בית משפט השלום בירושלים קבע כי תגמוליו וזכויותיו של הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ישולמו לו בדיעבד מסמוך למלחמה ועד היום – מפני שמצבו הנפשי לא איפשר לו להגיש תביעה.
התובע, כבן 64 כיום, שירת במלחמת יום כיפור כלוחם בגולני בקרבות הקשים שניהלה החטיבה בחזית הסורית ונחשף למחזות קורעי לב ומזעזעים.
לדברי פרקליטו, עוה"ד יואב אלמגור, התובע שוחרר מהצבא כשלושה חודשים לפני תום שירותו, בפרופיל 24 תוך שהוא מוגדר במסמכי השחרור כ"הלום קרב".
על פי התביעה, זמן קצר לאחר שחרורו הכיר את אשתו, לימים גרושתו, עמה הוליד שני ילדים ולה נישא שוב והתגרש ממנה שוב. בסמוך לשחרורו החל לצרוך אלכוהול וסמים, ובמהרה התמכר להירואין ולסמים קשים נוספים.
לדברי עוה"ד אלמגור, התובע לא הצליח להתמיד באף מקום עבודה, הסתובב ימים רבים בחוסר מעש, ולא בחל בשום אמצעי כדי להשיג סמים – בין השאר, ביצע עבירות רכוש, בגינן אף ריצה עונשי מאסר.
רק לאחר 30 שנה מתום המלחמה, נודע לאחד ממכריו, כי למרות שכל הסביבה מתייחסת אל התובע כאל הלום קרב, הוא מעולם לא פנה למשרד הביטחון על מנת שיכיר בנכותו.
וכך באיחור של 30 שנה, פנה התובע לראשונה אל משרד הביטחון בבקשה להכיר בתובע כנכה צה"ל, ותביעתו התקבלה.
קצין התגמולים במשרד הביטחון קבע כי התובע לוקה בתסמונת פוסט טראומטית בעקבות שירותו הצבאי. נקבעו לו 50% נכות צמיתה, והוכרה זכאותו לתגמולים, החל מיום הגשת התביעה.
אך עוה"ד אלמגור, העוסק בטיפול בתביעותיהם של אנשי כוחות הביטחון להכרה בנכותם כתוצאה משירותם, לא ראה בכך די. הוא פנה אל קצין התגמולים בבקשה נוספת - להחיל בעניינו של התובע נוהל חריג אשר מעוגן בחוק, המאפשר לחולי נפש קשים – לקבל את תגמוליהם רטרואקטיבית - מעת הפיכתם לנכים, ולא מהעת בה הגישו את תביעתם.
לדברי עורך הדין, חריג זה בחוק מוקנה למי שמצבו הנפשי לא אפשר לו להגיש תביעה להכרה – ובעיקר לחולי נפש אשר לא מכירים בכך שמצבם הנפשי לא תקין, וכך יכולות לחלוף שנים רבות עד שיאותו להגיש בקשה להכיר בהם כנכים.
קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את בקשת עורך הדין וזה הגיש בשם התובע ערעור לבית משפט השלום בתל אביב, המשמש כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים במשרד הביטחון.
בערעור נטען, כי יש להחיל על המקרה את החריג בחוק, שכן מצבו הנפשי של התובע מעת שחרורו מהצבא לא אפשר לו לטפל בענייניו.
לערעור צורפה חוות דעת פסיכיאטרית אשר תמכה בעמדה זו. לאחר דיון ממושך, שמיעת עדויות וחוות הדעת, פסק בית המשפט לטובת המערער וקבע כי על משרד הביטחון לשלם לו תגמולים רטרואקטיבית – מיום שחרורו – כלומר במשך עשרות שנים משנות השבעים ועד היום.