ארי נלחם עד טיפת דמו האחרונה

נירית זמורה שנפצעה קשה בפיגוע דקירה זועמת על ההחלטה להקים ועדה שתקצוב את עונשם של מחבלים. "חייבים להחמיר את הענישה".

אלירן אהרון , י"א בתשרי תשע"ט

נירית זמורה, שנפגעה באורח קשה בפיגוע דקירה בגוש עציון לפני כשלוש שנים, באה לנחם את משפחתו של ארי פולד הי"ד, וכמעט ויתרה על הביקור.

"אני בדרך כלל לא מגיעה לניחומי אבלים. יש את המושג שנקרא 'אשמת הניצולים' והוא קיים וזה קשה. גם רגע לפני שנכנסתי לכאן, קיבלתי רגליים קרות ועמדתי לצאת החוצה", היא מספרת לערוץ 7.

"זה היה קשה, כי מצד אחד הרגשתי צורך לחזק ואני מקווה שעשיתי את זה, ומצד שני יש את תחושת האשמה. הייתי שם במתחם הקניות של רמי לוי והיתה תחושה שבקלות גם אני הייתי יכולה להיות במצב הזה", מוסיפה זמורה.

בסופו של דבר היא נכנסה לבית וחיזקה את בני המשפחה שאיבדו את יקירם. "יש בי הערכה עצומה לאדם שנלחם ממש עד טיפת דמו האחרונה. הוא נלחם כדי להגן על יהודים וזה כל כך מתאים לכל מה ששומעים עליו".

לזמורה יש ביקורת קשה מאוד על החלטת הצבא להקים ועדה שתקדם בסופו של דבר, קיצור עונש למחבלים שפגעו ביהודים. "התבשרנו על הקמת ועדה שאמורה לקצוב את עונשם של המחבלים וזו שערורייה. אין ספק שחייבים להחמיר ענישה על מחבלים ולעשות הכל כדי למגר את הטרור ולאפשר לנו חיים טובים בארץ הזאת".

"יש פה עדיין תפיסה גלותית, של עם שמצד אחד רוצה להיות חופשי בארצו ומצד שני לא יודע כל כך איך לעשות את זה. מחבל שרצח צריך להיות כל חייו בכלא. מאיפה הגיע הרעיון של ועדה לקציבת עונש? קשה לי לקרוא לזה בגידה אבל יש כאן כפיות טובה. מצד אחד שולחים חיילים שמסכנים על נפשם לשמור עלינו ולתפוס מחבלים ומצד שני את אותם מחבלים רוצים לשחרר. יש כאן גם כפיות טובה כלפי החיילים וגם חוסר אחריות כלפי האזרחים", היא מסכמת.