אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: ISTOCK

בדיון של ועדת החינוך בכנסת על ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים הקרובה הגדיר מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב את "הנשירה ממוסדות הלימוד" כאתגר המרכזי של מערכת החינוך.

נשירת בני-נוער ממערכת החינוך היא תופעה מוכרת בעולם כולו ונחשבת לאחד הגורמים המרכזיים המשמרים פערים חברתיים ומונעים מוביליות חברתית.

שיעורי הנשירה ממערכת החינוך מוכרים כמדד מקובל לבחינת ההצלחה של מערכת החינוך, ומהווים אינדיקציה להצלחת התלמידים בלימודים. גורמים בעולם החינוכי המתמודדים עם נשירה מבחינים בין נשירה גלויה לנשירה סמויה.

נשירה גלויה מוגדרת כמצב של עזיבת התלמיד את המוסד בו הוא רשום מבלי להירשם למוסד חינוכי אחר. מנגד, נשירה סמויה היא מצב של היעדרות תכופה ממערכת החינוך ושל נוכחות פסיבית בכיתה מבלי לחוות תהליך למידה.

מערכות החינוך בישראל ובעולם בוחרות להתמקד בנשירה הגלויה, מכיוון שקל יותר להגדיר את שיעור התלמידים הנושרים וגם קל יותר למצוא פתרונות מלאכותיים, כמו פיקוח מחמיר והגדלת תקנים לקציני ביקור סדיר ברשויות המקומיות.

הנתונים שפרסם משרד החינוך בתמונה החינוכית לשנת תשע"ז (2017) מלמדים על מגמת ירידה במספר התלמידים הנושרים, וכיום היקף הנשירה הארצי עומד על 1.2%. המספר נשמע לכאורה נמוך, אך כשאנו מדברים על מספרים מוחלטים אנו מדברים בפועל על 21,000 בני נוער נושרים.

חוק חינוך חובה לצד הגברת הפיקוח והאכיפה עשויים בהחלט לצמצם את הנשירה הגלויה, אולם מנגד עלולים להרחיב עוד יותר את היקף הנשירה הסמויה, שכן אלו שעד היום נשרו בגלוי ירשמו פורמלית כתלמידים אך בפועל לא יתפקדו ככאלה.

מכוני מחקר העוסקים בחינוך טוענים כי אחד מכל שלושה תלמידים בישראל נמצא בסכנת נשירה. איננו יכולים למגר את התופעה לחלוטין ותמיד יהיו מקרי נשירה ממסגרות, אך תפקידנו כאנשי חינוך להתמודד עם הבעיה האמיתית ולתת מענה לתלמידים אלו.

התלמידים והתלמידות בגיל הנעורים מגבשים את הזהות העצמית שלהם: מי אני? מהן יכולותיי? מהן נקודות החוזק והחולשה שלי, ומה אני תורם לעולם. כחלק מאותו תהליך הם מגבשים את זהותם ביחס לסביבה והחברה המקיפה אותם. מוסד לימודים שנותן מענה למאות תלמידים צריך לזכור שכל תלמיד זקוק לכך שיראו אותו באופן אישי. אסור שנער או נערה ירגישו שקופים. כל אחד מהם זקוק לכך שמישהו מתוך המערכת יראה ויכיר אותו, יידע כיצד קוראים לו, יידע משהו מחייו האישיים ויתעניין בשלומו.

על אף שחלק גדול ממשבר גיל הנעורים מתאפיין במרד "קדוש" נגד ההורים, שנתפסים כשגרירי העולם הישן, הרי שבגיל זה הנוער דווקא מחפש מודל לחיקוי בעולם המבוגרים. דמות בוגרת ומנוסה יותר שרואה אותו באופן אמיתי ומציבה לו יעדים להגשמה עצמית, ושיכולה לתת הכוונה ומשוב חיובי ושלילי לאורך הדרך. בדרך כלל אלה אחים גדולים, בני דודים או מדריכים מתנועות הנוער.

לשמחתי, במקרים רבים מדובר דווקא באחד המורים המסוגל להתעלות מעל לאתגרי החינוך היומיומיים ורואה כל תלמיד כיחיד ומיוחד.

נכון, לתלמידים בגילאי הנעורים קיים רצון עז לקחת חלק בתנועה גדולה שנותנת תחושה של ערך מיוחד לחיים, אך יחד עם זאת הם חייבים לדעת שהמערכת החינוכית מסוגלת באמת לראות אותם ולהעניק להם יחס איש ומכיל. העובדה כי לא כל התלמידים מסוגלים לשרוד במקום גדול וזקוקים ליחס אישי אינה אומרת שצריך לסגור או לפצל מסגרות גדולות, אלא לדחוף את המחנכים והמנהלים לפעול ליצירת מרחבים אינטימיים יותר בתוך המוסד החינוכי עצמו- לאפשר לימוד בכיתות קטנות יותר, לקיים קבוצות למידה קטנות, וכמובן ליצור מעגלי שיח רגשיים ומשמעותיים.

השיח הרגשי מלמד את הנוער (ואת המבוגרים שזקוקים לכך לא פחות), לדבר על הרגשות שלהם סביב אירועים ספציפיים, לתאר את חווית רגעי הגאות והשפל שלהם במהלך היום, לשתף בהצלחות ולהתנצל על דברים פחות טובים שאירעו. הנוער מבקש ללמוד כיצד לבטא ולהגדיר מה משמח אותו, מה מכעיס, מה "מעיף אותו באוויר" מהתלהבות ומה מכבה אותו רגשית וגורם לו להיסגר.

בניגוד לאמונה הרווחת, התלמידים לא באים לבית הספר רק כדי ללמוד ולהיבחן בבחינות בגרות ותפקידנו כאנשי חינוך בוודאי לא מסתכם שם. תפקידנו לעזור ולחנך את דור העתיד, כך שיהיו אנשים בוגרים המסוגלים לשוחח בשפה רגשית באופן ברור.

כולנו צריכים מטרה כלשהי שלמענה נרצה לקום בבוקר ולהתחיל את היום עם חיוך. עד היום, הורים ומחנכים רבים הטיפו לנער המתבגר לקום וללמוד כדי שיקבל תעודת בגרות מרשימה, שיתקבל ללימודים אקדמיים מובחרים או כדי שיוכל להיות חלק מחברת השווים ולהתרועע עם אנשים 'מוצלחים'.

ניסיון חינוכי של רבים מלמד כי הצבת מטרות לטווח רחוק מדי אינן מצליחות לבדן ליצור מוטיבציה חזקה, ומצריכות גם הצבת מטרות בטווח הקצר. מטרות שיניבו תוצאות קרובות, כאלה שיעטפו את התלמיד בתחושה שהוא עושה דבר חשוב, שהוא יוצר, מפתח, ומגשים דברים שעד היום לא העז לעשות.

תראו את הילדים והתלמידים שלכם, ותזכו לראות גם בהצלחתם.

הכותבת הינה יועצת ורכזת תחום טיפול בישיבת אלוני הבשן מבית עמותת 'רוח הגולן'