1
החלטת נשיא ארצות הברית טראמפ לסגור את נציגות אש"ף בוושינגטון, האפילה על התבטאות משמעותית יותר מבחינת ישראל שנשמעה השבוע מפיו של בכיר בממשל טראמפ, היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון.
בנאום שנשא בפני ארגון שמרני הבהיר בולטון כי ממשל טראמפ רואה בעין עקומה מאוד את המתרחש בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, ושוקל את האפשרות לפעול נגדו. בולטון ציין אומנם תחילה כי בית הדין הבינלאומי "מת" מבחינת ארצות הברית, אך הבהיר גם כי ארצות הברית לא תהסס לפעול נגדו באופן אקטיבי אם יסתמן ניסיון מצידו לפגוע בארצות הברית ובבעלות בריתה. "ארצות הברית תשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי להגן על אזרחיה - ואזרחי בעלות הברית שלנו - מתביעה בלתי מוצדקת בבית הדין הבלתי לגיטימי הזה", אמר בולטון, "אם בית הדין יפעל נגדנו, נגד ישראל או נגד בעלת ברית אחרת - לא נשב בשקט".
חשוב להבין, בארצות הברית בהחלט לא רואים בעין יפה את יחסו של בית הדין הבינלאומי לישראל, ובמיוחד לא את ההזמנה שפרסם לאחרונה בית הדין למתלוננים פלשתינים פוטנציאליים להביא בפניו את תלונותיהם. אולם מבחינת האמריקנים ישראל איננה המוקד של העניין. בארצות הברית חוששים מהאפשרות שבית הדין הבינלאומי יפתח בבדיקה של טענות על פשעי מלחמה שביצעו האמריקנים במהלך שנות הלחימה באפגניסטן. כזכור, ארצות הברית פלשה לאפגניסטן לאחר פיגועי ה‑11 בספטמבר ופעלה בה במשך שנים ארוכות. התובעת הראשית בהאג, פאטו בנסודה, אמרה אשתקד כי יש "בסיס הגיוני להאמין" שבמלחמה בוצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בנסודה אף ציינה כי יש לחקור את כל הצדדים בסכסוך, כולל את החיילים האמריקנים ואת אנשי ה‑CIA.
החשש הזה הוביל את בולטון להבהיר שארצות הברית לא תסתפק בהימנעות משיתוף פעולה עם חקירה שכזו מטעמו של בית הדין הבינלאומי. לדבריו, ארצות הברית לא תהסס להפעיל סנקציות נגד בית הדין הבינלאומי ומי שפועלים במסגרתו. במסגרת זו ארצות הברית תשקול לאסור על שופטים ותובעים של בית הדין הבינלאומי להיכנס לארצות הברית, ותשקול גם להקפיא נכסים שלהם בארצות הברית ולהעמיד אותם לדין בבתי משפט אמריקניים. "הנשיא לא יאפשר שבירוקרטים זרים יעמידו לדין אזרחים אמריקנים, ולא יאפשר שמדינות אחרות יכתיבו את השימוש שלנו בהגנה עצמית", אמר בולטון.
כאמור, המתקפה האמריקנית על בית הדין הבינלאומי היא חדשות טובות לישראל, אך מנגד לא צריך להפריז בחשיבותה. תחילה צריך לציין שארצות הברית, וגם ישראל, מראש לא הצטרפה לאמנת היסוד של בית הדין הבינלאומי, אמנת רומא, מה שלא מנע מבית הדין לקום ולהתחיל לפעול. בית הדין נהנה מגיבוי אירופי מסיבי מאוד ונתמך על ידי 123 מדינות החברות באו"ם, מה שמעניק לו עוצמה לא קטנה.
בנוסף לכך, האיום של לוחמת המשפט על ישראל לא מתחיל בבית הדין הבינלאומי, וכמובן שלא נגמר בו. הבעיה הקשה לא פחות שלישראל היא עם המגמה הגוברת בעולם של מדינות להעניק למערכות המשפט שלהן סמכות חוץ-טריטוריאלית בכל הנוגע לפשעי מלחמה. גם אם בית הדין בהאג יהפוך ל"סוס מת", לחץ הלוחמה המשפטית נגד ישראל יהיה רחוק מאוד מלהיעלם.
