"לעשות הדתה לכתחילה, בלי להתבלבל"

יום הכיפורים הראשון שעשה הרב ירון אדוריאן בתל אביב, חולל אצלו מהפך.

עד אז הוא חווה את הימים הנוראים באווירה המיוחדת של הישיבות ובתי המדרש שאת ספסליהם חבש. לפני חמש שנים, בתחילת השליחות שנטל על עצמו בתל אביב, המראה הטיפוסי של רוב המתפללים שמילאו את בית הכנסת גרם לו להוריד ציפיות מתפילות היום הקדוש. "אחרי הרבה שנים של תפילה בישיבות עם השירים וההתרוממות, זאת הייתה פעם ראשונה שהייתי בבית כנסת של בעלי בתים, עם 30 דתיים, כאשר בכל נדרי ונעילה עומדים בצפיפות מאות יהודים שאינם פוקדים את בית הכנסת ביומיום. בשבת שגרתית הם יושבים בבית הקפה ממול", הוא מתאר את הנוף האנושי. ובכל זאת, מבט שני בחילונים המתפללים העניק לו חוויה חדשה של כל נדרי: "להצטופף עם הקבוצה האדירה הזאת ולהגיד שאנחנו מתירים להתפלל עם העבריינים, ומבינים שבעומק הם לא בדיוק עבריינים, זה משהו אחר. מאחורי כל הקליפות והמחיצות, מסתתר רצון עמוק להיות קשורים, גם אם זה לא מתבטא ביומיום. אף אחד לא חייב אותם לבוא. זה נתן לי כוח לעזור לחשוף את הגרעין הפנימי שלהם בפעילות שלי כאן".

המבט על התל-אביביות בעיניים של ימים נוראים משותף גם לנורית איילון, מנהלת מרכז היהדות 'שמיים' בתל אביב. "יהודי אמיתי הוא יהודי של אלול-תשרי. אחר כך הוא פשוט שוכח ומתרחק", היא מתמצתת את נקודת המבט שלה על היהודים שהיא פוגשת בעיר. והיא לא סתם מסנגרת. באמתחתה שלל סיפורים שמגלים את מה שנמצא מתחת לקליפות: "היינו לאחרונה באומן עם קבוצה ואחרי זה נשארנו כמה ימים לבד. הגיעה קבוצה גדולה מרמלה-לוד, פתחו באסטה של נרגילות, מוזיקה מזרחית ומנגל ענקי. בעלי התפלא: 'בשביל זה הם טסו עד לאומן?'. אמרתי לו: 'מחר בבוקר אתה תראה מי הם באמת'. למרות שהלכו לישון שתויים וגמורים בארבע לפנות בוקר, בשמונה הם התייצבו עם הטלית והתפילין והתחילו סליחות. גם בתל אביב רואים את ההתעוררות שיש באלול ובתשרי, אתה מבין שזה היהודי האמיתי. ביום כיפור אין מקום לעמוד בבתי הכנסת".

מפעל הפצת היהדות, שמגלה עוד ועוד שורשים יהודיים בלבה של העיר ללא הפסקה, נמשך לאורך כל מעגל השנה, ולא רק בשיא של תקופות החגים. הרב אדוריאן ונורית איילון הם רק חלק ממפה שהולכת ונפרשת על פני כל העיר, של ארגונים, מוסדות, גרעינים וישיבות מכל גוני הקשת הדתית-לאומית וכאלה שמשיקים לה, שנפתחים בזה אחר זה ופועלים לקירוב לבבות והפצת תורה גם באזורים חילוניים מובהקים, דוגמת צפון תל אביב. במקביל למאבקים המתוקשרים והמתוזמרים היטב נגד מה שמכונה הדתה, בעיקר בגוש דן, צומחים להם בשקט עוד ועוד מרכזים שמתחת לרדאר מושכים אליהם נשמות רבות מהבועה התל-אביבית שצמאות למילים של אמונה. רשימה חלקית בלבד: ראש יהודי, המקום, ישיבת מעלה אליהו, ישיבת עטרת נחמיה, ישיבת עוז ואמונה, מרכז שמיים, גרעין אופק, גרעין עמישב, גרעין אורות מורשה, גרעין שקמים, קהילת רוח אביב ועוד. לאחרונה הוציא מרכז ראש יהודי ספר בשם 'עכשיו תורנו', המאגד עשרות מאמרים של רבנים ופעילים הקוראים לבני הציונות הדתית להציב את משימת הקירוב ליהדות כראשונה במעלה בסדר היום המגזרי.

