"המושגים של ימי הסוכות ותוקף גודלם ותפארתם הם זורמים כ"כ בזרם בלתי נפסק עד שמרגע לרגע משתנים לגמרי ולא המעמד של הרגע הזה הוא המעמד של הרגע הבא, ולפיכך הוא דירת עראי"
(רבי יעקב משה חרל"פ , מי מרום חלק ט"ו , עמ' רכ"ד)
"בסוכות תשבו"
עם כניסתו של חג הסוכות היה נכנס הרב חרל"פ אל סוכתו, וכמעט לא יוצא ממנה כל אותם שבעת ימי החג, כדי שתהא סוכתו דירת קבע של ממש עבורו.
אף ברכת לישב בסוכה, בירך רק שלוש פעמים, ללמדך שלא הסיח דעתו מקדושת הסוכה אף לרגע קט. כל צרכי התפילה היו מעבירים מבית הכנסת לסוכתו, לרבות שני ספרי תורה. מניין קבוע התקיים בסוכתו שלוש פעמים ביום. תפילת שחרית כוותיקין עם הנץ החמה, ולאחר התפילה, היו סיעות סיעות של תלמידי חכמים מבני ירושלים, ואף מחוצה לה, באים לסוכתו להקביל את פני הרב לכבוד הרגל ולהתענג מנועם אמריו וזיו תורתו בקדושת החג, והיו אלה נכנסים ואלה יוצאים. הזדמנות מיוחדת הייתה אז לצורבי דרבנן, להשתעשע בשעשועין דאורייתא בהלכות השייכות לחג.
הרב חרל"פ כמעט שלא היה נותן שינה לעפעפיו בכל ימי החג, להוציא שלוש שעות קודם תפילת ותיקין של שחרית.
כבוד לרב
רק שתי פעמים במשך ימי חג הסוכות נוהג היה הרב חרל"פ לצאת מסוכתו – פעם אחת לתפילה על יד הכותל המערבי, זכר למצות עליה לרגל, ופעם שנייה יצא לסוכת הרב קוק להקביל פני רבו.פעם שאלוהו: מדוע אין הרב מצרף את שני הדברים? וכך ימעט את יציאותיו ושהייתו מחוץ לסוכה? ענה על כך הרב חרל"פ: "כל עיקרה של מצות הקבלת פני הרב ברגל, הוא עניין של הבעת יחס הכבוד של התלמיד לרבו. ואם תעשה מצווה זו כטפלה למצווה אחרת, יהיה בזה משום מיעוט יחס הכבוד לרב. לכן, כל צעד להקבלת פני הרב חייב להיות מיוחד כולו לקיום מצווה נעלה זאת ולא בדרך אגב". (מפי הרב משה צבי נריה)
'כל עצמותי תאמרנה'
על הביקור בסוכת הרב קוק מספרת הרבנית צפורה פרום, נכדתו של הראי"ה קוק: "אני נזכרת בריקוד המיוחד שהיה רוקד הרב חרל"פ עת היה מגיע לסוכת הרב קוק בישיבת 'מרכז הרב' במשכנה הישן (היום 'בית הרב'). הריקוד של ראש הישיבה הרב חרל"פ היה ריקוד קודש של 'כל עצמותי תאמרנה'. התלהבותו בריקוד זה הייתה בלתי ניתנת לתיאור".
מוסיף הרב אביה הכהן: "פעם נסעתי במונית עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. שאלתי אותו מה הוא זוכר מהרב קוק. ככלל הוא התייחס בביטול להנהגתו של הרב קוק, אבל בתארו את ריקוד 'שמחת בית השואבה' שרקד הרב קוק עם הרב חרל"פ השתמש באותו ביטוי שהשתמש סבי: 'זה היה מיסטי ממש'".