2
בלי בונוס
הסערה התקשורתית והפוליטית סביב מינוי המפכ"ל הבא עוסקת מטבע הדברים באלמנטים הצהובים יותר של התסבוכת. מה עלה בבדיקת הפוליגרף של ניצב פלוני ואיזה מידע מחזיק המפכ"ל בכספת אודות ניצב אלמוני. אולם למרבה הצער סוגיה אחת עקרונית ורלוונטית מאוד לא זוכה לתשומת לב: סוגיית האורך הלא קבוע של כהונת מפכ"ל.
פקודת המשטרה קמצנית מאוד במילים: "המפקח הכללי של משטרת ישראל יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת השר". הפקודה לא קובעת מי יכול להתמנות, היא לא קובעת מה אורכה של קדנציה ולא מגדירה שום נוהל להארכת קדנציה של מפכ"ל. הנוהג שנוצר הוא מינוי על ידי הממשלה הקצוב לשלוש שנים, והארכת כהונה לשנה נוספת. את ההארכה מקבל המפכ"ל כביכול כפרס על שירותו הטוב.
הבעיה היא שהנוהל יוצר ניגוד עניינים מובנה, הן במישור של היחסים בין המפכ"ל לשר הממונה והן במישור של היחסים בין המפכ"ל לניצבים הנחשבים כיורשים אפשריים שלו. המציאות שבה המפכ"ל מתחרה למעשה על השנה הנוספת מול יורשיו הנתונים תחת פיקודו, יוצרת מצבים בלתי סבירים גם אם כל המעורבים בעניין הם טהורי כפיים ונקיי דעת. כאשר ניקיון הדעת פחות מרשים זה הופך לסאגה מלוכלכת במיוחד. ייתכן שהגיעה העת לשקול הליך מינוי שונה לתפקיד המפכ"ל, כזה שיכלול קדנציה אחת קשיחה ובלתי ניתנת לקיצור ללא סיבה מיוחדת וגם לא להארכה.
נכון, קביעת הליך מינוי כזה תחליש במידת מה את כוחו של הדרג הפוליטי מול המפכ"ל. אולם האלטרנטיבה הנוכחית שבה בין השר למפכ"ל ובין המפכ"ל לקציניו הבכירים מתנהלת מערכת יחסים עכורה שתוצאותיה פותחות מערכות חדשות איננה טובה יותר, בשום היבט.
3
כפרה עליהם
לא כדאי להגיע לבג"ץ ברגע האחרון. זה הלקח שלמדו השבוע ח"כ לשעבר משינוי אברהם פורז ורשימת 'חי - חילונים ירוקים' במועצת עיריית תל אביב. מנהג הכפרות העסיק בעבר את בג"ץ עסק רב, אך השנה החליטו השופטים כנראה שלא לחזור לזירה הכאובה ולא להכניס כלל את ראשם לנושא. פורז והרשימה עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה למשרד החקלאות ולמשטרה לפעול נגד מבצעי מנהג הכפרות וכן לפעול לאכיפת "נוהל כפרות – תנאים לאישור הובלה, החזרה ושחיטת עופות פטם מחוץ לבתי שחיטה לעופות לצורך קיום מנהג כפרות" של משרד החקלאות.
העתירה הוגשה בכ"ו באלול, 13 יום לפני יום הכיפורים, דא עקא שמרבית הימים הללו כלל אינם ימי עבודה, כפי שציין השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין הקצרצר. מינץ ציין כי השנה ישנם בין כ"ו באלול לי' בתשרי, שבו חל יום הכיפורים בכל שנה, ארבעה ימי עבודה בלבד. לא זו אף זו, את הפנייה לשר החקלאות ולמפכ"ל המשטרה עשו העותרים שבוע בלבד לפני הגשת העתירה. "סד הזמנים שהכתיבו העותרים גם הוא בלתי מתקבל על הדעת – גם מבחינת המשיבים וגם מבחינת בית המשפט", כתב השופט מינץ.
העותרים, כך מתברר, גם לא השקיעו יותר מדי בכתיבת העתירה, כך שלא היה ברור ממנה מהן העבירות על החוק שהמשטרה ומשרד החקלאות נדרשים למנוע את ביצוען. "העתירה כללית ואינה מפרטת כלל מהן ההפרות הנטענות בניגוד לחוק ובמה המשיבים אינם אוכפים אותו. כל שנטען הוא כי המשיבים אינם עושים שימוש בסמכויותיהם על פי דין ואינם מבצעים את תפקידם. במצב שכזה לא ניתן כלל לדעת אם המשיבים אכן 'אינם פועלים, בין היתר, בכך שאינם מבצעים אכיפה של נוהל כפרות' כמוגדר בעתירה, אם לאו", הוסיף השופט.