באווירת ימי התשובה, כינס 'בשבע' לפאנל מיוחד במרכז שמיים-אשירה בתל אביב תמהיל מגוון של חלק מהפעילים הבולטים במהפכה הרוחנית שעוברת העיר. לא כולם משתייכים לאותו זרם רעיוני, רובם אף הגיעו מחוץ לעיר, אך מהר מאוד הם נדבקו בחיידק ההפצה. ביקשנו לדון איתם לעומק בשליחות שבחרו לעסוק בה, לשמוע על ההתמודדויות והחוויות וגם על ההישגים. המארחים הם בני הזוג רוני ונורית איילון, שאליהם הצטרפו ישראל זעירא - מנכ"ל ומייסד מרכז ראש יהודי, הרב אחיעד אטינגר - ראש ישיבת עוז ואמונה בשכונת נווה שאנן, הרב ירון אדוריאן - רב בית הכנסת היכל מאיר (ליד כיכר רבין), אשר מלמד יהדות בציבור הרחב במסגרות שונות, והרב שי דאום, רב קהילת אור הצפון בצפון הישן של העיר. למרות הפעילות המקבילה, בשביל חלקם הייתה זו הפעם הראשונה שבה נפגשו, והדינמיקה ביניהם מעידה על כר פורה לשיתופי פעולה.

טורניר קטאן לקירוב לבבות

בשלב ראשון אנחנו מבקשים מכל משתתף לאפיין בקצרה את פעילותו בעיר. ישראל זעירא הקים לפני יותר מעשרים שנה את 'ראש יהודי', מה שהופך אותו לפעיל הוותיק ביותר מבין הנוכחים. המטרה הייתה לדבריו להפיץ תורה ולקרב יהודים ברוח משנתו של הרב קוק, תוך דגש על קריאה בשם ה', בלי להתבייש. "לא מתחבאים, לא מצפים במילים יפות. ראש יהודי. כל הצמא יבוא אל המים", כהגדרתו.

ראש יהודי מפעיל מרכז תרבות. בכל ערב מתקיימים בו שיעור או פעילות, כאשר לב הפעילות הוא בשבתות. שש משפחות הארגון שגרות בתל אביב מארחות בכל שבת עשרות אנשים לסעודות, במצטבר זה יכול להגיע יחד ל‑70‑80 איש. "יש לזה משקל עצום על המתארחים. כל סעודה היא מיני סמינריון". במקביל מפעיל הארגון מדרשה לבעלות תשובה שבה לומדות 25 בנות, ומדרשת ערב בצמיחה, לבנות שעובדות במהלך היום.

הרב ירון אדוריאן עבר לתל אביב עם משפחתו לפני כחמש שנים ממרומי הר הזיתים בירושלים. הוא לומד ומלמד בישיבת מעלה אליהו, ובמקביל משמש כרב בית הכנסת היכל מאיר ליד כיכר רבין, מעביר פעילויות לקהל הרחב וכן מלמד במסגרות שונות, כמו תיכונים, מרכז סטודנטים בצפון תל אביב, המקום, ראש יהודי, מרכז לקשישים וכן מחזיק בתפקיד רב גן. "אני מלמד מגיל גן ועד שיבה, אבל גיל גן הוא המופלא ביותר. הגן מוגדר כדתי, אבל רוב הציבור ששולח לשם את ילדיו אינו דתי. דרך הילדים הקטנים מתחברים לאבות, לתורה ולסיפורים הכי שורשיים שלנו", הוא מתאר.

