נשארים במקום

ביטול הישיבה בוועדת הפנים של הכנסת שהייתה אמורה בשאלה מדוע מדינת ישראל ממשיכה לא להרחיק מסתננים לאיתריאה למרות שהתנאים הפוליטיים בה השתנו, הרגיז את תושבי דרום תל אביב.

בסביבתו של ח"כ יואב קיש, יו"ר הוועדה, תלו את הביטול בעומס עבודה, אבל הפעילים חושבים שהיה כאן לחץ ישיר מצד ראש הממשלה. מנגד קיבלו אנשי דרום תל אביב גם חדשות טובות, כשהאפשרות שהמדינה תיתן הגנה הומניטרית כללית לכל המסתננים מחבל דארפור הופרכה.

"קשקוש, פשוט ברווז עיתונאי", אומרת שרת המשפטים, איילת שקד. "השמועה הזאת הייתה פשוט לא נכונה מלכתחילה. השבוע ישבנו דרעי, ראש הממשלה ואני וסיכמנו שלא יהיה מעמד מיוחד לכל הדארפורים". מה שקד חושבת שניתן לעשות עם המסתננים? "מתקן חולות סגור עכשיו, כי שר הפנים אמר ששהייה של שנה, שבג"ץ לא מתיר יותר מזה, היא כמו נופש. צריך שיהיה אפשר לשלוח אותם לשם לשהייה ארוכה יותר. את זה אנחנו לא יכולים לעשות כי אין לנו פסקת התגברות. האפשרות השנייה היא הרחקה שלהם למדינה שלישית שממנה יוחזרו המסתננים מאריתריאה. כרגע אלה שני הערוצים", על האפשרות השנייה היא לא רוצה להרחיב, רק רומזת שמתקיימים מגעים בנושא.

"ברווז?" תמהה שפי פז, ממנהיגי המאבק לגירוש המסתננים מדרום תל אביב. "אומנם כולנו ניזונים מהתקשורת ומחלקי מידע, אבל כבר הרבה זמן מדובר על הדארפורים ומשיחות שלנו עם בכירים ברשות ההגירה, בהחלט דובר על נתינת מעמד מיוחד לכולם. לדעתי הלא מבוססת עובדתית, זה היה בלון ניסוי לראות מה יהיו התגובות".

פז מספרת על מה שנראה לה כמו עוד בלון ניסוי, כשבמסגרת הבחירות המקומיות בתל אביב מתמודדת השנה גם מריה ג'וזה, קונגולזית שנמצאת בארץ במעמד של פליטה. היא אומנם ממוקמת במקום ה‑11 הלא ריאלי, אבל פז אומרת כי "זה מתחיל, הם מכניסים את האצבע ובודקים איך המים". באופן אישי היא כועסת על כך שאף איש ימין לא הציג את מועמדותו לראשות העיר. היא וחבריה מרגישים שלא משנה מי ייבחר, איש לא יושיע אותם מהמצב. הם מתארגנים להצבעת מחאה. לדבריה, המצב מידרדר והולך. "השטח כבר מיואש לגמרי, התושבים כבר לא מאמינים לשום דבר. יש נטישה מאוד גדולה. התחושה היא שלא משנה כמה הממשלה תהיה ימנית, היא לא תפעל, וגם מצד הציבור, כשיש הפגנות, התמיכה היא מאוד קטנה. גם המשטרה גומרת אותנו". השבוע ציינה פז את מעצרה ה‑12, במהלך הפגנה. "אנחנו נעצרים על כלום. 12 מעצרים ואף פעם לא הוגש נגדי כתב אישום".

עיקר הבעיה בעיניה הוא עם הילדים שגדלו כאן, אלה שצועדים עם לפידים בחנוכה ומתחפשים בפורים ומרגישים ישראלים לכל דבר. "זו הייתה טעות של משרד החינוך. הם היו צריכים לגדול כאריתראים שהמטרה שלהם היא לחזור למולדת. אם ייתנו להם מעמד זו בעיה, ואם יגרשו אותם זו בעיה. יש להם בעיית זהות. בינתיים המדינה מורחת את הזמן".

