לפני שבוע טוב
לפני שבוע טובצילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

כש'הארץ' מנותק מהארץ - הארץ א':

הכותרת ב'הארץ' דיווחה בבעתה ש"המדינה מתכננת להרחיב התנחלות מבודדת כדי להכשיר מאחז לא חוקי". בידיעה פנימה למדנו על כוונה להרחיב את שטח השיפוט של הישוב 'עמיחי' כדי שיכלול בתוכו גם את הישוב 'עדי עד', ובכך יוסדר מעמדו.

קשה לפספס את האכזבה והתסכול שנמהלו בכתבה ובכותרת. במקום שעורכי העיתון יראו שוב את המראה לו הם מייחלים, שופלים וטרקטורים עולים על 'עדי עד', הורסים את בתיו, חורשים את שדותיו ומפנים את תושביו, במקום המראה המרנין הזה זוממת המדינה להסדיר את מעמדו של הישוב. כמה מאכזב. וכל זה רק בגלל עתירה בלעמים לבג"ץ, שבאה לקלל ולא בדיוק הצליחה.

את 'עמיחי' שבגוש שילה הגדירה הכותרת "התנחלות מבודדת" כדי לעורר את חמת קוראי העיתון ומבקשי רעת ההתיישבות. ניתן לשער שמנסח הכותרת המודאג לא ביקר מעולם במקום. אם היה מקיים ביקור כזה היה מגיע למסקנה שלנוכח הקרבה לאריאל, שילה, מעלה לבונה ועלי קצת קשה לכנות את המקום כ'מבודד', אבל מה לא עושים למען הרתחת דמם הזועם והגועש של הקוראים?

וגם אל תוך הדיווח עצמו השתרבבו כמה משפטים עצבניים למען עיצוב תפיסת עולמו של הקורא. לדוגמה: "בנייה באזור זה נחשבת למקשה על האפשרות לממש את פתרון שתי המדינות". רגע, זה דיווח חדשותי או מאמר פובליציסטי? תפקידכם העיתונאי הוא לדווח. לא לפרשן. תנו לקורא להחליט לבד אם נושא שתי המדינות מטריד אותו בכלל או לא, אם בעיניו זה פתרון או בעיה, תנו לו להחליט את הבנייה מקשה או לא. אולי הוא דווקא מתרשם שבנייה באזור תביא איתה יותר תשתיות, כבישים, חשמל, מים, תעסוקה וכו' שיועילו לכלל האוכלוסייה, היהודית והערבית גם יחד? אולי. אבל ב'הארץ' בטוחים שכל מה שמטריד את הקורא הישראלי זה אבדנו של רעיון שתי המדינות. מישהו צריך לעדכן אותם שהעניין הזה כבר די מאחורינו. שתי מדינות זה די ניינטיז. תתעוררו.

משפט עצבני נוסף מספר לקוראי הכתבה ש"ניהולו (של השטח) על ידי המתנחלים יקשה על אכיפת חוקי התכנון בו". המשפט הזה כבר ממש נשמע כמו עילה לתביעת דיבה. בעיני 'הארץ' כשהשטח בידי פלשתינים אין שום בעיה לחוק לאכוף את עצמו (אולי כי כשאין חוק אין מה לאכוף). הבעיה מתחילה בעיניהם רק כשהוא מנוהל בידי מתנחלים (ובכלל ממתי מתנחלים מנהלים שטח ולא המדינה?)... מישהו כאן מנותק מהמציאות.

לחיי הטירלול הקדוש - הארץ ב':

הטירלול המשתלט על מערכת הארץ מרקיע שחקים עם המלחמה שקודשה נגד חוק הלאום. קחו את צבי בראל, פרשן העיתון וחבר המערכת, כדוגמה.

בחרצובות מקלדתו משווה בראל בין חוק הלאום, זה שמגדיר את המדינה כיהודית, לחוקי הגזע הנאציים, לא פחות. הנה כמה ציטטות נבחרות ממאמרו המלומד, תנשמו עמוק, בבקשה: "חוק ההוצאה להורג של הדמוקרטיה", הוא מכנה את החוק ורואה בו "פולחן שנאת הזרים והמיעוטים", "האלהת המנהיג היחיד" ו"תיעוב מערכת המשפט". החוק, לטעמו של בראל "מעניק הכשר לפרקטיקה הנהוגה של סילוק ערבים ממקומות יישוב יהודיים, ליצירתם של "ערב־ריינים" (על משקל יודנריין, כמובן. ש.כ) ולהגדרתו של הגזע העליון".