הרב אחיעד אטינגר עומד בראש ישיבת עוז ואמונה בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב. מדובר בשכונה שבה יש מיעוט יהודי ורוב אריתראי, ליד התחנה המרכזית הישנה. "המטרה שלנו היא לתת ל‑10 האחוזים היהודים שנשארו בשכונה, 2,500 יהודים בסך הכול, מתוכם 500 בני נוער - את הצביון היהודי". בסופי שבוע אברכי הישיבה בשיתוף עם ארגון 'מעייני הישועה' פועלים גם בשכונות הסמוכות כמו פלורנטין, שבה נמצאים 15,000 צעירים, ומפיצים יהדות באמצעות חברותות, דיבור אישי ושיעורים.

רוני ונורית איילון מנהלים את 'אשירה-שמיים', מרכז שיעורים והרצאות, מקיימים תפילות בשבת, מסעות לקברי צדיקים בארץ ומחוצה לה וכן מפעילים כמה בתי כנסת בשכונה. ביניהם בית הכנסת שערי תורה, שבו התפלל הראי"ה קוק זצ"ל, וחברת ש"ס - בשיתוף עם דניאל רואמי, שפועל בוועד להצלת בתי הכנסת בשכונת נווה צדק. בתי הכנסת חלקם נטושים וחלקם בסכנת השתלטות על ידי יזמי נדל"ן.

הקו העיקרי שמייחד את המרכז הוא חסידות. "גילינו שגם אנחנו, כמו חלק גדול מהקהל שנמצא איתנו בקשר, מחפשים את הפנימיות ואת החסידות". בין מעבירי השיעורים הבולטים במרכז אפשר למנות את הרב מיכי יוספי והרבנית ימימה מזרחי - שלוקחת חלק בפעילות כבר 12 שנה, ולמעשה עלתה למודעות הציבור דרך אתר האינטרנט שהם מפעילים - 'אשירה'.

הרב שי דאום עבר מיצהר לתל אביב לפני שנה וחודשיים, והוא מתגורר עם משפחתו בצפון הישן של העיר. חמש משפחות הגרעין, המורכב מתלמידי הרב גינזבורג, מפעילות את בית הכנסת 'אור הצפון' בעיקר בשבתות. גולת הכותרת של הפעילות היא קשר אישי, כך פועל בית הכנסת וכך גם בין השכנים בבניין וברחוב. "באתי לתל אביב בשביל להיות חבר אמיתי של כולם, מתוך אמונה שזה יהיה טוב לשני הצדדים", הוא מעיד על עצמו. "כל קשר בין יהודים, יוצא ממנו רק טוב. הרב יצחק גינזבורג אמר לי: 'איזהו חכם - הלומד מכל אדם, ואתה מספיק חכם בשביל ללכת ללמוד מהם ואולי יהיה חסד וגם הם ילמדו משהו ממך'. כך עיקר עבודתי היא לאסוף חברים".

במסגרת פעילותו, הצליח הרב דאום להגיע להישגים מאוד לא אופייניים לתל אביב, כמו פתיחת קבוצת ווטסאפ לבניין שבו הוא מתגורר. "מי שמכיר את יחסי השכנות באזור, יודע שזה לא מובן מאליו". יחסי השכנות הטובים הובילו לדרך מעניינת לקירוב לבבות בשכונה, באמצעות טורניר 'קטאן' (משחק אסטרטגיה פופולרי). "כולם באו לשלוש שעות, והקדימו לסעודה לפני עם שירים ודברי תורה. ברוך ה', משמח אותי שיש לי חברים חדשים שלא הייתי מאמין שיהיו לי לפני המהפך שעשיתי. למדתי הרבה בשנה האחרונה ואני מקווה שגם אחרים".