כל אלו, כמובן, נימוקים לדחייה על הסף, בלי לדון בטענות של פורז וחבריו לגופן. אולם בפסקה הרביעית, בשתי שורות קצרות, העיר השופט גם על הטענות לגופן. מינץ תהה איך אפשר לטעון מצד אחד שעצם קיומו של מנהג הכפרות הוא עבירה על החוק, ומצד שני לדרוש את אכיפת הנוהל לקיום מנהג הכפרות. "שתי טענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת", קבע מינץ ודחה את העתירה בהסכמת חבריו להרכב, השופטים יצחק עמית ונועם סולברג.
***הפינה הכלכלית***
עושקי קשישים
עונת החגים שאנחנו בעיצומה היא גם עונת הקניות הגדולה, זאת יודע כל סיטונאי וקמעונאי. אולם למרבה הצער יחד עם חדוות הקניות מגיעים גם נספחים פחות סימפתיים, אחד העגומים שבהם הוא גל הונאות הקשישים. מדי שנה בתקופת החגים חשופים אלפי קשישים למה שמכונה בשפה המכובסת "שיווק אגרסיבי", אבל בפועל הוא פשוט מאמצים להונות קשישים ולעשות על גבם קופה קלה. בדרך כלל ההונאה מתבצעת טלפונית, כאשר נציגי המכירות עושים הכול כדי למכור לקשיש מוצרים שהוא כלל איננו זקוק להם. המכירה מתבצעת על ידי הבטחות שווא לפיהן מדובר בזכייה או במתנת חינם שמוענקת ללקוח והוא נדרש לשלם בעבורה רק דמי טיפול או משלוח. היעד מבחינת החברות הללו הוא לקבל את פרטי כרטיס האשראי של הקשיש, וברגע שהמידע הקריטי הזה מצוי בידיהן ההונאה למעשה כבר עברה את נקודת האל-חזור. כלי נוסף שבו נעשה בשנים האחרונות שימוש רב הוא רשת האינטרנט, שהפכה בשנים האחרונות לנגישה כמעט לבני כל גיל, וגם שם חשופים הקשישים להונאות מסוג זה.
מי שמקדיש את השנים האחרונות למאבק בתופעה הוא העיתונאי יקותיאל משי, שהחל לעסוק בעניין כעיתונאי, אך הפך את הנושא למפעל חיים. משי פועל בשורה של אפיקים, ובין היתר קידם ומקדם יוזמות חקיקה בנושא. יוזמה אחת, חוק "מאגר אל תתקשרו אליי", כבר אושר בכנסת, ויוזמה נוספת שתקבע עונשי מאסר לעושקי קשישים מונחת כעת עם שולחן הכנסת בתמיכת שורה של ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה.
אבל עד שכל היוזמות יבשילו, ובלי קשר אליהן, רצוי לאמץ כמה כללים שימנעו מכם ומהקשישים בסביבתכם ליפול קורבן לעושק.
הכלל הראשון הוא להימנע ככל האפשר מביצוע עסקאות בטלפון, במיוחד אם לא אתם יזמתם את השיחה. הכלל תקף גם כאשר מגיעים אליכם לדלת ומבקשים למכור לכם משהו. מדובר בסיטואציות שבהן הסיכוי לקנות משהו שאתם לא מעוניינים בו ואין לכם שום צורך בו הוא גבוה במיוחד. אם אתם מבוגרים, אל תתביישו להיעזר בבן משפחה צעיר יותר ולהתייעץ עמו. סרבו לבצע את העסקה לפני שאתם משוחחים עם בן המשפחה. היזהרו במיוחד ממסירת פרטי אשראי בטלפון, במיוחד ככל שמדובר בגופים עסקיים שאינכם מכירים.
אנשי מכירות מציגים את עצמם לא פעם כנציגים של קופת החולים, קרן הפנסיה, חברת האשראי או משרדי ממשלה. בקשו מהם לשלוח לכם את פרטי העסקה בדואר או במייל ושם תדעו כנראה מי באמת עומד מאחוריה. בדקו את החשבונות, במיוחד של הטלפון הסלולרי, ונסו לגלות אם אתם משלמים על שירותים שאתם לא מכירים. זקוקים לבעל מקצוע? נסו לבצע סקר שוק ולעבוד עם בעלי מקצוע שהומלצו כאמינים על ידי מכרים. גם כאן אל תתביישו להיעזר בבני משפחה צעירים. ומעל לכול, עדיף להיות קצת חשדנים מדי ולא ליפול להונאה כואבת.
לתגובות: [email protected]