לפני עשור, עשינו אשתי ואני יחד עם שלושת ילדינו (מספר שהוכפל מאז), צעד חשוב וציוני. חזרנו משליחות של ארגון 'תורה מציון' בלונדון, והגענו לשליחות תורנית ציונית בארץ, בנצרת עילית.
כשהגענו, הפלא העצום שנקרא 'משפחה דתית לאומית שמגיעה לעיר', היה כל כך פנומינלי, עד שהכינו עלינו מספר כתבות בעיתונות האזורית. המשעשעת מבינהם הכריזה בכותרת, עם תמונה ענקית שלנו, 'נצרת עילית - העיר שחזרה לה בתשובה'.
הפגישו אותנו עם כל מי שאפשר היה לחשוב עליו, (ראש העיר, דוברת העירייה, רב העיר, ראש המועצה הדתית, מנהלי בתי ספר, גבאים ועוד), הפכו אותי לרב בית כנסת ואחד מבני הקהילה שלי כעס שהעירייה לא נתנה לי דיור בחינם (לא שביקשתי או שהגיע לי, אבל הוא ממש צעק על ראש העיר איך זה לא קרה).
ברוך ה' מאז הגרעינים התורניים (כן, שניים), קהילת חב"ד, השכונה החרדית, הישיבות, המכינה, הקיבוץ העירוני וסליחה ממי שלא הזכרתי, צמחו והתחזקו ובתהליך מדהים של שיח בין קבוצות מאוד שונות שידע מורדות אך בעיקר עליות, נצרת עילית שהגענו אליה לפני עשור, אינה אותה נצרת עילית של היום.
אני לא טוען שהכל מושלם, שאין קשיים ושאנחנו יכולים לשכב על זרי הדפנה. ישנם קשיים וכן ישנו אתגר דמוגרפי לא פשוט, בתוך העיר ובהיקפה. אבל ברוך ה' ביומיום הדברים מתקדמים ואנחנו זכינו וזוכים לראות איך עוד חבל מארץ ישראל זוכה להיגאל.
ואז הגיעו הכתבות.
הראשונה הגיעה לפני כשלושה שבועות, בעקבות מקרה שאירע לבת שלי, ככה שאני אפילו קצת בקיא בפרטים. גבר שאנחנו לא יודעים מה מוצאו ולידיעתי עד לכתיבת שורות אלו, עדיין לא נתפס, תפס את ידה של בתי כשירדה מהאוטובוס, הוריד אותה בגרם מדרגות שהוביל לכיוון בניין, וברוך ה' שחרר אותה, אין לנו מושג למה. מיד התפרסמה כתבה על טרור ערבי בנצרת עילית.
אבהיר כאן את הדברים. החוויה הזאת לא הייתה נעימה לא לילדה ולא למשפחה, אבל בעשר השנים שאנחנו גרים כאן מעולם לא הרגשנו מאויימים, אנחנו עדיין לא יודעים אם מדובר בערבי, ולצערי הרב, סיפורים בסגנון קורים גם בערים שאין בהן אוכלוסיה ערבית.
ברוך ה' הילדה התנהגה בגבורה, סיפרה מיד למי שהייתה צריכה, העירייה הציבה פיקוח עירוני, המשטרה הגיעה מיד ואנחנו לא מרגישים שאנחנו חיים בפחד אלא בשליחות. לאחר תלונה הכתבה קצת שונתה (עדיין התוקף ערבי) אבל נצפתה המון, קיבלה המון תגובות ממספר מקומות, והעיר שלי הוכפשה.
ואז לפני שבוע וחצי, עוד כתבה. בפיד למעלה רשום 'נצרת עילית' ובכתבה יש תיאור על תושבת העיר שהותקפה על ידי ערבי. רק עמוק בגוף הכתבה, מתגלה שזה קרה בנצרת - עיר שהיום לא גרים בה יהודים בכלל - ולא בנצרת עילית, היהודית. ואני בכלל לא נכנס לשמועות ששמעתי מהמשטרה בנוגע למקרה, כי אני לא יודע אם הן נכונות.
שוב, פגיעה ביהודייה על ידי ערבי, או בכל מישהו על ידי מישהו אחר, הוא לא עניין שצריך או שמותר לטאטא מתחת לשטיח. צריך לברר עובדות, ותפקידה של התקשורת לעדכן את הציבור כדי להזיז דברים, כדי שנבחר בחירות מושכלות וכדי שכשיש מקרים נוראיים לא נעבור עליהם לסדר היום.
אבל שוב הוכפשה עירי, על לא עוול בכפה.
והמקרה השלישי שפורסם, התייחס למקרה שקרה 'באמצע השבוע שעבר', אך בתוך הכתבה מוזכר שהוא מה-17 ביולי. לא יודע איך להתייחס לתיאור המקרה, אבל עבודה עיתונאית טובה לא הייתה כאן. ומה לעשות, כשמתחילים ללכלך, אז זה לא נגמר.
שמעתי בשם הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, שכאשר שאול המלך לא הרג את אגג, וכך לא השלים את דבר ה', החטא לא היה שלא הרג עמלקי אחד. החמלה על אחד מהם הוכיחה בעקיפין שכל שאר ההרוגים, בעצם נרצחו.
התקשורת נמצאת תמיד בתפר בין לשון הרע, לבין הצורך של הציבור לקבל מידע שעל בסיסו יקבל הציבור את החלטותיו. תפקידו של איש תקשורת חשוב ומסוכן מכדי לרוץ ולפרסם דברים לפני שיהיו לו את כל הפרטים. אל תוכיחו לאלו הטוענים שאין אנשי אמת בתקשורת את דבריהם ותהפכו את כל הכתבות לתועלת, ללשון הרע במחי הוצאת שם רע אחת.
ובבקשה, תפסיקו ללכלך על העיר הנהדרת שלי.
(דובי הולץ הוא תושב העיר נצרת עילית ור"מ בישיבה תיכונית נצרת עילית)