גם בגשם
פעם אחת עת ישן הרב חרל"פ בסוכתו החל לרדת גשם חזק מאוד. פתח הרב מטריה שהייתה בסוכתו וכך נשאר יושב מתחת למטריה בכל אותה העת בתוך הסוכה, ובלבד שלא יחמיץ, ולו לרגע, את קיום המצווה. תכף ומיד כשהפסיק הגשם סגר את המטרייה והמשיך בישיבתו בסוכה. (הרב ניסן זק"ש)
הווילון השרוף – זכר לנס
מי שנכנס לסוכת הגרי"מ חרל"פ נתקל בנוי סוכה מוזר משהו, וילון שחלקו שרוף. מידי שנה בשנה נהג לתלות דווקא את אותו וילון שרוף בסוכתו החגיגית, ושאלוהו רבים על מה ועל שום מה, והשיב להם בסיפור המעשה שאירע שנים קודם לכן:
שנה אחת, בחג הסוכות כשישן הרב בסוכתו, בא אליו בחלום תלמידו החביב, הרב זלמן, בנו של הרב דוד בהר"ן, והזהירו: "קום מיד, מצוי אתה בסכנה ממשית. סוכתך עולה בלהבות". הקיץ הרב חרל"פ וראה את שלהבת הנר אוחזת בווילון, מיד קם וכיבה את האש. את הוילון הותיר לנוי סוכה, זכר לנס שאירע עמו.
סגולה בנוי סוכה
סוכת הרב חרל"פ מקושטת הייתה גם בשבעת המינים שתלה לנוי סוכה: ענפים מעץ תאנה, רימון, בקבוק יין ענבים ועוד. סיפורי נפלאות רבים מסופרים על סגולתו של היין ששימש כנוי בסוכת הרב.
בבית הרב חרל"פ עבדה עוזרת בית, בת טובים מסורה והגונה. כעשרים שנים הייתה נשואה, אך לצערה לא זכתה לפרי בטן. פעם אחת, היה זה למחרת חג הסוכות, לקח הרב חרל"פ את בקבוק היין הקטן שהיה תלוי בסוכתו כנוי סוכה, נתנו לאישה, ואמר לה: "שתי יין זה, ולשנה הבאה יהיה לך בן". ואכן באותה שנה נפקדה האישה וילדה. מאז נודע בשערי ציון ובחוצות ירושלים כי ביין שהיה תלוי בסוכת הרב חרל"פ ישנה סגולה לישועה.
גם רעיית רבה של מגדיאל, הרב מעייני, נושעה וילדה בזכות היין שנתן לה הרב חרל"פ מסוכתו.עוד סיפרו כי גם הד"ר צבי הרכבי, מנהל ספרית היכל שלמה,שנים רבות לא זכה לזרע של קיימא, וכיוון ששתו הוא ורעייתו מיין סוכתו של הרב חרל"פ נושעו ונולד להם בנם יחידם.
אלא מכוח התורה
משנודע סדר סגולת בקבוקי הנוי שבסוכת הגרי"מ חרל"פ רבו העקרות המבקשות להיפקד בזכות אותו יין. מצא רבי העניך טובולסקי עצה כיצד לספק צרכיהן, ומידי ערב חג סוכות היה מגיע לסוכת הרב חרל"פ ותולה עוד בקבוקי יין בצד הסכך. כך ניתן היה במוצאי החג לספק את כל צרכי מבקשי הסגולה לזכות בפרי בטן. ואכן מפורסם היה הדבר באותם ימים, שרבות הנשים ששתו מיין זה ונפקדו עוד באותה שנה.
מספר הרב דוד קב: לאחר שזכו נשים רבות להיפקד אחרי ששתו מהיין ששימש לנוי בסוכת הרב, אמרו אנשים – אכן יש בנוי סוכה זה להושיע. אם כן, חשבו, נתלה עוד יותר בקבוקי יין לנוי סוכת הרב וכך יוכלו להיפקד יותר ויותר נשים. אך קרה שדווקא יין זה לא הועיל. הסביר הרב חרל"פ: "הראשונים כל מטרתם הייתה לשמש כנוי סוכה, לכן היין פעל את פעולתו. האחרונים, ששמו רק למטרת ישועה ולא לנוי סוכה )'לא לשמה'( לא היה בכוחם להושיע".אחרי חג הסוכות האחרון לחייו השיב הרב למבקשי הסגולה: "הפעם מסופק אני אם יועיל נוי הסוכה. בשנים הקודמות הייתה הסוכה מלאה דברי תורה ושירה מבוקר ועד ערב, ואילו השנה שהייתי חולה )ולא שהיתי כל החג בסוכה( המצב היה שונה, לא היה כך. במצב כזה איני יודע אם יהיה כוח לנוי הסוכה להביא ישועה".