תומכי משטר עדיין כאן

"מדינת ישראל נמצאת היום בסטגנציה", אומר יונתן יעקובוביץ', מנהל הפעילות במרכז למדיניות הגירה ישראלית. "בכל העולם מגרשים מסתננים מסודן, כולל מחבל דארפור. האו"ם מחזיר דארפורים מרצון. הוא חתם על הסכם עם הממשלה שם, ואם הם לא חוזרים לדארפור, אז למקום אחר בסודן. מגוחך שדווקא ישראל שקלה לתת להם מעמד. בשנים 2003‑2005 באמת היה שם סכסוך אלים וטיהור אתני. המצב בשטח השתנה, אבל דארפור הוא עדיין מותג". עד כה ניתן מעמד של תושבות מטעמים הומניטריים לכ‑1,400 דארפורים, אולם לדברי יעקובוביץ' הדבר נעשה מסיבות לא מוצדקות. "יש ניצולי טבח, אבל זה מיעוט קטן. ההכרה והמעמד לקבוצה כל כך גדולה נעשו נטו בגלל כניעה ללחץ". במקביל לצעדים האלה, בוטל מעמד הפליט שניתן למאות אזרחי קונגו שהסתננו לארץ וקיבלו הגנה קבוצתית, "התחושה היא שמבקשים להראות שיש הקשחת מדיניות".

הדבר שיעקובוביץ' חושש ממנו במתן המעמד למסתננים מדארפור הוא איחוד משפחות. "בנוהל הרשמי, מי שיש לו מעמד של הגנה הומניטרית, לא יוכל להביא אחריו קרובי משפחה. בפועל זה ייראה אחרת. יש כאלה שקיבלו מעמד של תושבות ונישאו לעובדות זרות שגם הן קיבלו מעמד".

התפתחות נוספת באפריקה היא הסכם שלום שנחתם בין אתיופיה ואריתריאה לפני שלושה חודשים, בעקבות יוזמה של אביי אחמד, השליט החדש של אתיופיה. לפני חודש נחתם הסכם נוסף בין ג'יבוטי לאריתריאה. מדיניות הגיוס באריתריאה טרם בוטלה, אבל אחד הטיעונים המרכזיים של המצדדים בהשארת המסתננים משם היה שהם ייענשו אם יחזרו, משום שיצאו משם בניגוד לחוק. "פסקי דין מהעולם מראים שזה לא נכון. היום אנחנו יודעים שהגבול פתוח ואנשים יוצאים ונכנסים באופן חופשי", אומר יעקובוביץ'. לדבריו לא ניתן להחזיר אנשים לאריתריאה בכפייה משום ששליט המדינה לא מקבל את מי שמוחזר בניגוד לרצונו, כי הוא חושש ממתנגדי משטר. מצד שני הוא מאפשר חזרה למי שמשלם מס של שני אחוזים על כל ההכנסות שלו מהשנים שבהן לא שהה באריתריאה, ולדברי יעקובוביץ' "רבים מעדיפים לשלם את המס הזה ולשוב לשם". בינתיים נראה שאין מניעה להחזיר נשים שאינן חייבות בגיוס וילדיהן, אנשים שכבר עברו את גיל הגיוס וכמובן תומכי משטר. "זה אבסורד שתומך משטר ילך למסיבה שמקיימת השגרירות בעד המשטר, ועדיין יהיה בישראל".

המדינה מזגזגת

שיחות עם מי שעוסקים בנושא המסתננים נותנות את התחושה שהמדינה לא באמת יודעת ממה בדיוק מורכבת האוכלוסייה הזאת, ובוודאי שלא מגבשת מדיניות ברורה. אם המדינה הייתה מקיימת מדיניות עקבית, היא הייתה יכולה לתת מעמד פליטים למי שראוי לו, ולגרש את מי שהגיע לכאן כי חיפש חיים נוחים יותר.

