האתרוג והסוס - סיפור לילדים

השנה החלטתי לקנות לעצמי אתרוג. יש לי כסף שחסכתי, ורציתי להרגיש שהאתרוג ממש שלי, ולא רק משהו שאבא קונה לי!

אסתי רמתי , י"א בתשרי תשע"ט

מצוות ארבעת המינים חשובה אך חשוב יותר לכבד את הזולת
מצוות ארבעת המינים חשובה אך חשוב יותר לכבד את הזולת
איור: עדי דוד

אז בערב סוכות הלכתי לשוק ארבעת המינים ובדקתי את האתרוגים כמו שלמדנו בבית הספר.

בחרתי לי את המהודר ביותר שהצלחתי למצוא, שילמתי למוכר והלכתי הביתה מרוצה עד הגג. "ראיתם אתרוג מדהים כזה בחיים שלכם?" שאלתי את האחים הקטנים שלי, "הוא פשוט מושלם!". האתרוג שלי באמת היה יפהפה - גדול, צהוב כמו חלמון של ביצה, וחוץ מנקודה קטנטנה ליד העוקץ הוא היה נקי לגמרי. עטפתי אותו בזהירות, ושמרתי אותו בחדר שלי.

הבעיה התחילה בחול המועד. "יגל, אפשר באתרוג שלך?" ביקש יהודהל'ה. הוא בן חמש, ואבא עדיין לא קנה לו אתרוג משלו. "תבקש מנתנאל או מדביר", אמרתי, "קניתי אותו במלא כסף, אני לא רוצה שתהרוס אותו...".

"אבל שלך הכי יפה! ואני אזהר, באמת".

אבל אני סירבתי. "שכח מזה", אמרתי, "זה האתרוג שלי".

סבא יעקב, שהיה אצלנו בחג, שמע את השיחה. "יגל, כל הכבוד לך שקנית אתרוג מכספך האישי!" הוא אמר לי. "זה מראה כמה המצווה חשובה לך. אתה כמעט כמו ר' אורי!".

יהודהל'ה ואני התבוננו בסבא במבט שואל, והוא חייך והתחיל לספר.

ר' אורי היה מלמד תינוקות עני, שמצווה אחת הייתה חביבה עליו במיוחד - מצוות ארבעת המינים. כל השנה היה חוסך ממשכורתו, ולפני סוכות הוא היה לוקח את חמישים דינרי זהב שהצטברו וצועד את הדרך הארוכה לשוק ארבעת המינים בעיר הקרובה. כל יושבי העיר ידעו שאין אתרוג יפה יותר מאתרוגו של ר' אורי, וכולם היו מתקבצים לברך עליו.

שנה אחת, כשר' אורי היה בדרכו לשוק, הוא שמע קולות בכי ואנחה עולים מחצר של פונדק. הוא ניגש לראות מה קרה, וראה את בעל הפונדק ולידו אדם שעמד ומירר בבכי. "אוי, מה אעשה? הסוס שלי מת, ואיך אוכל להסיע אנשים בעגלתי בלי סוס? איך אפרנס את משפחתי? סוס חדש הוא יקר מאוד, ואין לי סיכוי להשיג את הכסף!".

בעל הפונדק ניסה לנחם את העגלון. הוא הציע למכור לו את סוסו שלו במחיר מציאה - חמישים דינרים בלבד. "מאין אשיג חמישים דינרים?!" בכה העגלון, "בקושי יש לי לחם לאכול!".

ר' אורי התבונן במחזה ומישש בכיסיו. לו היו חמישים דינרים, אך הם היו מיועדים למצווה אחרת לגמרי... ובכל זאת, פרנסה של יהודי חשובה יותר, לא? "התסכים למכור לעגלון את הסוס בארבעים וחמישה זהובים?" פנה אל בעל הפונדק, וכשהוא הסכים הלך לדרכו, כשמאחוריו הוא משאיר עגלון מאושר עם סוס חדש.

חמשת הזהובים שנותרו הספיקו לקניית אתרוג כשר אך פשוט ביותר, וכשר' אורי חזר הביתה, הציע לאשתו שילכו לחגוג את חג הסוכות במקום אחר לפני שכל תושבי העיירה יראו את האתרוג ה"מהודר" שלו. השניים נסעו לליז'נסק, ור' אורי התיישב בפינה אחורית בבית הכנסת והחל להתפלל. גם שליח הציבור, רבי אלימלך מליז'נסק, החל את תפילתו, אך לפתע הפסיק. הוא ירד מהדוכן, ולהפתעת המתפללים הסתובב בבית הכנסת עד שהגיע לר' אורי.

"יש כאן ריח גן עדן!" הוא אמר, "וזה מגיע מכאן... או! זה בא מהאתרוג שלך! ספר לי בבקשה מדוע!"

ר' אורי הנבוך סיפר על הסוס, ור' אלימלך התרגש מאוד וביקש לברך על האתרוג שלו. "ממך ייצא מנהיג!" אמר. ואכן, ר' אורי המלמד הפך ברבות הימים לרבי אורי מסטרליסק, המכונה "השרף".

הבטתי בסבא. כמעט כמו ר' אורי? אך הוא הביט בי בתמימות ורק חייך.