בגיליון סוף השבוע יפרסם העיתון 'ידיעות אחרונות' את עדותה המרתקת של שושנה שחם בת ה-85 שהייתה חניכה בקורס מטפלות במעברת ראש העין בשנות החמישים ומספרת כעדה על תופעת חטיפת ילדי תימן.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם שלומי חתוכה, יו"ר עמותת עמר"ם, העמותה שאליה הגיעה עדותה של שחם לפני כחודשיים. לדבריו לא מדובר בעדות יחידה במינה, ועם זאת ערכה רב ככזו המביאה את הקול האותנטי של האירועים כפי שהתרחשו באותם ימים.

"זו לא פעם ראשונה שאחות מדברת על דברים כאלה, אבל העדות הזו כמו העדות של שולמית מאליק, שהתפרסמה גם היא ב'ידיעות' אצל תמר קפלנסקי, הן עדויות שמגיעות מזמן אמת וזה מאוד חזק. כל פעם ששומעים מישהו שמספר על זה מבפנים זה מאוד חזק".

חתוכה מציין כי משפחתה של שחם סיפרה כי את עדותה על אירועי המעברה בראש העין נתנה שחם כמעט באקראי. היה זה כאשר באחד מימי ההולדת תוך דפדוף באלבום משפחתי אמרה לבני משפחתה כי כל הסיפור על חטיפת ילדי תימן כולו אמת.

"למה זה חיכה כל כך הרבה זמן? אני חושב שהחברה הישראלית לא יצרה לגיטימציה לדבר על זה, בטח לא על ידי צוותים רפואיים, למרות שפה ושם היו רופאים ואחיות שרצו לדבר, אבל לא היה מי שרצה להקשיב. היום יש מי שמקשיב", אומר חתוכה הסבור כי השינוי בתודעה הישראלית נגרם בין השאר על ידי העמותה בראשה הוא עומד ובני הדור השלישי שעוררו את התקשורת ואת החברה בישראל ובהמשך גם את משרד ראש הממשלה.

"נוצרו גם האמצעים שאיפשרו לחשוף את האמת באופן טכנולוגי, במקום לשמוע על סגירת התיקים לשבעים שנה בכותרת בעיתון. שיבינו במה מדובר וישמעו עדויות", אומר חתוכה וכשהוא נשאל אם אי מי מהמספרים את הקורות באותם ימים גם שילם על כך מחיר, והוא משיב בחריפות: "אני יודע שיש אנשים שנרדפו, כמו הרב עוזי משולם ששילם את המחיר הגבוה ביותר. אנשים נרדפו והעובדה שרופאים ואחיות מפחדים לדבר אומרת דרשני. גם בפני חוקרי ועדת החקירה הממלכתית אמרו רופאים ואחיות שהם מפחדים לדבר. כנראה שהיה להם ממי לפחד".

על עדותה של שושנה שחם אומר חתוכה: "יצמרר אנשים להקשיב לאישה שמתארת בצורה מאוד חזקה את התגובות של ההורים ששומעים שהילד מת כשהיא יודעת שזה שקר. היא מתארת את התגובות של ההורים ודי ברור הפער בין ההורים לצוותים וכיצד נוצל הפער הזה. היא מתארת תהליך שלם, היא רואה איך לוקחים את הילדים ואיך המנהלים אומרים לצוותים לשקר ולומר שהילד מת. היא ראתה את שרשרת השקרים לאורך כל הדרך".

על אותם הכופרים במהימנות פרטי הפרשה כולה אומר חתוכה כי הוא מרחם עליהם וכי מי שנחשף לחומרים משנה את דעתו בתוך רגע. כשהוא נשאל אם הוא שומע טענות על כך שמאות ילדים לו היו נחטפים היו מתגלים כעבור כמה עשרות שנים, בין השאר גם בגלל גוון העור, הוא משיב ומספר על כמה עשרות מקרים שבהם אכן התגלו ילדים כעבור שנים. "לצערינו לא את כולם הצלחנו לאחד עם המשפחות. אני חושש שהרוב עברו לחו"ל והיכולת לאתר אותם היא כמעט אפסית. לא הגענו לאף קהילה בעולם", הוא אומר ומציין כי הקמפיין הישראלי אכן נחל הצלחה רק בישראל, בעוד עד כה לא עלה בידי מוביליו להעתיק אותו אל מעבר לים.

חתוכה מזכיר גם את הטענה לפיה ילדים נלקחו גם למטרת ניסויים רפואיים, נתון שגם עליו דיבר בשעתו הרב עוזי משולם. "חלק מהילדים נלקחו לניסויים ואחרי שהם מתו השתיקו את זה וזה עוד יותר קשה וכואב. דבר אחד ברור, אם לוקחים למשפחה ילד, איפה הוא? אני מקווה שהילד נמכר לאימוץ...".

"גם בארץ יש החוששים לפתוח את הפצע הזה, אבל הרוב המכריע לא בארץ וצריך ש'ויצו' ו'הדסה' יעשו את מה שהם צריכים לעשות ויתחקו אחרי העקבות שלהם", אומר חתוכה וקובע כי למרות ההבטחות שניתנו בוועדה בכנסת 'ויצו' עדיין לא חשפה את הארכיונים והתיקים השונים.

"על פי עדויות רופאים ואחיות ל'ויצו' הועבר המספר הרב ביותר של ילדים מבתי החולים ומשם נמסרו לאימוץ. הילדים היו לכאורה מחוסרי הורים. 'ויצו' מנצלים את העובדה שהם ארגון פרטי ולא חשפו את הארכיונים שלהם, וגם אם יחשפו ארכיונים לא נוכל לדעת כמה השמידו. קח כדוגמה את הארכיון של בית החולים של הדסה בראש העין. במקום ארגזי ניירת של ארכיון בית החולים יש רק דף אחד שמספר על סגירת בית החולים. איפה כל הארכיון של בית החולים שהיו בו עדויות על חטיפות וניסויים...".