דברים כאלה אומרת למשל סיגל רוזן, מנהלת המדיניות הציבורית של המוקד לפליטים ולמהגרים, אשר נתמך על ידי הקרן החדשה. לדבריה, ציבור המסתננים, שהיא מכנה "מבקשי מקלט", עובר תקופות של גאות ושפל, של חרדה והקלה לחילופין, הנובעות מהמדיניות ההפכפכה של מדינת ישראל. כך למשל השנה הוכרז המתווה של הרחקה למדינה שלישית ובוטל. מיד אחריו הוכרז מתווה האו"ם, וגם הוא בוטל. "כרגע אנחנו בתקופה שבתי הכלא ריקים מתמיד, מצד שני ישנו חוק הפיקדון ומדי שבוע-שבועיים מתפרסם בתקשורת איום חדש".

לדברי רוזן מדינת ישראל לא מטפלת בבקשות של מבקשי המקלט משום שהיא לא רוצה לתת מעמד פליט. מבחינתה של רוזן ההכרזה שלא יינתן מעמד ליוצאי דארפור היא מגוחכת. "ב‑29 לחודש יתקיימו דיונים בבג"ץ בשתי עתירות של קבוצות פליטים מחבל דארפור והאזור. הדרישה היא: תנו לנו תשובה, או כן או לא. בית המשפט יאמר: תנו להם תשובה. לא ייתכן שאדם הגיש בקשה ב‑2012 ולא קיבל מענה. אם הם לא פליטים, למה לא דחו את הבקשות שלהם?".

רוזן מתייחסת להתפתחויות האחרונות בארצות המוצא של המסתננים. "מצטטים מדו"חות האו"ם על חזרת 13 אלף איש שברחו מדארפור. בפועל 2,000‑3,000 איש חזרו מצ'אד והשאר הם עקורים שהיו בחלק אחר בסודן. אזורים שלמים בדארפור מנותקים, ועומאר אל בשיר, השליט, מרעיב כפרים שלמים. יש אנשים שבוחרים לחזור מכל מיני סיבות למחנות פליטים. לפעמים הגעגועים למשפחה מכריעים. זה לא עושה אותם פחות פליטים". גם לגבי אריתריאה טוענת רוזן כי התמונה לא באמת השתנתה. "השלטון התחלף באתיופיה, לא באריתריאה". לדבריה הגיוס האינסופי לצבא, שנקבע כי הוא מתקיים בתנאי עבדות, טרם הסתיים, ואיתו הדיקטטורה וההפחדות של השליט.

"המדינה חייבת לבדוק לעומק את כל האנשים ששוהים כאן", מסכים יעקובוביץ' עם פתיחת דבריה של רוזן, "ככל שעובר הזמן קשה יותר לדעת מי דובר אמת ומי לא, כי תעשיית עורכי הדין של עמותות הסיוע כל הזמן מתפתחת. הם מומחים מספר אחת בלהכין את האנשים לבדיקה הזאת".

יציאת המסתננים מהארץ מקודמת היום רק בזכות חוק אחד, חוק הפיקדון שהזכירה רוזן, שהוא פרי יוזמת המרכז שבו עובד יעקובוביץ'. לפי החוק 20 אחוזים מההכנסות של המסתנן יופקדו בעבורו בחיסכון ועוד 16 אחוזים ייתן המעסיק. העובד יקבל את כל מה שנחסך כשיעזוב את הארץ. כך, מצד אחד לא פוגעים בשכר שהרוויח בעמל אלא חוסכים לו, ומצד שני יוצרים מוטיבציה גדולה לעזוב בשלב כלשהו, משום שהשכר, שגם ככה לא גבוה, לא מספיק כדי לכלכל משפחה. חוק הפיקדון תופס רק אצל מי שמועסק באופן חוקי, והוא נאכף רק מהתקופה האחרונה. כרגע זו המוטיבציה היחידה של המסתננים לעזוב את ישראל.