גנדי הי"ד
גנדי הי"ד צילום: פלאש 90

את שיחת הטלפון שקיבל בבוקרו של ל' בתשרי תשס"ב, 17 באוקטובר 2001, השבוע לפני 17 שנה, אריאל סנדר לעולם לא ישכח.

"הייתי לבד בבית עם הילדים. הטלפון צילצל. מעבר לקו היתה יעל זאבי, אשתו של רחבעם זאבי, והיא צורחת 'ירו בו, ירו בו'. הייתי האדם הראשון שהיא התקשרה אליו ברגע שהיא גילתה את גנדי שרוע על הרצפה בכניסה לחדרו במלון הייאט בירושלים".

למה התקשרה דווקא אליך?

"כי הבן, פלמח, היה בחו"ל. ובאותה תקופה חוץ מהילדים שלה, ומגנדי, אני הייתי האדם הכי קרוב ליעל, בגלל קירבתי לגנדי. מעולם לא שאלתי אותה למה היא התקשרה אלי ראשון. זה נראה לי טבעי, כי היה לנו קשר הדוק".

יומיים לפני כן, היה זה סנדר, מזכ"ל תנועת 'מולדת' שמסר את מכתב ההתפטרות מהממשלה של גנדי ושל אביגדור ליברמן, למזכיר הממשלה גדעון סער. גנדי נרצח בתפקיד של שר, 3 שעות לפני שהתפטרותו עמדה להיכנס לתוקף.

אנשי חברון לחצו ושיכנעו

אריאל סנדר, יושב ראש קבוצת העסקים 'גלעד' שעוסקת במתן ייעוץ פוליטי אסטרטגי לגורמים בכל העולם (בין היתר ניהל את הקמפיין של טראמפ בישראל יחד עם צביקה ברוט), היה אחד האנשים המקורבים ביותר לגנדי בשנותיו האחרונות.

יליד פתח תקוה, בן 46, תושב אלקנה, נשוי, אב לארבעה, התוודע לגנדי די במקרה. בתיכון למד בישיבת נחלים, ומיד אחרי שהשתחרר שירותו הצבאי בגבעתי, הציע לו מי שהיה מורו בישיבה, הרב יוסף באגד, שישמש עוזרו הפרלמנטרי. זה היה בשנת תשנ"ג, 1993. 'מולדת', שבבחירות שנה לפני-כן קיבלה שלושה מנדטים, היתה מפלגה אופוזיציונית לממשלה בראשות יצחק רבין, אותה ממשלה שחתמה על הסכם אוסלו. למרות היותה באופוזיציה, ולמרות הקירבה האידיאולוגית בין נציגיה בכנסת, היתה זו מפלגה מסוכסכת.

גנדי לא דיבר עם מס' 2 בסיעה שלו שאול גוטמן, ובקושי החליף מילה עם בא-גד. בא-גד וגוטמן ניהלו יחסי ריחוק-קירבה. כל אחד מהם פעל עצמאית. 'מולדת יש רק אחת' היתה אמנם סיסמת המפלגה במערכת הבחירות, אבל בפועל היא היתה מפוצלת לשלושה. "חצי שנה הייתי עוזרו של בא-גד, כשגנדי הציע לי לעבור ולהיות העוזר הפרלמנטרי שלו", מספר סנדר. "התחלתי לעבוד עם גנדי בתשנ"ד, 1994, והמשכתי בתפקיד עד לבחירות של שנת 1996".

בבחירות 1996 הוצב סנדר במקום העשירי ברשימה לכנסת, אבל המפלגה צנחה לשני מנדטים – גנדי והרב בני אלון ז"ל. אחרי הבחירות, למרות שנתניהו נבחר לראשות הממשלה, נותרה 'מולדת' באופוזיציה, האופוזיציה היחידה מימין. "גנדי מינה אותי למזכ"ל המפלגה", נזכר סנדר, "ובתפקיד הזה שימשתי עד שנרצח".

