סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה(פנימה יח"צ)

בגיל עשרים ושבע רשם במחברותיו פירוש לספר יצירה, כשבהקדמה הוא מבכה מרות את שפל מצבו ושעליו לתקן עוד הרבה. הוא גזר על עצמו גדרים וסייגים להתרחק מהמידות הרעות המפסידות את הדבקות בקב"ה.

רבי דניאל נהג לפקוד רבות את ציון רבי שמעון בר יוחאי במירון. במשך השנה שהה כחודשיים בציון ועסק רוב שעות היממה בתורת הזוהר, ואט אט החלה רוח ה' לפעמו. שם החל להירקם בליבו רעיון מפעלו הראשון: לחבר את הספר 'אוצר הזוהר', הכולל בתוכו מפתח שחובק את כל חלקי הזוהר. עריכת הספר הייתה מלאכת אומן, ומאות הפנקסים שנשתיירו הימנה מלמדים על רוב היקפה והדר גאונה.

יום אחד קרא לו מורו ורבו, בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן, והציג בפניו גיליון גדוש בכתב יד צפוף. רבי דניאל הביט בהתרגשות בגיליון בהבינו שהרבי כותב פירוש על ספר הזוהר. הרבי פתח: "מקובלני מהרבי מלובלין שאמר לתלמידיו כי קודם ביאת המשיח יקום יהודי שיחבר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט, ויאיר את עיני ישראל המצפים לישועה. האמת לא אכחד, כי חשבתי שיהיה זה אני והתחלתי לכתוב פירוש כפי שרואות עיניך. אבל אני רואה שאין כוחי עוד במותניי, והנני מבקשך אפוא למנותך שליח לדבר זה, לכתוב פירוש השווה לכל נפש שיפתחו את שערי הזוהר".

רבי דניאל, שנפשו נכספה לכך לפני כן, הנהן בראשו והחל במלאכת הקודש.

לשם תחילת עריכת הביאור בפועל, עבר מחדש על כל כתבי האריז"ל יחד עם חברים מקשיבים, וחבר אל מקובלי ירושלים הנודעים, ובמהלך שש שנים סיכם לעצמו את רוב כתבי האריז"ל.

יודעי דבר העידו שכתיבתו לא הייתה גשמית כלל. עקב דלקות היו לו פרקי ידיים מעוותים, ובקושי יכול היה לכתוב כמה אותיות, ובכל זאת שפע חיבורי קודש. בחדרו למד וישן מעט, וישב למרגלות הררי ספרים בכותבו בלי סוף. "הוא לא כתב בהשבעת הקולמוס", העיד אחד מגדולי ירושלים, "אלא בהשבעת הזמן". כל שנייה שלו הייתה קודש לעבודת ה'. בזמן שרוב האנשים מכלים ימיהם להבל, הוא כתב עשרות ספרי קודש.

הפרעות רבות מספור תקפוהו בעת עסקו בחיבורו המאלף על הזוהר הקדוש, כמו תאונת דרכים, חולשות קשות ואף התמוטטות. ההרגשה בביתו הייתה במהלך השנים שבין תשנ"א לתשס"ב, שהוא ממש נלחם נגד הטבע. כל כרך שהוציא גרם לו לחולשה נוספת.

פעם ביקר רבי דניאל בארצות הברית כדי להוציא לאור את חיבורו 'מתוק מדבש', והתארח אצל משפחה מכובדת ומכבדת, וגם שם עסק בהמשך כתיבת חיבורו. אצבעותיו היו נפוחות וכואבות באופן מבהיל מחמת הדלקות בידיו, ולמרות זאת לא נמנע מלשבת עד השעות המאוחרות של הלילה, ולכתוב במאמץ את חיבורו הקדוש. במסירות נפש כתב גיליון ועוד גיליון, והתקדם בביאור 'מתוק מדבש' על הזוהר הקדוש.

למשפחה המארחת הייתה תחושה של זכות גדולה, על כך שזכו לארח את הצדיק, והם העניקו לו את כל יישוב הדעת שהיה זקוק לו כדי להמשיך במלאכתו הקדושה.

באחד הלילות שבהם שהה אצל מארחיו, היה שקוע בתלמודו כשהוא רכון על ספריו. בנו של בעל הבית היה בחור בר דעת ומאוד התלהב מרבי דניאל. וכאשר הרב כתב את חיבורו, הוא התקרב אליו כדי להתבונן בכתיבתו. הרב כבר כתב כמה עמודים, והכול היה רשום באותיות קטנות ומסודרות להפליא.

לפתע פגעה ידו של הבחור בכוס מיץ סמיך שניצבה על השולחן. נוזל כתום נשפך מהכוס, שטף ומחק את כל גיליונות הכתיבה הדקים של הרב, שהיו פרוסים על השולחן. עמל של שעות הלך לריק...

בנו של בעל הבית ניצב חיוור, לשונו נאלמה, עיניו בהו מפחד במה שעולל בשגגה, והוא החל לבקש סליחה בלב שבור.

רבי דניאל הביט בו בעיניו הטובות ואמר: "אתה מבקש סליחה, אבל דע לך ילדי היקר, כי שנים רבות לפני שנולדתי, עוד לפני שכולנו היינו כאן בעולם הזה, רשם הקדוש ברוך הוא בנקודת רצונו הפשוט את כל מה שיקרה לכל האנשים, בכל המצבים, במשך כל ימות העולם. ושם, בתוך נקודת הרצון הפשוט שלו יתברך, נרשם כי ביום פלוני, בשעה פלונית, יארע כך וכך לכתביו של יהודי בשם דניאל פריש, ומה יכול להיות רע בכך?!".

הדברים הפשוטים והזכים לא רק שהרגיעו את הבחור הנבוך, אלא עוררו אותו ללמוד אמונה, לדעת איך צריך לחשוב אדם מאמין, שאינו רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]