פרופ' פיליס צ'סלר, פמיניסטית יהודייה מפורסמת וחוקרת מקרי רצח על רקע כבוד המשפחה, כתבה לא מזמן ש"חטפו לה את הפמיניזם" ומנצלים אותו להסוואת אנטי-ישראליות באמצעות כלל המכונה "אינטרסקציונליות", לפיו כל הדברים הנחשבים לדיכוי קשורים במאבק אחד.

כך נדחקו הצידה צורכי נשים וסבלן האמיתי בפקיסטן ואפגניסטן, למשל, מעמד האישה באסלאם הוגדר "חופש תרבות", והמאבק הפמיניסטי הוסב לאישה הערבייה ביו"ש, אשר "מדוכאת" כי אין לה מדינה. בארצות הברית היו בשנת 2017 כ-20 מקרי רצח של נשים בידי מוסלמים על רקע כבוד המשפחה, אך לפרסם זאת נחשב אסלאמופוביה.

אני מבינה את תסכולה של פרופ' צ'סלר. כאישה שהקדישה שנים לנושא מעמד האישה הדתית, אני מרגישה שחטפו לי ולנשים רבות את הנושא, ומשתמשים בו כמסווה למשהו אחר. ניווטו אותו לנושאים חסרי חשיבות שמקורם בקבוצה מסוימת מאוד בסקטור הדתי-לאומי והפכו אותו למוקצה בחוגים הדתיים שתמכו בו.

ההישג המשמעותי במעמד האישה בדור האחרון הוא יכולתה להעמיק בלימוד תורה לשמה כדבר המשמח את הלב, ולא כקרדום מוחצן לשינוי הלכה ומסורת. מצופה היה, כמו אצל בנים שמגיעים לישיבות ופתאום מתחילים ללבוש ציציות בחוץ וכדומה, לראות אצל נשים אלו רצון עז לקיים מצוות למהדרין. היינו מצפים שנשים לומדות תורה יאופיינו בלבוש צנוע יותר, כיסוי ראש בקפידה למשל, אבל נדמה שאין דגש על הידור במצוות שרק נשים יכולות לקיים, אלא כיוון האנרגיות לחיקוי גברים בטקסים ובתפקידים דתיים. כמו ש"זכויות" האישה בקיבוצי העלייה השנייה התבטאו ביכולתה להיות כגבר שעובד בשדות, דבר שהיום מעורר חמלה.

נשים מיליטנטיות, ביניהן למדניות, חטפו את מעמד האישה הדתית למאבק מוסווה נגד סמכות הרבנים והרבנות הראשית. מי שרוצה לשמור על מנהגי ישראל סבא ועל גדרי הצניעות ברבים, הפך לאויב. הפמיניזם הדתי מוטה למאבק לשינוי טקסים דתיים ונוהלי בית הכנסת, ובעיני רבים הפך למעין תפלות היונקת מסיסמאות מיובאות.

לכמה נשים אכפת שאישה קוראת את הכתובה מתחת לחופה? מה התועלת לנשים מכלה שמסרבת לסובב את החתן? מאישה שרוצה לטבול ללא השגחה? מאישה שעולה לתורה (נקווה שבתפילת נשים) ומברכת כשהברכה מנוגדת להלכה? מאישה שמתעלמת מהפוסקים הגדולים האוסרים על אישה לכהן בתפקידי רב? איזה ניצחון יש כאן - על מנהגי ישראל של אלפי שנים? על ההלכה?

ישנם מאבקים שבהם צריך לראות את האישה הדתית צועדת בראש: בעד המשפחה המסורתית, נגד אלימות במשפחה, בעד משכורות ויחס הולמים לנשים וגם במעונות יום, סיוע לאישה העובדת, הערכה למרכזיות האישה בבית, ייעול נוסף בבית הדין הרבני, משאבים לבריאות האישה ועוד. הקידמה טמונה שם.

רחל סילבצקי כיהנה בעבר בתפקיד יו"ר תנועת אמונה ומנהלת כפר נוער דתי