ערב בחירות 1999 התאחדה מולדת עם מפלגת 'תקומה' שהורכבה מפורשי המפד"ל, ועם מפלגת 'חרות' שהורכבה מפורשי הליכוד בראשות בני בגין, לרשימה אחת בשם 'האיחוד הלאומי'. התקוות הגדולות שנתלו ברשימה החדשה נכזבו, כשזו זכתה ב-4 מנדטים בלבד. אבל במהלך כהונת הכנסת גדל כוחה של הסיעה המשותפת ל-7 מנדטים, עקב פרישת חרות מהאיחוד הלאומי, והצטרפות 'ישראל ביתנו'.

בחודש אדר תשס"א, מרץ 2001, אחרי שאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה בבחירה ישירה והקים את ממשלת האחדות, צורפה המפלגה לממשלה, וגנדי מונה לשר התיירות.

אבל ישיבתו בממשלה לא ארכה, ולמחרת חג סוכות תשס"ב החליט גנדי להתפטר מהממשלה. "אחד הדברים הקשים שעברו על גנדי טרם הירצחו, היו פגישות עם אנשי חברון", נזכר סנדר. "זה היה אחרי הרצח של התינוקת שלהבת פס הי"ד, מירי מכיוון שכונת אבו סנינה. תושבי חברון היהודים דרשו שצה"ל ישתלט מחדש על הגבעה באופן קבוע. גנדי תמך בהם, אבל ניסה להסביר שיכולת ההשפעה שלו בתור שר גדולה יותר. אנשי חברון הזכירו לו פתגם שתמיד נהג להגיד לחברי הקואליציה מהימין, שהסבירו שהם רוצים להשפיע מבפנים: 'החתול אמר לעכבר: בוא תשפיע מבפנים'. וכשאנשי חברון אמרו לו בפנים את זה, זה טילטל אותו".

גם בני אלון, מספר 2 ברשימתו, דחף אותו להתפטר. למחרת חג סוכות, כשצה"ל נסוג מאבו-סנינה, גנדי נשבר. "הוא כינס את מזכירות 'מולדת', ואמר: 'אנחנו יוצאים מהממשלה, אם צה"ל לא ישתלט צבאית שליטה מוחלטת על אבו סנינה", נזכר סנדר.

אירוניית הגורל היא, שחצי שנה אחרי שגנדי נרצח, השתלט צה"ל במבצע 'חומת מגן' על אבו-סנינה, ומאז הוא שולט במקום. "עד היום, בכל פעם שאני מבקר בחברון, אורית סטרוק מצביעה על עמדת צה"ל באבו-סנינה ואומרת לי: 'זה בזכות גנדי'", אומר סנדר.

החיבור המדהים בין גנדי לליברמן

גנדי החליט להתפטר מהממשלה, אבל ביקש לקבל את אישורה של מפלגת 'ישראל ביתנו', שהקימה חזית משותפת עם 'האיחוד הלאומי'. "אחד הדברים המדהימים שקרו במפלגה היה החיבור המדהים בין גנדי לליברמן", מספר סנדר. "באמת חיבור מדהים. איש לא האמין שזה אפשרי, שייתכן שיתוף פעולה בין האריה הזקן, אידיאולוג של ארץ ישראל בכל ישותו, לבין הח"כ העולה מרוסיה האימתני, שמטיל מורא כמו פוטין. איש לא האמין שהם יתחברו. אבל ליברמן נתן לגנדי את הבכורה, הכבוד והמקום הראוי לו כזקן השבט, וגנדי נתן לליברמן את הבכורה בחשיבה הפוליטית ובמהלכים בתוך הממשלה".

אתה זוכר איך הגיב ליברמן לרצון של גנדי לפרוש?

