זה הזמן לפתוח, זה הזמן לסלוח

אני באמת חושבת שאם היה אפשר להושיב את כל מי שרוצה להצטרף למעגל גדול של דיבור, היה יכול להיות כאן הרבה יותר טוב

אסתי רמתי , ד' בתשרי תשע"ט

אם היה אפשר להושיב את כל מי שרוצה להצטרף למעגל של דיבור, היה יכול להיות כאן טוב
אם היה אפשר להושיב את כל מי שרוצה להצטרף למעגל של דיבור, היה יכול להיות כאן טוב
איור: עדי דוד

כשסיפרו לי על התוכנית של 'כאן', "סליחה על השאלה", זה נשמע לי רעיון רע מאוד.

עוד מציצנות מכוערת מבית תרבות הריאליטי, זאת שגורסת שאפשר ורצוי לעשות ולהגיד כל מה שרוצים לפני המצלמה. למי שלא מכיר, הקונספט פשוט להפליא. באולפן יושבים אנשים שאפשר להגדיר כחריגים או בעלי אפיון בעייתי כלשהו - חולים סופניים, עיוורים, שמנים - כבר הבנתם את הרעיון. לפניהם ערימת שאלות שנשלחו על ידי הצופים, חלקן מביכות ממש, והם מתבקשים לפתוח שאלה ולענות באופן הכן ביותר. איך אפשר? הנימוסים הבריטיים שלי הזדעזעו רק מהמחשבה.

ובכל זאת, כשיוטיוב הקפיץ לי את הפרק על נמוכי הקומה, אלה שמכונים בפינו גמדים, התפתיתי ללחוץ. ולמרות החששות שלי, עשרים ושבע הדקות שביליתי מול המסך לא היו מבחינתי בזבוז זמן, הן היו בחזקת הארה.

מדי פעם מישהו נמוך קומה חולף על פניי ברחוב, ואני משתדלת לא לנעוץ מבטים, אך מעולם לא יצא לי להכיר באופן אישי אדם שסובל מהתסמונת. מעולם לא הייתה לי ההזדמנות לדבר איתו ולשמוע איך העולם נראה מגובה של מטר וארבעים או פחות. אתם יודעים מה? כנראה שגם אם הייתי מכירה, הייתי מתפדחת לפתוח את הנושא ומתעלמת מהפילפילון שבחדר.

אך ברגע שניתנה להם רשות הדיבור, גיליתי שלמרות המראה החריג, מדובר באנשים רגילים לגמרי. "איך אתם מעדיפים שיקראו לכם?", שאל מישהו, "גמדים? ננסים? נמוכי קומה?". "אני מעדיף שיקראו לי דודו", צחק אחד המשיבים, שהתגלו כחביבים, אינטליגנטיים ובעלי חוש הומור מפותח. הם דיברו על התסכולים שלהם ועל השמחות שלהם, על החלומות ועל השאיפות. על חוסר הנעימות אל מול המבטים ועל הקושי למצוא זוגיות. על כמה זה מביך שמתכופפים אליך כדי לדבר איתך או מרימים אותך כמו ילד קטן כשאתה בן חמש עשרה. כשנגמרה התוכנית, ברוח הימים, ממש רציתי לבקש מהם סליחה - על הבורות שלי, על הרחמים שלי שאינם במקומם ועל חוסר ההבנה באופן כללי. למה לא סיפרתם את כל זה קודם?