סגולת הסכך לרפואה
בצאתו בתום החג מן הסוכה היה נוהג סבי הרב חרל"פ לתת לחולים מהעלים של הסכך, על מנת שיערבבו את העלים במים וישתו אותם לרפואה למען יתרפאו ממחלותיהם" (מפי הנכד הרב דוד ורנר רבה של חדרה)
ריבוי אתרוגים
על מנהג מיוחד בנטילת הלולב בסוכתו של הגרי"מ חרל"פ סיפר הרב דב רוזנטל מזיכרונות ילדותו: אבי, הרב אברהם דוד רוזנטל, נהג להעירנו לתפלת וותיקין בסוכתו של הרב חרל"פ. זכור לי המנהג,שלאחר שכל אחד ברך על ארבעת המינים שלו, ולאחר ההושענות, נהגנו להחליף אתרוגים איש עם רעהו, כך שכולם נענעו מספר לולבים ואתרוגים רב. כך נהג גם הרב חרל"פ בעצמו.
זכור לי מקרה מיוחד שהרב שלום כאסר, מתושבי השכונה, הביא עימו אתרוג תימני ששמר משנה שעברה בכלי נחושת שהטמין באדמה. האתרוג נראה כחדש וכולם נענעו גם את אתרוג זה.
ולקחתם לכם
רבים זוכרים את הרב חרל"פ כשהוא אוחז בידיו הקדושות את ארבעת המינים בשעות שונות של היום, מקיים בהידור את מצוות "ולקחתם לכם". לעיתים נדמה היה כי מתפילת השחרית ועד הערב היום היה מחזיקם בידו. מדייק הנכד, הרב דוד ורנר, בדברים ואומר כי משעות הבוקר המוקדמות, ולעיתים גם כשעה או שעתיים אחר תפילת המוסף, היה נוטלם בידיו, אולם משהתפנה אל ארוחתו היה מניחם בסוכה, ולא נוטלם עוד באותו היום. מספרים, כי מנהגו זה להאריך בנטילת המינים נעוץ במסורת משפחתית עתיקה, אותה המשיכו אחריו חלק מצאצאיו.
משלושה להמון עם
בשנים הראשונות לרבנותו של הרב חרל"פ ב"שערי חסד", כאשר השכונה הייתה קטנה ומעטים התושבים שגרו בה, היה הרב חרל"פ מזמן אליו שני שכנים, את ר' ורקר ואת הרב יעקובזון ל'שמחת בית-השואבה'. שלושתם היו אומרים יחד את שירי המעלות ורוקדים בסוכת הרב. במהלך השנים רבו האנשים ורבתה השמחה, וכך היה סדר השמחה בסוכת הרב: כל ערב לאחר תפילת ערבית החלו יהודים מכל שכבות הצבור להגיע בשירה וזמרה, משבחים ומודים לאדון הכל בסוכת הרב חרל"פ.
