החיים המודרניים, המשתנים במהירות, יוצרים מציאויות ומורכבויות שמציבות אתגר לא פשוט בפני אנשי ההלכה. החידושים הטכנולוגיים, היכולות הרפואיות החדשות, שאלות של מוסר ואתיקה ברשתות החברתיות, התוכן שיוצקים לזמן הפנוי, תפיסות עולם חדשות וכיו"ב הם נושאים שפוסקי ההלכה דנים בהם עקב המציאות החדשה.
כיצד ניתן לפסוק הלכה בשאלות חדשות שכאלה? הרי המציאות השתנתה לגמרי, ואף פוסק עוד לא עסק בנושאים החדשים שעולים על הפרק.
נדמה לנו שזו בעיה של הדור האחרון, אך גם בעבר פוסקי ההלכה התמודדו עם מציאות משתנה ותפיסות עולם חדשניות. ננסה להתחקות אחר דרכי ההתמודדות של פוסקים בעקבות שינוי מכריע, ואחר כללי הפסיקה שלהם, ואולי נוכל להסיק דבר או שניים לגבי דרך הפסיקה בימינו.
"דדבר זה לא היו נוהגים בימי הראשונים"
בשנה זו מציינים מאה שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה. האירועים שבאו בעקבות המלחמה שינו לחלוטין את האנושות, והשפיעו גם על העולם היהודי הישן: בארץ ישראל הסתיים השלטון העות'מאני בן מאות השנים, והחל שלטון בריטי, מערבי ומודרני; המהפכה הקומוניסטית ברוסיה גרמה לקשיים בקיום הדת שלא נודעו עד אז; מדינות רבות באירופה נוסדו מחדש (פולין, המדינות הבלטיות); בעיות כלכליות וגלובליות צצו בעקבות המלחמה ועוד.
מלחמות מקומיות ואזוריות במשך השנים אילצו את הרבנים להתמודד עם שאלות כלכליות, ובעיקר עם עגונות, אך במלחמה העולמית סוג השאלות והתשובות היה שונה לחלוטין. נביא מספר דוגמאות לשאלות ייחודיות שנשאלו בעקבות המלחמה, וננסה לעמוד על דרכי התמודדות של פוסקי ההלכה עימן.
1. גירוש היהודים מארץ ישראל: הרב עובדיה הדאיה נשאל שאלה מעניינת, ותיאר אותה בספר השו"ת שלו, 'ישכיל עבדי':
"נשאלתי לתור ולדעת, במעשה שהיה כך היה, שבאחת עשרה לחודש אב הנחמות שנת התרע"ד הוכרז מלחמה גדולה... כמעט ברוב העולם... רבים מעמי הארץ הוכרחו לעזוב את הארץ, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, לתור להם מנוחה באשר ימצאו בארצות התבל שבחוץ לארץ, ועזבו את כל רכושם וכל אשר להם בבית ובשדה את אשר לא יוכלון שאת... ובכן נפשם לשאול הגיעה, איך להתנהג בדין יום טוב שני של גלויות לכל חקיו ולכל משפטיו..." (שו"ת 'ישכיל עבדי', חלק א, אורח חיים, סימן יד).
במשך המלחמה, העות'מאנים גירשו יהודים רבים מבתיהם, ובעיקר את אלו שהיו נתינים זרים (למשל "גירוש יפו" ב-17.12.1914, שבו הגלו השלטונות כ-700 מיהודי יפו בעלי נתינות רוסית למצרים). היהודים שואלים אם עליהם לקיים את דין יום טוב שני של גלויות, כשאין בדעתם להשתקע בארצות נכר, אלא הוצאו מהארץ בעל כורחם, לתקופת זמן לא ידועה, וכמובן שבדעתם לחזור. שאלה זו לא נדונה מעולם בצורה ישירה, משום שמתקופת גלות בית שני לא קרה כמקרה הזה, שיהודים גורשו מארץ ישראל. בתשובתו מנסה הרב הדאיה למצוא מקרים אחרים שעליהם יוכל להסתמך במקרה זה ולפסוק על פיהם, אך הוא כותב מספר פעמים: "מה שאין כן בנידון דידן... ומכל שכן שאין מי שידע בזה עד מתי תימשך המלחמה העולמית הלזו...". ובהמשך דבריו: "וגם כי המלחמה דנידון דידן היתה מלחמה גדולה וחזקה אשר לא היה כמוה לעולמים".
2. הרב בן ציון חי עוזיאל נדרש להתמודדות עם התרבות החדשה שהביא השלטון הבריטי לארץ ישראל: "המשטר החדש בארץ ישראל, שהתהווה אחרי המלחמה העולמית, שהביאה בכנפיה בשורת בניין בית לאומי לישראל בארץ נחלת אבותיו, עורר שאלות רבות ומכללן גם שאלת שווי זכויות לאישה מישראל בכל מוסדות ההנהלה הציבורית בארץ, וגם בשאלת המשפט..." (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן ה(.
הרוחות המערביות המודרניות שהביא איתו המנדט הבריטי היו שונות מאוד מהמנטליות של השלטון העות'מאני ומתפיסותיהם של היהודים שחיו אז בארץ. הסוגיות של מעמדה ההלכתי של האישה בעולם המודרני והצורה השונה של המערכת המשפטית עלו בכל תוקף לאחר המלחמה, עם הכיבוש הבריטי, והרב עוזיאל נדרש לעסוק בסוגיות חדשות, ואולי אף מנוגדות לתפיסת עולמם התרבותי והדתי של היהודים שגרו בארץ ישראל.
