פונדקאות. אילוסטרציה
פונדקאות. אילוסטרציהiStock

הדרישה להרחבת מעגל הפונדקאות גם לזוגות של גברים תוארה בשבועות האחרונים כסוגיה הומניטארית הכרחית, אבל לסוגיה הזו היבטים חברתיים וערכיים מורכבים הרבה יותר.

מחקר שערכה ד"ר אתי סממה הציג את הפנים הפחות מוכרות של הסוגיה, זו שהתקשורת הישראלית מעדיפה להעלים.

על עיקריו של המחקר הזה שבוצע לפני כעשור שוחחנו עם ד"ר סממה, ראש האגף למדיניות טכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות. המחקר עצמו נפרס על פני 15 שנים, מאז נחקק החוק ועד שנת 2010 וכלל את כל התיקים שנפתחו במשרד הבריאות.

"עם חלק מהנשים שהסכימו לכך, ובאישור ועדת הלסינקי, קיימתי ראיונות עומק והן סיפרו על התהליך שעברו. הראיונות נגעו ליותר ממאה תהליכי פונדקאות, גם ההורים וגם הפונדקאיות", אומרת ד"ר סממה בציינה את הרקע המקצועי וההיקפי למחקר שביצעה ומיד היא עוברת לשלב המסקנות המטרידות והמושתקות:

"אחד הממצאים המעניינים ביותר והנכונים גם להיום הוא כשבוחנים את מספר התהליכים שהחלו לעומת מספר התינוקות שנולדו. מתברר שחמישים אחוז, ובתקופת המחקר כשישים אחוז, לא הסתיימו בלידה. המשמעות היא שלא מדברים על מרבית הפונדקאיות שעוברות את כל התהליך, עוברות איבחונים, כשישים אחוז, לא הסתיימו בלידה. המשמעות היא שלא מדברים על מרבית הפונדקאיות שעוברות את כל התהליך, עוברות איבחונים, בדיקות, טיפולים פולשניים ולא נעימים, מקבלות הורמונים לאורך חודשים ובסופו של דבר יוצאות גם ללא תחושת הסיפוק והערך
בדיקות, טיפולים פולשניים ולא נעימים, מקבלות הורמונים לאורך חודשים ובסופו של דבר יוצאות גם ללא תחושת הסיפוק והערך. אפילו את זה הן לא מרגישות, מעבר לכך שהן לא מקבלות את הכסף המשמעותי. למעשה הן משקיעות לפעמים שנתיים מהחיים שלהן ויוצאות בלי שום דבר. אף אחד לא מדבר עליהן. לא קוראים להן פונדקאיות כי הן לא היו בהריון ולא ילדו. הן שקופות. איתן לא יהיה ראיון ברדיו. הן יוצאות פגועות מהתהליך".

"עד היום נפתחו מעל 1300 תהליכים ונולדו 670 לידות, קצת יותר מ-700 תינוקות", מציגה סממה את הנתונים המספריים. "לא תמיד הפונדקאות היא הפתרון".

במאמר שפרסם קלמן ליבסקינד ב'מעריב' מובאים נתונים מספריים נוספים מתוך מחקרה של ד"ר סממה, ובין השאר מתייחסים הדברים למצוקה הכלכלית שמביאה נשים להחליט להפוך לפונדקאיות, וד"ר סממה מרחיבה:

"לאורך 15 השנים של המחקר המניע העיקרי של הפונדקאיות להיכנס לתהליך, כפי שהן אמרו לוועדה וכפי שאמרו לי וכפי שהתכתבו על זה בפורומים, היה המניע הכספי. הן לא הסתירו את זה. אלא אם חל שינוי בהרכב האנושי של בני האדם בעשר השנים האחרונות והכול השתנה, זו המוטיבציה העיקרית של הפונדקאיות".

