יוצאי האי ג'רבה שבטוניס ואיתם יהודים רבים נוספים יציינו במהלך השבת הקרובה מלאת 12 שנים לפטירתו של אחד מגדולי רבני העדה, הרב עמוס, כמייס, כהן זצ"ל, מחבר ספרי 'ויאמר עמוס', 'דברי עמוס' ו'ויען עמוס', מי שמחבל פלשתיני דקר ופצע באורח קשה בפיגוע שהתרחש שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים וככל הנראה הוא הפיגוע הראשון נגד יהודים בחו"ל.
על קורותיו של הרב מספרים תלמידיו ומוקיריו: "הרב היה מנהיג קהילה, דיין, דרשן, מטיף מוסר ומחנך דגול שעשרות תלמידים לו בכל מקצועות התורה". הצלחתו בחינוך הובילה רבים מבני הקהילה לשאוף ולחתור לראות את בניהם בין תלמידיו.
במנהיג עמל הרב כהן להנחיל לבני קהלתו לא רק את פרטי ההלכה ועומק התורה אלא גם הנהגות דרך ארץ בין אדם לחברו, ענייני לשון הרע, השבת חוב, השכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו וכיוצא באלה. ענוותנותו של הרב הייתה למופת עבור בני קהילתו ועבור מעריציו ומוקיריו בטוניס, ולימים בישראל אליה הגיע בערוב ימיו.
בסדרי לימודיו ודרשותיו הקפיד הרב להנחיל לשומעי לקחו ערכי ציונות ואהבת הארץ. שמעו של הרב יצא למרחוק גם כחזן בעל קול ערב במיוחד. במשך כארבעים שנה היה לחזן שבל בית הכנסת הגדול והעתיק שבאי, בית הכנסת המפורסם 'אלגריבה'. על תחושותיו שלו כחזן כתב בספרו 'ויען עמוס': "מתי שהייתי מתפלל המוסף ביוהכ"פ בבית המקדש הזה שנקרא "אלגריבה", הייתה לי הרגשה מיוחדת ואוירה של קדושה מה שהוא מיוחד עד כדי כך כמעט כמו שאני עובד בבית המקדש ממש...".
שומעי תפילתו סיפרו כי "מי ששמע את הרב, עמוד "התורה והתפילה", עולה שליח ציבור וחזן בתפילה היה חש תחושה של קדושה ונעימות ממחוזות קדומים".
מעמדו של הרב הפך אותו לאישיות מוערכת גם בקרב ההנהגה והשלטונות המקומיים והוא נדרש לטפל גם בענייניה של הקהילה בפני הרשויות.
על הפיגוע בו הותקף ונפצע מספרים בני משפחתו כי בעודו יושב עם תלמידיו, רכון על ספר הגמרא, פרץ לחדר הלימוד ערבי בקריאות 'אללא הוא אכבר' ויידה אבן גדולה על הלוח שמאחורי הרב. התלמידיו נמלטו כולם מהמקום ואולם הרב עצמו נותר לא הספיק לברוח. הערבי השכיב אותו על הקרקע, שלף סכין ודקר אותו בבטנו תוך צעקות נוספות של 'אללא הוא אכבר'. לאחר מכן עזב את חדר הלימוד כשהוא מותיר את הרב שותת דם.
התלמידים שנמלטו מהמקום הזעיקו את התושבים שהוחשו למקום ומצאו את הרב הפצוע. שוטר שהגיע למקום סירב לטפל ברב עד שתבוא למקום נידת משטרה ותפתח בחקירת האירוע, ואולם אביו של הרב לא נאות להמתין ובהוראתו הובהל הרב לבית החולים, צעד שככל הנראה הציל את חייו.
בהוראת מושל העיר הובא למקום מנתח גרמני שהיה באזור. למנתח, שהיה חולה עם חום של ארבעים מעלות, לא הייתה ברירה אלא להיענות להוראת המושל שחשש מתגובות סוערות בעולם לפיגוע שאירע תחת שיפוטו, והוא החל בטיפול ברב.
בני קהילת ג'רבה התבקשו לתרום מנות דם לרב שאיבד כמויות דם רבות במהלך הפיגוע והם אכן נעתרו ותרמו. במשך שעות ארוכות בוצע ברב הניתוח שהציל את חייו.
