כ-3,000 איש השתתפו אתמול אחר הצהריים בהלווייתם המשותפת של רויטל אוחיון, בת 34, ושני ילדיה מתן בן 5 ונועם בן ה-4, שנרצחו ביום א' בלילה בידי מחבל בדירתם בקיבוץ מצר.
בעלה לשעבר והאב השכול אבי, בן 34, היה ראשון המספידים ובקול שבור הוא אמר: "פרשתי עליהם כנפיים, אבל הכנפיים לא הספיקו, זה היה המבחן האחרון, ואלוהים ישב למעלה ואמר "את אלה אני רוצה, אין יותר טוב מזה, הם הכי טובים שיש, אלה ישבו פה לידי', ואני נשארתי בלי כלום... צעקתי אליו והשבעתי אותו שאם הוא יוריד להם גשם בהלוויה, אני לא נותן לו אותם, אז תסתכלו החוצה ותראו שמש".
האב השכול שיחזר בקול שבור חוויות שהיו לו עם שני ילדיו וסיפר על רצונו של מתן הבכור לקיים פיקניק משותף לו ולאחיו הצעיר: "הוא רצה לעשות איתי פיקניק. אמרתי לו נלך לגן ושלושתנו נעשה חופש ונעשה חיים, אבל הוא אמר לי אבא, נחכה שירד גשם ונעשה פיקניק בגשם. יש לכם ילד בן 5 שהוא רומנטיקן, שהוא רוצה פיקניק בגשם? גם לא עכשיו, אין."
יוסי קיסוס, אחיה של רויטל, התקשה גם הוא לומר דברים לזכר אחותו ושני ילדיה: "מתן, שמח ועליז ובעל לב רחב, איפה אתה עם תלתלי הזהב? ונועם, שכל הזמן דאג לאמא. אתם אינכם. איך נישאר פה עכשיו, ולמה?"
"טלי, את תמיד נתת את הנשמה, כל-כך מסורה וטהורה היית ועשית הכל מכל הלב, ואם יכולת לתת גם את לבך, היית נותנת בשמחה. אם היה צריך לבקש עזרה גם בעניין מסובך, אף פעם לא אמרת לא, כי לא ידעת להגיד לא, ולא חשבת מעולם שיש משהו מסובך וקשה. מבחינתך, השמיים היו הגבול ושום דבר לא עצר אותך בדרכך המסורה", אמרה בת משפחה בדברי ההספד.
דברים נוספים נשמעו גם מפי נציגת בית הספר שלימדה בו רויטל, בפרדס-חנה. היא סיפרה שהתלמידים היו לה לאהבה גדולה ושהם נהגו להתייעץ עמה. לא אחת ביקשו להישאר בחדר העריכה ולהשלים עריכת סרט וידאו במסגרת לימודיהם אצל רויטל. היא הייתה מקור השראתם.
השלושה נטמנו בבית העלמין "צור שלום". האם רויטל במרכז, ומשני צדיה הילדים.
בעלה לשעבר והאב השכול אבי, בן 34, היה ראשון המספידים ובקול שבור הוא אמר: "פרשתי עליהם כנפיים, אבל הכנפיים לא הספיקו, זה היה המבחן האחרון, ואלוהים ישב למעלה ואמר "את אלה אני רוצה, אין יותר טוב מזה, הם הכי טובים שיש, אלה ישבו פה לידי', ואני נשארתי בלי כלום... צעקתי אליו והשבעתי אותו שאם הוא יוריד להם גשם בהלוויה, אני לא נותן לו אותם, אז תסתכלו החוצה ותראו שמש".
האב השכול שיחזר בקול שבור חוויות שהיו לו עם שני ילדיו וסיפר על רצונו של מתן הבכור לקיים פיקניק משותף לו ולאחיו הצעיר: "הוא רצה לעשות איתי פיקניק. אמרתי לו נלך לגן ושלושתנו נעשה חופש ונעשה חיים, אבל הוא אמר לי אבא, נחכה שירד גשם ונעשה פיקניק בגשם. יש לכם ילד בן 5 שהוא רומנטיקן, שהוא רוצה פיקניק בגשם? גם לא עכשיו, אין."
יוסי קיסוס, אחיה של רויטל, התקשה גם הוא לומר דברים לזכר אחותו ושני ילדיה: "מתן, שמח ועליז ובעל לב רחב, איפה אתה עם תלתלי הזהב? ונועם, שכל הזמן דאג לאמא. אתם אינכם. איך נישאר פה עכשיו, ולמה?"
"טלי, את תמיד נתת את הנשמה, כל-כך מסורה וטהורה היית ועשית הכל מכל הלב, ואם יכולת לתת גם את לבך, היית נותנת בשמחה. אם היה צריך לבקש עזרה גם בעניין מסובך, אף פעם לא אמרת לא, כי לא ידעת להגיד לא, ולא חשבת מעולם שיש משהו מסובך וקשה. מבחינתך, השמיים היו הגבול ושום דבר לא עצר אותך בדרכך המסורה", אמרה בת משפחה בדברי ההספד.
דברים נוספים נשמעו גם מפי נציגת בית הספר שלימדה בו רויטל, בפרדס-חנה. היא סיפרה שהתלמידים היו לה לאהבה גדולה ושהם נהגו להתייעץ עמה. לא אחת ביקשו להישאר בחדר העריכה ולהשלים עריכת סרט וידאו במסגרת לימודיהם אצל רויטל. היא הייתה מקור השראתם.
השלושה נטמנו בבית העלמין "צור שלום". האם רויטל במרכז, ומשני צדיה הילדים.