"לא להיבהל מהפחד החילוני"

אתם מרגישים השפעה של הקמפיין נגד ההדתה על הפעילות שלכם?

רוני איילון: "בגלל שאנחנו ממוקמים בשכונת נווה צדק, לא תמיד מתאסף מניין למנחה-ערבית בבית הכנסת. לפעמים אני יוצא לרחוב ומבקש מהעוברים ושבים לבוא להשלים. עד לא מזמן אנשים היו מתנצלים באי נעימות ונמלטים. לפני כמה חודשיים התחלתי להרגיש שינוי והתגובות הפכו להיות מאוד רדיקליות, בצורה ממש בוטה, בנוסח של 'אל תטריד אותי דתית'. עצם השאלה פוגעת בהם. 18 שנה אנחנו מקיימים פעילויות ופתאום נכנסו מונחים חדשים".

אבל מבחינתו, מדובר בסימן טוב. "עצם הקמפיין מראה שיש תנועה כל כך חזקה של תשובה, שאנשים מרגישים את האיום על הדרך והמשפחה שלהם. בכל משפחה יש מישהו שהתחיל לחזור בתשובה. צריך לקבל את זה בהבנה. הציבור החילוני מרגיש מאוים וטוב שכך. לא צריכים להיבהל מהפחד הזה ויש לענות עליו באהבה, בשמחה ובכבוד. מאידך, ישנם כאלה שנכנסו לפני חצי שנה להשלים מניין, והתחילו לבוא יותר לפעילויות ולסעודות בשבת. אחד מהם הגיע בשבועות וביקש שנסביר לו מה זה בכלל החג הזה. כך שזה מקצין לשני הצדדים. מי שהקב"ה מחליט להאיר לו את האור, זה יקרה גם בתל אביב החשוכה".

הרב ירון אדוריאן סבור שלעיתים הדתיים חוששים מהקמפיין יותר ממה שהוא באמת, ועליהם לעשות שינוי פנימי: "במקומות מוסדיים כמו בתי ספר זה משפיע, אבל במקומות בחיריים כמו סטודנטים ו'המקום' - אין תחושה כזאת, ואפילו להפך. אצל האדם התל-אביבי הפשוט, יש התגברות של רצון לבוא, לקבל ולשמוע. לפעמים אנחנו נכנסים לפחד ולטלטלה מה יגידו. אלו מחסומים שצריך לעבור".

כך למשל הוא מספר על הפעם הראשונה שנכנס לתפקיד רב גן וסיפר על אברהם אבינו: "שלחתי דף קשר עם מספר טלפון להערות והארות. ביום שישי בשלוש בצהריים קיבלתי טלפון: 'מדבר אבא של ליאור מהגן, ראיתי שאתה שולח דף קשר עם סיפורי תורה'. ישר התחלתי לחשוב שתכף הוא יתחיל לצעוק עליי: 'תקשיב, יש גם חילונים בגן. צריך לשים לב למה שאתה אומר להם'. מיד נכנסתי למגננה: 'כן, אבל תשמע...'. אבל אז הוא אמר: 'בזמן האחרון אני נמצא בתהליך התקרבות וחזרה בתשובה. לא נעים לי שהבן שלי לומד על אברהם אבינו ויודע דברים שאני לא יודע. אכפת לך ללמד גם אותי?'. מאז אנחנו בקשר מדהים וקבענו לימוד קבוע. לפעמים החשש מהדתה הוא דמיון, בסוף חוץ מגורמים בעלי אינטרס בשטח, ההמון הרחב והפשוט רוצה לשמוע ולקבל".