עם זאת היא מוסיפה ומציינת כי "משהו אחד כן קרה. ב-2011 התירו לנשואות להיות פונדקאיות ולא רק לחד הוריות. יש מי שטוען, ואני מאמינה לכך, שיש גם פונדקאיות שמגיעות ממניעים אחרים. זה לא מנותק לגמרי ממניעים כלכליים אבל גם ממניעים אחרים", היא אומרת ומעירה כי בשלבים שבהם התהליך היה נעשה בחינם מקרי הפונדקאות היו בודדים. "מדובר ב-160 אלף שקלים. כסף גדול עובר מיד ליד. אפשר לעטוף את זה בהרבה מניעים אחרים ומגיע לפונדקאיות הכסף על ההשקעה וההקרבה, אבל אי אפשר להגיד שהכסף לא קיים בנושא הזה".המניע העיקרי של הפונדקאיות להיכנס לתהליך, כפי שהן אמרו לוועדה וכפי שאמרו לי וכפי שהתכתבו על זה בפורומים, היה המניע הכספי. הן לא הסתירו את זה.

"מפמפמים לנו בתקשורת סיפורים יפים על קרבה הדדית ואהבה גדולה, יש פורום נשים שמדבר על משכילות ואקדמיות, אבל מדובר במאה וכמה נשים כאשר יש 1300 נשים פונדקאיות, כך שגם אם עשרים אחוזים מהנשים הן משכילות והמוטיבציות שלהן גבוהות יותר, עדיין הרוב הענק נעשה ממניע כלכלי. אי אפשר להעלים את זה ולשנות את המציאות. מישהו צריך להציג את הנתונים האלה ולא לנופף בהרגשות ובתחושות או בסקרים פנימיים של הפונדקאיות. אני מאמינה לכל אחת שמדברת, אבל הן מייצגות קבוצה לא גדולה, מוערכת ודעתנית אבל לא מייצגת את מרבית הפונדקאיות. יש פער סוציואקונומי שאומר שצריך להיות מאוד זהירים כדי שלא להגיע למצב של ניצול".

ד"ר סממה מציינת את הסיבות והדרכים להסתרת נתוני האמת: "זו היתה עבודה קשה להגיע לנתוני האמת. פונדקאות מתרחשת בחצר אחורית של סודיות. סיפורים לא מוצלחים לא מגיעים החוצה. שמרתי את כל הכתבות על הנושא ובאמצע תמיד עומד מרכז תיווך לפונדקאיות. זו תעשייה שיש רבים שהתעשרו ממנה. הם גובים עשרות אלפי שקלים על הקישור בין הפונדקאית לזוגות ועל הליווי מול הוועדה, מה שניתן היה לעשות באופן עצמאי. יש להם אינטרס גדול מאוד לשווק לנו סיפורי פונדקאות יפים ומתקתקים ולאסור ראיונות של המקרים הפחות מוצלחים של פונדקאיות שעברו תהליך פוגעני בשם הסודיות והפרטיות. הפונדקאית לא רשאית לדבר בפנים גלויות. הסודיות היא בתוך החוק".

סממה מעירה כי "עוטפים לנו את זה בסופרלטיבים יפים - ואכן יש כמה מקרים יפים מאוד, ואני יודעת מפמפמים לנו בתקשורת סיפורים יפים על קרבה הדדית ואהבה גדולה, יש פורום נשים שמדבר על משכילות ואקדמיות, אבל מדובר במאה וכמה נשים כאשר יש 1300 נשים פונדקאיות, כך שגם אם עשרים אחוזים מהנשים הן משכילות והמוטיבציות שלהן גבוהות יותר, עדיין הרוב הענק נעשה ממניע כלכלי.
להצביע על הגורמים לתהליך יפה ומתי הוא יהיה תהליך פוגעני". כשהתבקשה להרחיב אודות האלמנטים שהופכים תהליך ליפה או למכוער, היא אומרת כי הדברים תלויים ביחסם של בני הזוג לאם הפונדקאית לאחר קבלת התינוק.

לדבריה החשש הגדול של הורים הוא שהאם הפונדקאית לא תרצה למסור את התינוק, ובשל חשש זה הם בוחרים להתנתק ממנה רגשית ומעשית, ובכך טעותם הגדולה. "יש נטייה להתרחק ולהתנתק מהפונדקאית, וכך מהמקום של הביחד בתקופת ההיריון והלידה נוצר נתק מוחלט, ואז נוצרת אצל הפונדקאית תחושה של עסקה, של 'הכושי עשה את שלו וכעת הוא יכול ללכת'. פונדקאית רוצה לדעת שהתינוק בסדר ושהיא גרמה לאושר ולהיות מוערכת. משפחות שהצליחו להתעלות מעל העניין הזה ושומרות על קשר, מזמינות, שולחות סרטונים וכו', אצלן נוצרת מערכת יחסים של הרחבת המשפחה ואז מרגישים כמו בני אדם ולא כמו חפץ".