נכדו, הרב אברהם בארי, מספר מזיכרונותיו על האווירה, שאפפה את סוכת סבו הרב חרל"פ עת השתתף פעם אחת בשמחת בית השואבה:
תושבי 'שערי חסד' התקבצו בסוכתו עד שהתמלאה באפס מקום. היה אחד שהנחה, בחור צעיר מלא חוש הומור ששימח את כולנו. החלה חלוקת שירי המעלות, וכל מי שזכה בשיר המעלות היה צריך לתת תמורתו תרומה לשמחת כולם, זה מביא יין, זה מביא פירות, וזה עוגה. זכורות צהלות השמחה כשבעל המכולת קיבל את שיר המעלות שלו ובתמורה הביא פח מלא ביסקוויטים. בשעה זו ישב הרב חרל"פ ושמחה על פניו. זוכר אני היטב איך סבא היה שר אז את השיר הידוע "מלך רחמן רחם עלינו", ושמחה זו של מתכנסי הסוכה נמשכה זמן רב מאוד. הציבור היה מתחלף כדי לאפשר לעוד ועוד אורחים להכנס ולחזות בפני הרב ולשמוח עמו, אלה יוצאים ואלה נכנסים.
לפתע הגיע הרב מרדכי ברויאר שבדיוק חזר משליחות עם פליטי השואה שהיו עצורים בקפריסין. מיד שנכנס לסוכה נתן לו הרב חרל"פ את סידורו וסימן באצבעו על שיר המעלות אליו הגיע הציבור. שר הרב ברויאר: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
אושפיזין
בחג הסוכות קיימו הרב קוק והרב חרל"פ ביקורים הדדיים זה בסוכתו של זה. על תחושותיו כילד בעת אחד הביקורים הללו סיפר שלום גליק, תושב "שערי חסד" של אותם ימים: "בילדותי לפני כמעט שמונים שנה היה אירוע מרגש מאוד בשכונה. היה זה בחג הסוכות. רב שכונתנו, הרב חרל"פ, הידר כל כך במצוות ישיבה בסוכה עד שכמעט לא היה יוצא מסוכתו כל שבעת ימי החג".
באחד הימים הגיע לשכונתנו אורח חשוב. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ארץ ישראל, בא לבקר בסוכת ידידו ר' יעקב משה. לא אשכח את התרגשותנו אנו, ילדי השכונה, לרגל ביקורו של האורח החשוב בסוכת רב שכונתנו, הרב חרל"פ.
"פה אשב"
עם עליית הנאצים לשלטון עלו רבים מרבני גרמניה לארץ ישראל ורובם לא מצאו בה פרנסה. אחד מהם היה הרב דוד קרליבך, שבבואו ארצה, מצא רק עבודה חלקית כמורה בסמינר לבנות מזרחי. בחג הסוכות לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת 'הגר"א', סיפר בסוד הרב דוד קרליבך לרב שמואל הכהן ויינגרטן, כי רבים מבני קהילתו בגרמניה שהיגרו לדרום אפריקה, הציעו לו שם משרת רבנות המלווה בתגמול כספי מכובד ואין הוא יודע מה לעשות, האם לעזוב את הארץ עקב המצב הקשה, ולקבל את המשרה המכובדת בחו"ל או להישאר כאן. הציע הרב וינגרטן שיצטרף אליו לסוכתו של הרב חרל"פ לשמחת בית השואבה, ואחר כך יוכל לשאול את פי הרב.
"כאשר הגענו לסוכתו של הרב חרל"פ", מספר הרב וינגרטן, "כבר כמעט שגמר הקהל את קריאת שירי המעלות. הרב, שהיה לבוש בלבושו הירושלמי רב הרושם ודמותו עטתה הוד, הכריז לפתע: 'הרב ר' דוד קרליבך מכובד בקריאה', והצביע עבורו בסידור על הפסוק המתאים. קרא הרב קרליבך בהתרגשות את הפסוק עליו הצביע הרב: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּתִיהָ" (תהלים קל"ב, י"ד).
כשגמר לקרוא את הפסוק לחש על אוזני: "את התשובה מהרב חרל"פ כבר קיבלתי". ואכן, נשאר הרב קרליבך בארץ הקודש, ולימים הצליח מאוד בעבודתו, והייתה לו השפעה עצומה על תלמידותיו.
המאמר של יאיר חרל"פ מבוסס על ספרו שירת הי"ם אודות סבו הרב יעקב משה (י"ם) חרל"פ.