הרב שי דאום טרם פגש באנטגוניזם, ההפך: "קורה שבליל שבת חסר לנו מניין ואנחנו יוצאים לבקש מהעוברים ושבים להשלים. לפעמים אנחנו גם פונים לאנשים שבדיוק יצאו מהרכב שלהם. לא מזמן אחד מהם אמר לנו 'אתה יודע מי אני? סבא שלי היה החפץ חיים'. אם הוא אמר את זה, כנראה שבאותו הרגע התנוצץ בו משהו. הוא הרגיש רצון מסוים להיות קשור אל הקודש. כל שבת מתארחים אצלנו ואף פעם לא הרגשנו את זה".

ישראל זעירא: "על כל דבר אנחנו צריכים לשאול מה הקב"ה רוצה מאיתנו. לעניות דעתי קמפיין ה'הדתה' בא לברר לעצמנו קודם כול באמת מי אנחנו. לשים מראה ולשאול מה אנחנו רוצים: האם דת באופן שטחי ולהטיף לדת, כמו שהם בטעות חושבים שזה מאיים עליהם, או משהו אחר. האיום בא ממחשבה מוטעית כאילו יש כפייה". זעירא מבחין ואומר כי במסגרות מסוימות אולי נכון לחשוב מחדש: "צריך לעשות כאן הבחנה לגבי מערכת החינוך, שלגביה יכול להיות שיש צדק בדבריהם: בת שירות הולכת לבית ספר חילוני, אם היא תלמד אותם לגזור צורות של סופגניות בחנוכה ובפסח תלמד אותם איך אופים מצות - עדיף שלא תהיה שם. זה תפקיד טכני של פולקלור. אם היא תתחיל ללמד אותם דברים רציניים - המנהל יעיף אותה. יכול להיות שבאמת אנחנו לא צריכים להיות שם".

הנקודה המהותית בפעילות מבחינתו צריכה להיות חיזוק הצד הבחירי, וגם הוא תולה את האחריות בגישה של מפיצי היהדות ולא בחילונים. "צריך להציע יהדות רעננה ורלוונטית לציבור הרחב, כמו הבתים היהודיים שיש בהודו ובארץ. שהגרעינים התורניים יבינו את שליחותם האמיתית, שהיא לפתוח את הבתים ואת הלבבות לציבור החילוני ולהזמין אותם לסעודות שבת, לשיעורי תורה ולחברותות - ולא יפחדו מזה. המכשול הוא אצלנו. אנחנו לא מאמינים בציבור החילוני. המכשול העיקרי ב'הדתה' בא לברר אצלנו שאנחנו באים מתוך אהבה אמיתית. אנחנו אוהבים אותם בכל תנאי וזה לא יחליש את עמדתנו בכהוא זה להפיץ תורה ברבים".

גם המציאות ב'ראש יהודי' היא של אפס השפעה לקמפיין הנגדי: כמות התלמידים לא ירדה בעקבות קמפיין ה'הדתה', להפך. זעירא משתף בסיפור משעשע על הצורך בפעילות ישירה, בלי תחכומים. "לפני כמה שנים, כשחנכנו את אחד ממרכזי הפעילות שלנו, היועץ התקשורתי המליץ לנו להזמין כביכול בטעות מישהו מהשמאל הקיצוני. התכנון היה שהוא יבוא ויעשה הפגנת נגד והרבה רעש וכך כולם יידעו מה זה ראש יהודי. הזמנו אותו והוא בא בפשטות ואמר דברי תורה והשתתף. אפס התנגדות. אני לא מכיר התנגדות כאשר זה נעשה מתוך בחירה חופשית. אני מכיר התנגדות כשזה נעשה בהלחצה. מערכת החינוך היא מערכת מלחיצה, אני יכול קצת להבין שהם מפחדים. כשבא אדם בוגר בן 25 לשיעור תורה או חברותא - אין שום סיבה שבעולם שהוא לא ירגיש בנוח".