על החשש ממציאות של נורמת 'רחם להשכרה' וניצול שכבות מצוקה אומרת ד"ר סממה: "רוב מדינות העולם אוסרות פונדקאות תמורת תשלום. אנחנו מהמדינות הבודדות שמאפשרות את זה. המחשבה הייתה כשחוקקו את החוק היא שהדבר מיועד למקרי קצה בודדים, כעשרים עד שלושים מקרים בשנה, מקרים של נשים עם בעיה רפואית קשה ללא מוצא אחר. כשהמספר קטן ניתן לפקח, לבדוק שאין ניצול, לוודא שהתהליכים עוברים כראוי ואז הסכומים לא מאמירים, זה כבר לא פיתוי גדול. גם לא בוחרים פונדקאיות לא מתאימות כי מחכים כבר כמה חודשים. כשפותחים את הפונדקאות למקרים רבים נוספים ואוכלוסיות גדולות יש סיכוי לאבדן שליטה על הביקורת הקריטית שמונעת תהליך בעייתי".

"ישראל אסרה על מכירת איברים בכסף ויש תרומת איברים אלטרואיסטית. כאן משאירים את הביטוי אלטרואיסטי אבל מיד ליד עוברים עשרות אלפי או מאות אלפי שקלים וזה לא אלטרואיסטי. יש מדינות שבהן מאפשרים פונדקאות אלטרואיסטית בין אחיות, גיסות, אם ובת, מקומות שיש קשר עמוק. זו רוב מדינות העולם אוסרות פונדקאות תמורת תשלום. אנחנו מהמדינות הבודדות שמאפשרות את זה. המחשבה הייתה כשחוקקו את החוק היא שהדבר מיועד למקרי קצה בודדים, כעשרים עד שלושים מקרים בשנה, מקרים של נשים עם בעיה רפואית קשה ללא מוצא אחר. כשהמספר קטן ניתן לפקח, לבדוק שאין ניצול, לוודא שהתהליכים עוברים כראוי
אלטרואיסטי. מה שאנחנו עושים כאן זה לא אלטרואיסטי. אני מאמינה לפונדקאיות שאומרות שהן עושות את זה ממניע ערכי אבל יש כאן גם כסף. אנחנו לא מאפשרים את זה לתרומת איברים אבל כן להשכרת רחם".

"יש סיבוכים בהריון, יש גם מקרי מוות והדברים אינם קשורים למצבה הבריאותי של האישה. אנחנו נותנים לאישה לקחת סיכון כדי להגשים חלום של מישהו אחר. אם נגיע למאות מקרים בשנה נגלוש לבחירה לא נכונה, לתקלות, לסיבוכים רפואיים, למערכות יחסים בעיתיות ואולי גם למקרי מוות. אנחנו לא רוצים להגיע למציאות הזו. אנחנו רוצים להישאר במציאות שלה הכוון החוק, מקרי קצה רפואיים".

ואולי, שאלנו, נכון שהפונדקאות תיעשה ללא תשלום ובכך תיבחן האלטרואיסטיות של הנשים הפונדקאיות ותימנע מציאות של שוק חסר ביקורת והשגחה? "כאישה פמיניסטית אני אומרת שאם אישה מוכנה לעשות מאמץ כזה, שכרוך באבדן ימי עבודה, בתחלואה, בסבל ומאמץ שמתחיל חודשים קודם, מגיע להן פיצוי. אנחנו הרי מפצים אנשים על סבל קטן יותר ומגיע לנשים האלה הפיצוי הזה, אבל זה אפשרי אבל רק תחת פיקוח קפדני מאוד כשהסכום לא גדל. בשוק מצומצם נוכל לקיים השגחה. אנחנו מצליחים לנהל 120 מקרים בשנה, מתוכם נולדים כחמישים תינוקות. בכל שנה מגיעים מחו"ל מעל 300 תינוקות שרובם לזוגות גברים חד מיניים. זה יותר מהכפלה פי שלוש של תהליכי הפונדקאות בישראל כשגם היום מדובר בהמתנה של כמה חודשים. זה באמת לאבד שליטה", מתריעה ד"ר סממה.