זה הזמן לפתוח

אני חסידה גדולה של דיבור, גישור, קבוצות שיח, מה שתרצו. תראו איזה כלי מופלא נתן לנו הקב"ה. אדם בתוך עצמו הוא גר, כמאמר המשורר, קופסה סגורה, זרה ומרוחקת. והנה, בעזרת כמה תנועות של שפתיים, חך ולשון, בעזרת צירוף של כמה הברות פשוטות, הוא יכול לפתוח חלון הצצה לעולמו הפנימי, למחשבות ולרגשות ולרעיונות. ופתאום הוא כבר לא זר ומנוכר. אני מבין אותו, ויכול להתחבר אליו ולחוש אליו אמפתיה. אני באמת חושבת שאם היה אפשר להושיב את הדתיים והחילונים והחרדים, השמאלנים והימניים, החרד"לים והלייטים, הפמיניסטיות וכל מי שרוצה להצטרף למעגל גדול של דיבור, היה יכול להיות כאן הרבה יותר טוב. כמובן, צריך שמהצד השני יהיה רצון לשמוע. לפעמים אני שומעת תוכנית ברדיו ומשתגעת - זה ריאיון זה? זה נשמע יותר כמו מופע יחיד של מראיין עצבני, כשהמרואיין המסכן לא מצליח להשחיל מילה. בשביל מה בכלל הזמינו אותו? יש המון המון קשקשת במקומותינו, בווטסאפ, בפייסבוק, באמצעי התקשורת באופן כללי - אבל היא בדרך כלל נותנת את התחושה של המון אנשים שמדברים לעצמם ומסבירים לעצמם כמה הם צודקים. כמה חסר דיבור אמיתי. שיחה פשוטה שנועדה ליצור תקשורת.

ותעזבו את הרמה הציבורית. בואו נדבר על מעגלים קצת יותר קרובים. מכירים את התופעה של שכנים שלא מדברים זה עם זה? של קרובי משפחה שנמצאים כבר שנים בנתק, כשלעיתים מדובר בקרובים מדרגה ראשונה, הורים וילדים, אחים ואחיות? לצערי הרב מאוד גם אני מכירה, ואם יש משהו שגורם לי לרצות לדפוק את הראש בקיר, זה זה. אפילו כשהייתי בכיתה ג', והאגודל היה נשלף סביבי על כל ויכוחון, לא התחברתי לברוגז הזה. זה נראה לי תינוקי גם כשהיה מדובר על רמאות בחמש אבנים, קל וחומר כשמדובר באנשים שאמורים להיות בוגרים ונבונים. לא עדיף לפתוח את מה שקרה, כדי שנמצא פתרון ונמשיך הלאה? אופס. אי אפשר, כי אנחנו לא מדברים. מישהו סגר את הצינור בינינו, ועכשיו במקום מריבה קולנית יש לנו מלחמה קרה. וכל הכעס, במקום להתנער ולהתנדף ברוח, מפעפע יותר פנימה, מבעבע על אש קטנה לאורך זמן ומשאיר לנו בסיר של הלב חור חרוך של שנאה. חורים כאלה זה ממש לא בריא, לא פיזית ולא נפשית, לא ליחיד ולא לכלל. לא חבל?

לפי פירושו של הרב חנן פורת, דממה תקשורתית שכזאת הייתה קטליזטור לגלות למצרים. לא מזמן חזרנו ב‑929 לפרשה הכאובה של יוסף והאחים, שם קראנו "ולא יכלו דברו לשלום". חז"ל אומנם רואים בחיוב את העובדה שהם ישרים ולא מסוגלים להתנחמד אל האח השנוא, אך מאין כל השנאה? אומר הרב פורת: האחים מפרשים את התנהגותו של יוסף באופן לא נכון, ובמקום לדבר איתו שומרים הכול בבטן ומנפחים. נשתכחה מהם מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". ובאיזה חטא מדובר? "לא תשנא את אחיך בלבבך". אם רק היו מדברים, יכול מאוד להיות שהחבר'ה היו חוזרים מחובקים לאבא יעקב, וריבונו של עולם היה מוצא דרך אחרת להוריד אותנו למצרים.

אבל איך מורידים את החומות המבוצרות אחרי שתיקה של שנים? לא יודעת. אולי מכתב. אולי שליח. מה שבטוח זה שערב יום כיפור הוא בדיוק הזמן לעשות השתדלות בכיוון.

לתגובות: eramati@gmail.com