גם הרב אטינגר לא נתקל בהתנגדות ממשית. גם אצלו נצפים צעירים רבים בלי כיפה, עם שיער ארוך ועגילים, אבל הם מגיעים מרקע ספרדי וממילא מחוברים יותר. אבל אפילו בפלורנטין, שאליה מגיעים חבר'ה מהצפון ומהקיבוצים, המצב דומה. "כנראה שדרום תל אביב משפיעה עליהם", הוא מחייך, "לפני שנתיים היה מקרה שאחד צעק עליי ברחוב. בסוף נוצרה בינינו כימיה כל כך טובה, שהוא הצטרף לתלמידים בישיבה".

להיאבק גם בפרסומי החוצות

אתם מדברים על הפעילות שלכם בגלוי כעל החזרה בתשובה, או מסתתרים מאחורי המושג המעורפל יותר של קירוב לבבות?

הרב ירון אדוריאן: "לדעתי אנחנו נמצאים בסוג של ריקוד עדין. מצד אחד בוודאי היעד שחשוב שנציב לעצמנו הוא חזרה בתשובה. אנחנו מתפללים על זה שלוש פעמים ביום. באנו בשביל שכולנו נחזור בתשובה לאבינו שבשמיים. יחד עם זאת תשובת הדור, כנראה שלא במקרה, עוברת דרך התשובה לעצמי. 'והשבות אל לבבך'. לכן, לפעמים בשלב הצגת הדברים לא נדבר גלויות על החזרה בתשובה, לא רק בגלל עניין טקטי, שאחרת הם לא ירצו לשמוע, אלא יש כאן גם עניין מהותי - הביטוי הזה נתפס בצורה לא נכונה, והתשובה השלמה עוברת דווקא דרך השיבה אל הלב". עם זאת, הרב אדוריאן מזהיר מהתבוססות בעמדה הזאת, שאופיינית לחלק מהציבור הדתי: "זה לא סוד שהציבור שלנו נתקע יותר מדי בשלב הראשון, ומוכרחים לבחון איך עוברים מהשלב של בניין הנפש, לשלב הבא של שיבה אל ה' וקיום התורה והמצוות".

"אי אפשר להחזיר אף אחד בתשובה", קובעת נורית איילון, "לחזור בתשובה זה תהליך פנימי, אישי ורצוני. אם אדם מגיע לשמוע שיעורים, כנראה מתעוררת אצלו נקודת החיפוש. אנחנו מציעים לאנשים לבוא ולהתרשם מה אנחנו יכולים להעניק להם בשביל שלוות הנפש, בהירות המוח, זוגיות נכונה - וכן הלאה. שאף אחד לא יתיימר להצביע על אנשים ולומר שהחזיר אותם בתשובה. זו סייעתא דשמיא מדויקת שהקב"ה החליט להדליק אצל מישהו את האור. אם אתה השליח, זכית".

ישראל זעירא נחרץ יותר בתשובתו, ומצפה מהציבור הדתי לעבור מהפך חשיבתי, שיגרום לו לא להתבייש לדבר על חזרה בתשובה. "צריך שאנשים ישימו את הדברים על השולחן ויבינו מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים, ולקרוא בפשטות שאנחנו רוצים לקרב יהודים לאבינו בשמיים ולהתקרב בעצמנו. לא להתבייש להגיד שאנחנו רוצים להחזיר בתשובה. לעשות הדתה לכתחילה, בלי להתבלבל. ברגע שנפסיק להיות מבולבלים ונחיה את האמת בפשטות, יהיה תיקון גדול, קודם כול לציבור הדתי-לאומי. הנוער שלנו יידע שיש חזון, שזו תורה במלוא שלמותה, עם ארץ ישראל, עם ישראל יחד עם כל האלמנטים המיוחדים של תורת הרב קוק".