"הלכתי עם גנדי לליברמן, לדבר על היציאה מהממשלה. ליברמן קיבל את החשיבה וההחלטה של גנדי לפרישה, על בסיס אידיאולוגי אמיתי. לדעתי זו הפעם הראשונה והיחידה שליברמן נקט מהלך פוליטי אידיאולוגי. הסיכום היה ששניהם מתפטרים מהממשלה, וסיעת 'האיחוד הלאומי ישראל ביתנו' בעצם חוזרת לאופוזיציה.

"חזרתי למשרד, כתבתי את מכתב ההתפטרות של השרים, גנדי וליברמן חתמו על המכתבים, ותכננתי להגיע למשרד ראש הממשלה כדי למסור אותם. אבל אז מישהו אמר לי שבהמשך אותו יום מתוכננת ישיבת ממשלה בכנסת. אמרתי לעצמי: למה להטריח את עצמי למשרד ראש הממשלה? אחכה שהממשלה תגיע לכנסת, ואז אמסור את מכתב ההתפטרות. כעבור כמה שעות, לפני ישיבת הממשלה, ניגשתי בכנסת למזכיר הממשלה גדעון סער, ומסרתי לו אותם. מאותו רגע החלו 48 השעות עד שההתפטרות תיכנס לתוקף".

מה אמר לך גדעון סער כשמסרת את המכתבים?

"הוא קיבל אותם בצער רב. בקושי הסכים לקבל אותם, ואמר לי שוב ושוב: 'למה הם מתפטרים? אל תעשה את זה, אל תעשה, אל תעשה. אני אשכנע את גנדי שיחזור בו'".

וזה היה פחות מ-48 שעות לפני הרצח.

"נכון. אם הייתי מקדים את מסירת המכתב בשלוש או ארבע שעות, או אם גנדי היה נרצח 3 שעות מאוחר יותר, הוא לא היה נרצח במעמד של שר אלא של חבר כנסת – עם כל המשמעות הנלווית, כמו יום הזיכרון לשר, וכו' וכו'".

מאלקנה לירושלים ב-27 דקות

בל' בתשרי תשס"ב, 17 באוקטובר 2001, בשעה 6:50 בבוקר, עלה רחבעם זאבי מחדר האוכל לחדרו במלון לבדו. בפתח חדרו המתינו לו שלושה מתנקשים שירו בראשו שלושה כדורים מטווח קצר. כעבור דקות אחדות עלו אשתו יעל ונהגו עדי ממן לחדר, ומצאו אותו שרוע על הרצפה לפני הדלת, מתבוסס בדמו. הרצח בוצע על ידי חוליית מתנקשים שהשתייכה לארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלשתין', כנקמה על הריגת מזכ"ל הארגון אבו עלי מוסטפא על ידי ישראל חודשיים קודם לכן.

הנהג עדי ממן הזעיק את מגן דוד אדום. יעל התקשרה לאריאל סנדר. "ואני שומע את הצרחות שלה 'ירו בו, ירו בו'", נזכר סנדר, "שאלתי אותה 'איפה את?' והיא ענתה לי 'בהיאט; אמבולנסים בדרך לכאן'. זרקתי את הכל, רצתי לרכב, והתחלתי בנסיעה מטורפת לירושלים. הדרך מאלקנה לירושלים ארכה 27 דקות. אני לא זוכר הרבה מהנסיעה הזו. יש לי חישכון (בלק-אאוט) מוחלט. אני זוכר שלושה דברים: שהתקשרתי למנכ"ל מד"א שיגיד לי לאן לוקחים את גנדי, והוא אמר לי: 'לעין כרם'. תוך כדי נסיעה במהירות של 200 קמ"ש התראיינתי לגלי צה"ל. אני לא זוכר מה שאלו אותי ומה עניתי. קודם לכן שמעתי ברשת ב' את הכתבת שאמרה שאולי גנדי התאבד. לימים העיפו את הכתבת הזאת. שמעתי את זה וכמעט עשיתי תאונת דרכים. התקשרתי לרשת ב' תוך כדי נסיעה ולא השגתי אותם. ואז התקשרו אלי מגלי צה"ל.