3. הרב כלפון הכהן מהאי ג'רבא נשאל שאלה המעידה על המציאות החדשה שהיה צריך לתת עליה את הדעת:
"שאלה: מי שהיה עובד בצבא הממשלה יר"ה ומת במלחמה ודרך הממשלה לתת פרס לאביו ולאמו במות בנם במלחמה... ומתה אמו ג"כ אחריו והניחה ב' בנים ובת, ובעלה מי הוי פרס זה כראוי ואין הבעל יורשו או הוי כמוחזק והבעל יורשו...
תשובה: ...וכעת דעתי הקצרה נוטה דממון המוטל בספק הוא ומתחלק מחציתו לבעלה ומחציתו לשני בניה דקשה כנראה למצוא בירור לשאלה זו בדרך החלטי דדבר זה של הפרסים כאלה לא היו נוהגים בימי הראשונים כלל וכנראה מחודשים הם מהמלחמה העולמית והלאה ולעת הפנאי אחפש בספרי רבני אשכנז ששם מצוי ביניהם זה אולי אמצא פתרון ברור לזה ואם לא יימצא יותר נכון לע"ד להורות כן" (שו"ת שואל ונשאל, חלק ב, אבן העזר, סימן לז).
הדיון נסוב סביב הקצבה שהממשלה נותנת למשפחות הנופלים במלחמה: לאחר שאמו של החלל נפטרה, האם תגיע הקצבה לבעלה (אביו החורג של החלל) או לאחי החלל? העובדה ש"דרך הממשלה לתת פרס לאביו ולאמו במות בנם" היא דבר חדש. עד כה הממשלות היו מכריחות את היהודים להתגייס, וודאי שלא היו מעניקות פיצוי כספי למשפחות החללים. הרב כלפון הכהן כותב שקשה לו למצוא פסק קודם בעניין זה מכיוון "דדבר זה של הפרסים כאלה לא היו נוהגים בימי הראשונים כלל", כלומר מדובר במציאות חדשה, ללא התייחסות קודמת בספרי הפוסקים, שמצריכה הלכה חדשה.
דוגמה נוספת לשאלה במציאות חדשה אחרי המלחמה היא נישואים אזרחיים תחת השלטון הקומוניסטי בברית המועצות. פוסקים כבר דנו בנישואים כאלו שהיו בארה"ב ובהונגריה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, אך שם הנישואים האזרחיים היו מרצונם של בני הזוג, ואילו תחת השלטון הקומוניסטי היה חיוב להתחתן כך, ואיסור להתחתן כדת משה וישראל, כך שההתייחסות ההלכתית לנושא הייתה צריכה להיות שונה, ושוב - ללא תקדימים הלכתיים.
מענה ללא תקדים
בדרך כלל, כשפוסק הלכה משיב תשובה הוא מסתמך על מקור או תקדימים שהיו לפניו. מכיוון שמלחמת העולם יצרה מצבים ללא תקדימים הלכתיים, כדי לענות על השאלות נקטו הפוסקים שלוש צורות התייחסות למציאויות החדשות שנכפו עליהם:
1. חיפוש תקדימים בתשובות קודמות, וניסיון להתאימם למציאות העומדת לפני הפוסק. פסיקה בעקבות תקדימים אלו תתבצע למרות ההבדלים בין המצבים. בדרך כלל תבוא פסיקה זו תוך הפעלת כללים הלכתיים המתייחסים למקרים של חוסר הכרעה (ספק דאורייתא לחומרה וכיו"ב).
2. הישארות בספק לגבי המקרה וחוסר יכולת להכריע (ובעקבות כך השארת המצב כמות שהוא - סטטוס קוו).
3. חידוש הלכות (מחוסר ברירה) בשל היעדר תקדימים.
שתי מסקנות עיקריות עולות מן הדברים: האחת, לאחר מלחמת העולם הראשונה נוצרו מורכבויות ומציאויות חדשות (שלא היו במלחמות אחרות) שעולם ההלכה נדרש אליהן. והשנייה, מלחמה זו ותוצאותיה יצרו מקרים שבהם לא היו תקדימים כלל, ומכיוון שבדרך כלל התקדים ההלכתי הוא אבן יסוד בפסיקה (כמו בכל מערכת משפטית), הפוסקים מבינים שבמקרים אלו הם יצטרכו להכריע בדרכים אחרות.
כפי שכתבנו, גם בימינו מתחדשות מציאויות שונות ומשונות שהעולם הרבני נשאל עליהן, ופעמים רבות אין תקדימים הלכתיים שנוכל לסמוך עליהם בראותנו את המצב הנתון. כיצד מתמודד העולם הרבני עם השאלות החדשות שבאות לפתחו? נראה ששלוש הדרכים שהזכרנו, בעקבות השינויים העולמיים במלחמת העולם הראשונה, יכולים להוות בסיס גם לשיקולי הפסיקה בימינו.
הרב ד"ר חנן יצחקי הוא רב מכללת אפרתה בירושלים
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)