ולמי שעדיין לא הבין את המסר העמוק מוסיף בראל בחתימת המאמר וכותב: "מוטב להתכונן בחרדה לתיקון לחוק הלאום. הנוסח המשופר לא ידרוש אפילו מאמץ אינטלקטואלי לניסוחו. ייאמר בו בוודאי, כי "אזרח ישראל הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם יהודי או בעל דם קרוב לו, המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם היהודי ומדינת ישראל. אזרח ישראל, והוא בלבד, הוא בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים". הנוסח המקורי התקבל עוד בשנת 1935, תחת הכותרת "חוק אזרחות הרייך". רק להעתיק ולהדביק".

אני ממש לא בטוח שבוער לנו לכלות זמן, לשבת ולהגיב לדברי הטירלול ההזויים הללו. אני רק תוהה איך עדיין 'הארץ', המחזיק במערכת שלו אנשים שמשווים בין החוקים בישראל לחוקים הנאציים, זוכה למעמד של עיתון שקובעי המדיניות בישראל, בשמאל כמו בימין, חייבים לקרוא בכל בוקר. היא נפלאת בעינינו.

לשלומה של הדמוקרטיה

זוכרים את כל אבירי מסדר הגנת הדמוקרטיה, שבשם החשש מהסתאבות השלטון, ניוון ומלוכנות, דרשו בתוקף להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות? מישהו יודע לאן הם נעלמו כאשר רון חולדאי הודיע שבכוונתו להתמודד בפעם החמישית על ראשות עיריית תל אביב? או שאולי חשש ההסתאבות הניוון והמלוכנות נוגע רק לבנימין נתניהו?

נימוסים והליכות

למה לעולם לא יקרה מצב שבו איש ימין ירגיש בנוח כדי לפנות בשידור לזמר\שחקן\מוסיקאי\ספורטאי וכו' תושב צפון תל אביב בואכה רמת השרון, ולהטיח בו שהוא רואה בו אדם שמביא לחורבן המדינה, להבאת הטרור ללב הארץ, לתמיכה בגורמים אנטישמיים שרוצים להקים מדינה על חורבות ישראל, להרס כלכלת ישראל וכו' וכו'? למה זה אף פעם לא יקרה? רק בגלל שבימין מנומסים יותר?

הערוץ החשאי, ההסכמות ונס הכישלון

על פי דיווח של ה'ליברל' (שצוטט כאן, בערוץ 7) בימי המו"מ שניהלו ציפי לבני וסאיב עריקאת התנהל גם מו"מ חשאי בין שליחו של נתניהו, עו"ד מולכו, ובכיר המקורב לאבו מאזן.

במקביל לכישלונותיה (המבורכים) של לבני הצליח ערוץ מולכו להגיע להסכמות לפיהן תוקם מדינה פלשתינית על 90 אחוזים מיו"ש ותחת ריבונותה יחיו מתנחלים שיחפצו בכך, ובנוסף תהיה שיבה סמלית של פלשתינים.

העיתון ידע לספר שהמהלכים נעשו בידיעת ובהסכמה עקרונית של נתניהו ואילו אבו מאזן התכחש למו"מ.

שוב זה קורה, כך מסתבר: 'והאלוקים הכביד את לב עבאס. ויאמרו לו יועציו הטרם תדע כי אבדה פלשתין, ויאמר להם או הכול או כלום. וישב את פני נתניהו ריקם'.

שוב ניצלה ארץ ישראל, ולא בזכותנו.

ללמוד דרך ארץ

קשה. קשה להם לחברי הכנסת שלנו לחזור בהם. מיד כשהגיעה לשולחננו תגובת איגוד ישיבת ההסדר על פרשת הצנחנים שסובבו את הגב לנכדתו של דן מרגלית, מדריכת הצניחה, העברתי אותה כלשונה לאחד מחברי הכנסת שדקות אחדות קודם לכן תקפו בחריפות את אותם צנחנים והמליצו להדיח אותם מיידית. ציינתי בפניו שאולי כדאי לבדוק את הדברים בטרם תשוחרר לאוויר תגובה נזעמת כל כך. בנוסף הערתי שבשולי הודעת איגוד ישיבות ההסדר מוצע לראיין בהקשר זה את ח"כ אלעזר שטרן, ומאחר וביקורתו של שטרן על ההסדר ארוכת שנים וידועה סביר להניח שאם הוא מוכן להתראיין ולצדד בעמדת האיגוד הרי שיש סבירות גבוהה שאכן מדובר במתקפת שווא על חבורת ההסדרניקים, ולמעשה גרסתם לפיה מפקדיהם הם שהורו להם להסתובב נכונה.

