הרב אבנר כהן, איש חינוך מזה עשרות שנים וממעריציו הגדולים והוותיקים של הרב עובדיה יוסף, מספר ביומן ערוץ 7 שהוקדש למלאת חמש שנים לפטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל על התקופה שקדמה לכהונתו כרב העיר תל אביב.
"באותן שנים הייתי אחרי תקופת התיכון, קיץ תשכ"ג. חבר טוב אמר שיש שיעור בבוכרים, תבוא. הגענו באופניים לבית כנסת 'שאול צדקה', שהוא מעין חצי מרתף. באותם ימים זה היה מקום מאוד פשוט ולא מפותח במיוחד. בשעה שמונה בערב המקום היה כמעט שומם ותוך כדי השיעור של הרב המקום התמלא עד שאנשים עמדו והקשיבו לו דרך החלונות.
"השיעור היה מרתק. היו בו תלמידי חכמים ועמך, עמלי יום שעסקו במלאכתם. הרב לימד הלכות בצורה שיטתית – הלכות החג בחג, הלכות שבת אחרי החגים, אחר כך בשר וחלב, תערובות, בצורה שיטתית. היה לרב קסם מיוחד".
"כמורה אני מסתכל אחורה ורואה שהרב ידע איך להפוך את הלימוד לחווייתי גם עבור ה'עמך', האנשים הפשוטים, לחזור על הדברים ולהמחיש אותם, לספר סיפורים מצד אחד ולהעמיק עבור אנשי התורה שהיו באותו מקום, כך שבאותו ספסל ישבו חכמים גדולי תורה ואנשים פשטים כמוני, תלמידי תיכון. הרב ריתק את כולנו כמעט שעה וחצי. הייתי יושב ומסכם".
ממשיך הרב כהן ומספר כיצד תוך כדי השיעור כאשר היה מתחיל לספר סיפור היה מי שהיה דופק על השולחן 'סיפור, סיפור' ומעורר את מי שבמקרה נרדם... "היה שם אחד שהיה מחלק תה. פעם אחת נמאס לו. הוא רצה לשבת גם הוא וללמוד. הרב אמר לו 'מאיר, גדול שימושה יותר מתלמודה' ובמשך שנים רבות אחר כך רבי מאיר הזה היה עובר ומחלק כוסות תה".
"אחרי השיעור לפעמים הייתי נוסע הביתה לרוממה באופניים, אבל לפעמים הייתי נוסע עם הרב ברכב שמישהו, אדם בשם פנחס יזדי, היה מתנדב לקחת אותו. הרב היה גר ברחוב חנה ואני הייתי מצטרף כטרמפיסט לרב. הבנים של הרב היו נוסעים אתו וביניהם היה גם בנו הרב יעקב זצ"ל וכשהיו נפרדים הרב היה מברך אותם. אני זוכר את הברכה לרב יעקב 'יהי רצון שתזכה ליראת שמים טהורה'. המשפט הזה הדהד באוזניי ובשנותיו האחרונות כשהרב יעקב העביר שיעורים בכולל בירושלים והיה חולה מאוד, הוא הגיע לשיעור במצב מאוד חלש. אמרתי לעצמי איך הוא מגיע לשיעור בצורה כזו. הייתי לוקח אותו ברכב שלי הביתה והוא סירב שאעזור לו ללכת כי אני כהן. הוא הלך עם נעלי בית בצורה ממש קשה וונזכרתי בברכת האבא, שיזכה ליראת שמים טהורה', הוא זכה להתמסר ללימוד תורה גם במצב קשה ומיוחד".
כטרמפיסט השתדל הרב כהן למעט את עצמו ולרוב לא דיבר, "לפעמים הייתי שואל שאלה", לעומת זאת בשבתות היה מלווה את הרב לביתו ברגל ואז היה זמן רב יותר לשאול שאלות.
עד גיוסו לצה"ל, בקיץ תשכ"ו, במשך שלוש שנות לימוד בסמינר להוראה ישב הרב כהן בשיעוריו של הרב, ועל שיעורים אלה הוא אומר: "זה מה שבנה אצלי את הצד התורני. לא היה לי רקע תורני. אני חייב לו את החיים הרוחניים שלי.
"באותה תקופה התפללתי אצלו בימים נוראים. היינו מתפללים בבית הכנסת 'ברוכוב' בשכונת הבוכרים. הוא לא היה מאריך בתפילה, אבל התפילה שנחרטה לי יותר מכולן היא תפילת יום הכיפורים. עמדתי מאחוריו", מספר הרב כהן וההתרגשות חונקת את גרונו גם היום, עשרות שנים לאחר מכן. "הוא היה מתפלל ובוכה. אני עומד מאחוריו ושומע אותו בוכה ובוכה ובוכה. אמרתי לעצמי 'ריבונו של עולם, מה יש לצדיק הזה לבכות? על מה הוא בוכה?' עברו שנים ואת התשובה לשאלה הזו קיבלתי אחרי שהרב נפטר.
''באזכרה לרב דיבר השר אלי ישי והזכיר את הבכי של הרב. אני אמנם לא שאלתי אותו אבל הוא שאל את הרב 'על מה הרב בוכה?' והרב אמר לו 'אתה חושב שאני בוכה על עצמי? אני בוכה על עם ישראל ועל אותם שלא למדו ולא יודעים ומנותקים מהתורה. עליהם אני בוכה'".
הרב כהן עובר לנימה אחרת לחלוטין ומספר: "הרב גם ידע לשמוח. הוא היה משלב סיפורים של גדולי ישראל והופך את השיעורים לשמחים. זו הייתה גדולתו העצומה. ישבתי בפני פרופסורים גדולים ושמעתי אותם. בקושי הבנתי מה הם אומרים. הם לא ידעו לרתק אנשים פשוטים, אבל הרב עובדיה ידע לשלב ולרתק אנשים גדולים ואנשים פשוטים.
''במעבר חד הוא עובר מסיפור על אחד מגדולי ישראל שמחבר גדולים וקטנים ומספר חידוש שלו על הלכה לא ידועה. הרב ידע להפוך את הדברים לפשוטים ולא להחמיר מעבר למה שההלכה דורשת, וכך גם מי שהיה רחוק הבין שזה המינימום ההכרחי, המינימום שחייבים לעשות ולא חסידות. כדי להתחבב על אנשים פשוטים הוא השתמש גם בביטויים פשוטים מהרחוב. הוא חיבר את הרחוב לבית המדרש ובזה גדולתו העצומה. הוא ירד לרחוב ולקח את אנשי העם שאין להם בעולמם אלא פטיש ומסמר והעלה אותם לבית המדרש".
מוסיף הרב אבנר כהן: "אחת החוויות הגדולות שאני זוכר הייתה כאשר הוא נבחר להיות הרב הראשי לתל אביב עמדנו בבית הכנסת ואחד האנשים עמד ליד התיבה ובכה ואמר לאנשים 'רבותיי, תתפללו שהרב לא יעזוב אותנו'. אהבו את הרב אהבת נפש והוא אהב אותם ונסע אליהם מתל אביב לירושלים פעם בשבוע".