רוני ונורית איילון, שחזרו ליהדות דרך חסידות בעלז והעולם החרדי, כבר רואים את השינוי שעליו מדבר זעירא במגזר הדתי. "בזמנו, לא היו ארגונים דתיים-לאומיים שעסקו בתשובה. לעולם החרדי הייתה בעלות כמעט מוחלטת על עולם התשובה. כשחזרתי בתשובה, התפקיד שלקחתי על עצמי היה להוות גשר בין העולם החילוני לחרדי", מספר רוני, "הייתי מגיע למילואים, לא היה מניין. היו שני חבר'ה בעלי תשובה ושלושה דתיים-לאומיים. שאר החבר'ה בצוות היו חילונים. כשניסיתי לשאול אותם אם הם מוכנים להשלים מניין, הדתיים היו נכנסים ללחץ: 'מה פתאום לשאול אותם?'. הם הרגישו בגלות, לעשות מה שצריכים בצנעה, בלי להטריד את החילונים. בשנים האחרונות אני רואה שינוי מאוד גדול בכל הנושא ויש הרבה פעילות של תשובה".

העיר תל אביב מובילה בהצפת סוגיות רבות ביחסי דת ומדינה, כמו פתיחת חנויות ותחבורה ציבורית בשבת, מצעדי גאווה, בילויים בתשעה באב ועוד. אתם מעורבים גם בענייני הצביון היהודי הציבורי של העיר?

הרב אדוריאן: "הצביון הכללי מושפע גם מהראשים למעלה, אבל לא פחות מלמטה, מההמון הפשוט. אני מאמין בהשפעה על הרחוב ומשם זה יטפס גם לצביון הכללי. תל אביב, יותר מכל עיר אחרת, חרתה על דגלה חופש מוחלט. פלורליזם רוחני גמור. זה הקושי, אבל מצד שני דווקא נקודה זו מכילה הזדמנות גדולה. החופש המוחלט והפתיחות הכנה מאפשרים להיפתח גם לעולם העמוק והעשיר של היהדות, וכשהלב פתוח זה יכול לגעת הכי עמוק שיש. היעד הקרוב הוא קודם כול שיהדות לא תהיה זרה לעיר הזאת, והיעד הזה כבר מתממש במובנים מסוימים. אנחנו רוצים שקול התורה יישמע בגאון בחוצות העיר הזאת, וכמו שביום כיפור קדושת היום מורגשת ברחוב, כך אנו מקווים לחוש משהו מזה בכל שבת קודש".

בדומה לרב אדוריאן, גם שאר הפעילים ברובם נותרים מחוץ לקלחת הציבורית ומעדיפים את העבודה הפרטנית מול אנשי העיר. יוצאים מן הכלל הם רוני ונורית, שבוחרים להיכנס לפעילות על צביון העיר במקומות שיש בהם קונסנזוס, לגבי עניינים שמפריעים גם לאדם רגיל מהשורה. כך למשל, נורית נאבקת בפרסום חוצות הפוגע בנשים, ומחזיקה בשיתוף פעולה מרשים עם ארגוני נשים בעיר. "פעלנו יחד איתם מאחורי הקלעים, בנושא של פרסומי תועבה שהיו בעיר. הפעלנו את מפכ"ל המשטרה והצלחנו להביא למצב שבו כל הגורמים שיתפו פעולה והדירו את הנושא של כרטיסי תועבה ברחובות. הצלחנו להוריד גם פרסום פוגע, הגשנו תלונה במשטרה. אנחנו מנסים כמה שיותר לתת להשפעה החברתית בתל אביב להגיע לכיוון. לנרמל את העיר, שיבינו שיש עוד אנשים שחיים פה. מעבר למצעדים ולשמאל, יש גם יהדות שחיה וקיימת בתל אביב".

לסיום, מבקש זעירא מהקוראים לתת זה לזה כוח בהפצת היהדות. "המערכה האמיתית היא על הלב של עם ישראל. שכל אחד ייקח אחריות על יהודי אחד, זה קל ואפשרי. זה רק יעשה להם טוב. צריך להאמין בזה. אם כולם יהיו שותפים למערכה הזאת, לא יהיו לנו שאלות על ארץ ישראל ולא מצעדי גאווה. הכול יתמסמס מעצמו".