"לבוא לבית הכנסת זה לא רק להתפלל. לבוא לבית הכנסת פירושו להתחבר, להיות חלק, להרחיב את המעגל היהודי עבור כל אחד ואחת בכל מקום ובכל זמן. זו השליחות שלי, זו השליחות שלנו".
על המונולוג הזה חתום אליעזר שפר המנוח שהבוקר הסתלק לבית עולמו. למרות גילו המתבגר הוא הפתיע את הציבור הדתי לאומי שכואב את לכתו וסופד אחר מיטתו. הוא היה עסקן ציבור על כל המשתמע מכך. יש כאלה הרואים בעסקנות צדדים שליליים. מעין 'מאכריות'. אז לא, שפר היה עסקן במובן הטוב של המילה. עסקן אמיתי.
את אליעזר שפר הכרתי לפני למעלה מעשור. אני כתב מתחיל בערוץ 7, הוא איש עם רזומה מפואר של עשיה ציבורית מאחוריו. נהגתי לפגוש אותו לפרקים במשרדו הקט בקומה השנייה בהיכל שלמה בירושלים. משם הוא שלח חיצי אהבה לכל תפוצות ישראל.
הוא היה אדם מאיר פנים, נמרץ לגילו ואהוב על הבריות. בסביבתי נהגנו לכנותו: "הגבאי של עם ישראל". הוא זכה לתואר הזה ביושר: לאורך השנים הוא פעל רבות ללא לאות למען חיזוק בתי הכנסת בארץ ובעולם, פעל לטובת פתיחת בתי כנסת לכולם.
הדבר שבלט אצלו היה היחס השווה לכולם. היה חשוב לו שגם נשות ישראל תתחברנה לבתי הכנסת. סוגיית ההנגשה לאנשים מוגבלים העסיקה אותו רבות. והכי יפה: הוא ידע בחוכמתו כיצד לחבר בין העולמות. בין שומרי המסורת לדתיים וחרדים. כולם היו שווים בעיניו והוא ידע לתת בצורה נאצלת ומעוררת התפעלות כבוד לכולם.
שבוע לפני החגים דיברנו. היתה לו בקשה צנועה אחת אך שלא סבלה דחיפות. "חייבים להעלות שוב את המודעות לחיבור העם לבתי הכנסת ולהורות לגבאי בית הכנסת לאפשר לציבור הלא דתי, לנכים, לנשים לבקר בבית הכנסת. צריך לעודד את זה: לפתוח את שערי בתי הכנסת לכלל האוכלוסיה בעם ישראל", אמר לי בפאתוס רב.
יחד פנינו לשני הרבניים הראשים, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו וביקשנו את תמיכתם למהלך. הרבנים נרתמו לאלתר והוציאו מכתב תמיכה הקורא לכלל הציבור בישראל לפקוד את בתי הכנסת לקראת הימים הנוראים".
למרות גילו המתקדם שפר הבין את פלאי הטכנולוגיה וידע שכדי להפיץ את תורת עם ישראל ואת החשיבות של בתי הכנסת יש לפעול גם באינטרנט. לימים סיפר לי שאחרי כל כתבה בערוץ 7 הוא מקבל פניות מכל רחבי העולם.
והיתה בו גם שמחת נעורים לקראת הפעילות היהודית. כל כנס גבאים שהוציא לפועל מידי שנה הלהיבה אותו משל היה זו הפעם הראשונה.
שפר הוריש צוואות רבות בחייו סביב הפעילות היהודית שחולל בשנות חייו, סביב חיזוק בתי הכנסת ועידוד הבאים בשעריהם. אולם בעיניי הצוואה המרכזית שלו היתה להאיר פנים לכל אדם ולהתייחס אליו בכבוד הראוי. כך הוא האדיר את שמם של בתי הכנסת, כך האדיר את שמה של היהדות.
יהי זכרו ברוך