים. באופן כללי, כירושלמי, כל קשר ביני לבין הים היה מקרי בהחלט.
בסופו של דבר ובמבט לאחור, זו הייתה הבחירה הטובה ביותר שיכולתי לעשות. בסטי"ל (ספינת טילים), כמו זו שבה אשרת, כלי שיט גדול ועוצמתי, משרתים אחד בסמוך לשני כ-70 לוחמים וקצינים, צעירים וותיקים כאחד, אשר מגיעים מרקעים שונים לגמרי.
הדבר המשמעותי שלמדתי לאורך הקורס ובשירותי עד כה בשייטת הסט״ילים, הוא שבדרך נכונה ועם רצון לחבר ולגשר על הפערים בין האנשים השונים בספינה, אמונתו האישית של כל אחד ושלי כדתי בפרט, איננה מגבילה ומונעת, אלא מעצימה ומאדירה, כל זאת מבלי לוותר על דבר מאמונותי ומדרך החיים שלי.
הבנתי את המשמעות של לחיות בשיתופיות ולאט לאט גיליתי שהספינה אליה הגעתי היא הבית שלי לשנים הקרובות.
תמיד ידעתי שאני רוצה להגיע לתפקיד פיקודי, משמעותי וקרבי. המטרה שלי היא להוביל את הלוחמים תחתיי להצלחות והישגים בהם הם נדרשים לעמוד. בלב ים צריך לדעת לקבל החלטות במהרה, אך יחד עם זאת בחוכמה. למדתי שחשוב לשים תמיד את הלוחמים שלי במקום הראשון, כי האחריות הבלעדית על חייהם מונחת על כתפיי.
הקורס היה ארוך, מאתגר, תובעני ורווי בקשיים פיזים ומנטליים לכל אורכו. הקורס מתחיל בשלב הימ"פ (ימאות ופיקוד). שלושה חודשים באילת, שם עיקר הקושי הוא פיזי יחד עם הריחוק מהבית ומהמשפחה לאורך תקופה ארוכה. לאורך כל הקורס יש ועדות מקצועיות, עיוניות ומעשיות רבות שדורשות מאיתנו ללמוד חומר רב בזמן מועט ובתנאים לא פשוטים.
במהלך הקורס, לקחתי חלק בפעילויות מבצעיות רבות, כאלו שהשתיקה יפה להן. אין דבר מספק יותר מלחזור לחוף אחרי שבוע בים ולהבין שהשתתפתי במשהו גדול. פעולות אלו גרמו לי להבין את חשיבותה של זרוע הים ותרומתה הישירה לביטחון מדינת ישראל.
אחרי ההכשרה הארוכה והמקצועית שעברתי יחד עם חבריי למחזור בבה״ד זרוע הים, אני מרגיש מוכן ומחכה להגיע לספינה ולהתחיל את שרותי כסגן קצין מחלקה בשייטת ספינות הטילים של זרוע הים.