ד"ר עידו זלקוביץ׳, ראש התכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, סבור כי המניע להסלמה בדרום הוא דווקא כישלונו של חמאס. לטעמו "כנראה שהם מצליחים לנהל את המשבר הזה בהצלחה מבחינתם".
"תנועת החמאס הבינה שכתנועה פוליטית בעלת שאיפות שלטוניות היא נכשלה כישלון חרוץ, הן ביכולתה לספק את צרכי היומיום של תושבי הרצועה, והן בכך שהיא חשה שפרויקט המדינה החמאסית נכשל לחלוטין והראיה לכך היא הנכונות של סינאוואר למסור את מפתחות הניהול האזרחי לרש"פ".
מנגד, מציין ד"ר זלקוביץ', אבו מאזן לא נפל במלכודת הזו מאחר והוא מבין את המורכבות ולכן לא הסתפק בשליטה האזרחית ודרש את מסירת הנשק של חמאס. לנוכח הכישלונות הללו מפנה חמאס את מאבקו לשני אפיקים, נגד הרש"פ ונגד ישראל.
"מהרגע שתנועת החמאס הבינה שהיא לא הולכת לכיוון פיוס עם הרש"פ היא התחילה לחפש מוקדי כוח אחרים שיובילו לפיוס או להישגים מוגבלים עבור התושבים, הישגים שיאפשרו לאנשים, שברובם אינם תומכי חמאס, לחיות בצורת חיים קצת יותר אנושית", אומר זלקוביץ' המציין כי תושבי עזה אינום זוכים כיום לאספקת חשמל של יותר מ-4 עד 6 שעות ולדבר לא מעט השלכות לסניטציה ולתעשייה ברצועה. "לכן הדלקים הקטאריים משמעותיים כל כך עבורם".
"באופן פרדוקסלי וטראגי שיראל משמשת עבור חמאס דרך מילוט", דברי זלקוביץ' המדגיש כי בפעולותיו נגד ישראל מבקש חמאס להצדיק את האידאולוגיה שלו. לנו הוא ממליץ שלא לטעות ולסבור שקיים שינוי בראיה המרחבית של הארגון ש"אין לו כל כוונה לוותר על חזון הקמת מדינה איסלאמית על כל שטחי פלשתין, כלומר שהוא רואה כמטרת-על את חיסולה של ישראל. הדרך העיקרית לכך היא הג'יהאד. מהרגע שחמאס לא נוקט בלוחמנות הוא מוותר על אחת האידאולוגיות שלו".
עוד מציין ד"ר זלקוביץ' כי גם בסוגיה ההומניטארית שבה חמאס ואשם, "הדרך היחידה שהוא יכול להתמודד היא בהפניית הזעם לשני ערוצים - הרש"פ, על רקע המאבקים הפנימיים ולצייר אותה כמי שהזניחה את התושבים, והערוץ השני הוא מדינת ישראל שמטילה מצור ואחראית על הסגר ועל החנק הכלכלי".
"העזתי הממוצע לא מודע לכך שישראל מאפשרת העברה כמעט יומיומית של מוצרים שונים לבניה, למזון וכו'. מבחינתו ישראל היא גוף דמוני שאחראי למצבו מאז 48' ואחראית למצבו מאז המצור שהחל ב-2006", אומר זלקוביץ' המציין כי תחושת הקרבנות העומדת במרכז השיח הפלשתיני היא זו שמונעת מהפלשתינים התקדמות ופיתוח כלשהם.
מנגד, סבור זלקוביץ' כי "הבעיה של ישראל בטיפול ברצועה בשנים האחרונות היא העובדה שאין אסטרטגיה מוגדרת למה אנחנו רוצים, ואם יש אז היא מסתכמת בסטטוס קוו שאינו משרת את ישראל בטווח הארוך. הסטטוס קוו הוא בלתי נסבל", הוא אומר ומציין כי מציאות זו של סטטוס קוו היא שמביאה למצב בו ישראל מאוימת באמצעים פרימיטיביים כמו בלוני נפץ.
"ישראל לא החליטה איך היא רואה את שלטון החמאס ומה היא רוצה לעשות מולו ואתו. חמאס מוגדר כאויב. בכל סבבי האלימות שניהלנו מול רצועת עזה הוכח שלצה"ל יש את העצמה שתיתן לתשתיות חמאס מכה ניצחת וזו תביא להתמוטטות מוחלטת של הזרוע הצבאית של חמאס והמשמעות לכך היא סוף לשלטון החמאסי", אומר זלקוביץ' ומבהיר כי בשל החשש מהתמוטטות שכזו פיתח החמאס אסטרטגיה של הליכה על הסף, כזו שאינה מביאה להתפרצות הישראלית נגדו. את הרמזים מצידה של ישראל על חריגה מההליכה הזו על הסף מבינים היטב בחמאס, והדבר קורה כאשר מופצץ בניין רב קומות במרכז עזה.
אם כן מדוע ישראל אינה מחליטה במודע להביא למכה שתגרום לקריסת חמאס? להערתו של ד"ר זלקוביץ' המניע לכך הוא חשש ישראלי שהדבר יגרור מהלכים גם ביהודה ושומרון. כשנשאל אם לא נכון לנקוט בשתי דרכי מדיניות, האחת לעזה והאחרת ליהודה ושומרון ובכך לקבע את שתי הישויות הללו כישויות נפרדות, כפי שגם הפלשתינים עצמם עושים, משיב ד"ר זלקוביץ' ומציין כי התנהלות כזו אכן יכולה לשרת את ישראל, אם כי התפיסה היא שעדיפה כתובת אחת בכל מהלך ישראלי מול הפלשתינים.
עם זאת להערכתו דווקא מכה צבאית ישראלית היא זו שתוביל לעלייתם של כוחות אחרים ברצועה, כאלה המתנגדים לחמאס ומבקשים לייצר חיים אזרחיים סבירים לתושבי הרצועה. "חלופה לחמאס לא תיווצר ללא מכה צבאית ישראלית", קובע זלקוביץ'.
"חמאס היא הלך רוח מחשבתי ולא רק מהלך פוליטי. הסיבה העיקרית ששלטון החמאס ממשיך לשרוד יותר מעשור נובעת מהעובדה שחמאס הצליחה להשיג לעצמה מונופול כמעט מוחלט על הכוח הצבאי ברצועת עזה, גם אם יש סביבה פלגים נוספים. הם מבינים מי שם בעל הבית. האזרח העזתי הפשוט יודע שיש קווים אדומים שהוא לא יכול לחצות אותם גם אם הוא רואה במשטר הסיבה העיקרית לרוע גורלו", הוא אומר ומאשר את סיכום דבריו ולפיהם "חלופה לחמאס לא תיווצר ללא מכה ישראלית לחמאס"