תגובתו של הח"כ מיהרה להגיע באדיבות עוזרו. לא היה בה שמץ הרהור מחודש או כוונה לבדוק את הדברים, אלא רק תוספת שאם כך הם פני הדברים הרי שגם החיילים וגם מפקדיהם צריכים ללכת וללמוד הלכות דרך ארץ.

(הערה: בהבהרה שמסר קובע דוברו של ח"כ שטרן כי שטרן מחזיק בעמדה כמעט הפוכה מזו של האיגוד, ועם זאת משום מה מצאו לנכון באיגוד להציע אותו לראיונות כתומך בעמדתם. נראה לי שגם הבהרה זו מצידו של ח"כ שטרן אינה סותרת את הצורך לבחון את האמת בטרם פרסום תגובה, כפי שמיהר לעשות אותו ח"כ זועם)

שולחים ילדים למירוץ החיים

במסגרת חופשתנו ביקרנו לעת ערב עם הילדים באחת הערים הפזורות לאורכה ולרוחבה של הארץ. הילדים ביקשו להיכנס למתחם משחקים תמים למראה, כזה המיועד בהגדרתו ובתכולתו האנושית לילדים בני גילם. נכנסנו.

באחת מפינות האולם, הרועש והגועש מצהלת ילדים ומואר בשפע אורות בצבעים שונים ומשונים, ניצבו מספר אופנועים קטנים וכלי רכב זעירים המחוברים למסך גדול ממתינים לעוללים שיטפסו עליהם, יעבירו חמישה אסימונים בתיבה הסמוכה ויפתחו בדהירה מסחררת במסגרת מירוץ אופנועים ומכוניות בדרך אל היעד הנכסף שעל המסך שממול ולקול מצהלות ההמון השוכן ביציע הווירטואלי שלצד הדרך.

ביקש הילד להתנסות בנסיעה האימתנית. לא חשדנו בכלום. עלה. העברנו את מחיר חמשת האסימונים בחריץ התיבה והמתנו בציפייה דרוכה לתחילתו של המירוץ, אלא שלפתע, במסרת ההכנות המנטאליות שעובר הנהג הצעיר לקראת הדהירה, לצד הדגל המשובץ שחור לבן שהגיח על המסך כדי להכין את האופנוע ורוכבו, הופיעו על אותו מסך גם שתי בחורות במראה פתייני, בלבוש פרובוקטיבי ובחיוך מלא רמיזות שמקומן לא יכירן במקום מהוגן, לא למבוגרים ובוודאי שלא לילדים בגילאי 10-12.

ועכשיו אני רק מבקש להבין, מה זה היה הדבר הזה? למה זה טוב? מה הקשר בין המירוץ לאותן צמד פתייניות? שמעתי על כך שבאיסלאם מבטיחים בסוף מירוץ החיים 72 בתולות, אבל לא שמעתי על כך שבסוף מירוץ אופנועים ממתינות צמד בחורות שכאלה. ובעיקר, למה דחוף לנו שילדים יראו את הסרטון הזה מול העיניים שלהם בגיל צעיר כל כך (ולא שבגיל מבוגר יותר זה סביר יותר) כקדימון למירוץ אופנועים תמים? לאיזה סוג של תובנות והפנמות נפשיות אתם רוצים להביא אותם עם המראה הזה?

אגב, מוזר. מחוץ לאולם המשחקים הזה לא נצפו אף נציגות של ארגוני נשים התובעות את כבודן ודורשות לסגור את המקום המחפיץ אותן לעיני הדור הבא. יכול להיות שהן היו עסוקות בדברים חשובים יותר כמו איסוף חומר על הדתה מחפיצת נשים שזוממים הסדרניקים ורבנים. אולי.

(להערות ולהארות שלכם: [email protected])