"הגעתי לעין כרם. גנדי הגיע 20 דקות לפני. גם יעל הגיעה עם הנהג עדי ממן שמצא יחד איתה את גנדי שרוע במלון.

"פגשתי את יעל. היא התפרקה בצורה נוראית. גנדי היה בחדר הניתוח.

"פרופ' אבי ריבקינד, ראש יחידת הטראומה, יצא מהחדר ועידכן אותנו שהרופאים נלחמים על חייו, שישנם פצעי חדירה חמורים מאד והם עושים כל מה שהם יכולים, אבל רמז שנוריד ציפיות. ביקשתי להיכנס לחדר הניתוח, אבל הוא סירב ואמר שתוך כדי תהליך לא נותנים לאחרים להיכנס".

ואתה ממתין לבדך עם יעל זאבי בחוץ?

"כן. תוך כדי המתנה הגיעו שתי הבנות, מצדה וצאלה. אחרי כמה דקות נוספות ריבקינד יצא ואמר את הנורא מכל: שהם לא הצליחו להציל את חייו".

מה הרגשת באותו רגע?

"קריסה טוטאלית. מצאתי שם איזשהו מסדרון, התיישבתי, נשענתי על הקיר, והתפרקתי. הקריסה היתה גם אישית – הוא הרי גידל אותי פוליטית וניהולית, הוא היה בית הספר של החיים שלי. כל מה שאני יודע בניהול ועבודת מטה, זה מגנדי. הוא היה האב הלימודי הכי גדול בחיים שלי. גם רבין אמר שלא היה איש מטה כמו גנדי בכל צה"ל, וגנדי ידע להעביר את זה לא רק לפיקודיו אלא גם לעובדיו. הרגשתי שלקחו לי את מקור החיות.

"וחשתי קריסה גם ברמה האידיאולוגית – אני מסתכל ימינה ושמאלה וחושב: איך ממשיכים מכך הלאה. מי ימשיך להוביל אותנו?"

ומה קורה הלאה?

"ריבקינד שאל אם אותנו אם אנחנו רוצים להיפרד מגנדי. יעל נכנסה ראשונה, לבדה. אח"כ נכנסו הבנות, ואח"כ אני. גנדי היה חבוש במצחו בתחבושת לבנה. הוא היה נראה שלם, ופניו שלווים ורגועים. כך נפרדתי ממנו".

נסיעות לחברון ללא מאבטח

באותו בוקר, מיד אחרי הרצח, מיהר אביגדור ליברמן למשוך את מכתב ההתפטרות שלו מהממשלה, ונשאר שר. הרב בני אלון ז"ל, שלא הפסיק ללחוץ על גנדי לפרוש מהממשלה, שינה את דעתו אחרי הרצח, כשהחליף את גנדי בתפקיד שר התיירות. 'האיחוד הלאומי' נותר בקואליציה לחצי שנה נוספת.

אריאל, ידוע שגנדי סירב לקבל אבטחה של השב"כ, למרות שנחשב לאישיות מאויימת. אולי אם לא היה מתנגד כל כך, הרצח היה נמנע?

"אני לא סבור כך. בכל מקרה לא דובר על הצמדת מאבטח למשך 24 שעות. האבטחה היתה אמורה להיות רק לנסיעות שלו ביו"ש. למרות שלא פעם יעל ואני רבנו איתו. אמרנו לו: 'לא יכול להיות שיש מנהיג בולט של הימין, שיודע שהוא מוכר כמנהיג של הימין, שמזלזל כך בנושא האבטחה'. אבל זה היה גנדי. הוא היה נוסע לחברון בלי לגלות ליעל, בלי לגלות לאף אחד. היה אומר לי 'בוא, נוסעים לחברון', והיינו נכנסים לרכב ונוסעים. גנדי לא היה מוכן לוותר על העצמאות שלו".

פורסם בעלון השבת "מצב רוח"