האזכרה ליצחק רבין ז''ל
האזכרה ליצחק רבין ז''לצילום: אסתי דזיובוב/TPS

1. לא יודע אם שמתם לב, אבל אתמול (ראשון) היה יום הזיכרון השנתי ליצחק ולאה רבין ז"ל. כן, זה כינויו הרשמי של י"ב במרחשוון בלוח השנה של מדינת ישראל, והוא אכן צוין כך בשורה של אירועים וטקסים רשמיים.

אז למה לא בטוח ששמתם לב? כי בניגוד לעבר זה כבר לא כל כך מעניין. יום הזיכרון לרצח רבין לא תפס את כותרות המהדורות, לא הגיע לכותרות הראשיות של העיתונים, ובעיקר לא קיבל את תשומת הלב הציבורית שאמורה היתה להינתן לו.

למעשה, אילולי ייחסה נכדתו של ראש הממשלה רבין, נעה רוטמן, פוסט של עיתונאית ל"עובדת לשכתו של ראש הממשלה", ספק אם הייתם שומעים בכלל על העובדה שהיא נאמה אתמול בטקס האזכרה הממלכתי לרבין.

2. התקשורת אתמול עסקה בגורל הסכם השלום עם ירדן, עסקה בהחלטה ההזויה לדחיית פינוי המאחז הבדואי חאן אל אחמר, עסקה בחוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב ורק ליום הזיכרון לרבין לא נשאר מקום, לא בתקשורת הכללית ולא בתקשורת הימין.

ואם בתקשורת הכללית כך, בערוגות הימין האידיאולוגי על אחת כמה וכמה. בימין כבר לא ממתינים ליום הזה במתח ולא בחשש, לא מייחלים לו ולא רועדים מפניו. הרגש העיקרי הוא אדישות. אדישות ליום שלמרבה הצער לא אומר כלום לימני הממוצע. כבר לא אכפת לו אם הוא אשם ברצח או לא, את מי זה מעניין?

רצח רבין לא מעניין כי היה מי שדאג לכך שהוא יהפוך ליום חסר כל משמעות ממלכתית. מיום מאחד ומקרב ליום מפלג. מיום שאומר משהו לכולנו ליום שבו צד אחד חובט ומאשים וצד שני בעיקר מחכה שהיום הזה יעבור. אז כן, פשוט נמאס לנו מזה, הפכנו לאדישים.

3. איך זה קרה? זה קרה בעיקר בגלל שבמשך 23 שנה השמאל הישראלי, ובעיקר הנהגתו הפוליטית, לא הצליחו להתאפק. לא הצליחו שם להבין שהפיכת רצח רבין למכשיר פוליטי אחד מיני רבים תהפוך את היום הזה לבלתי רלוונטי עבור מחצית מהחברה הישראלית.

אם המשמעות של רצח רבין היא שהשמאל צודק והימין טועה, אז לרצח רבין אין שום משמעות עבור אדם ימני. אין לו יכולת להתחבר ליום הזה ולא למסרים שהוא נושא בחובו. אם יום הזיכרון לרבין הוא יום שבו מנהיגי השמאל מכים על חזהו של הימין "אשמתם", "בגדתם", "רצחתם", אז כחלוף 23 שנה אנחנו פשוט מסרבים לנדב את החזה שלנו לטקס הביזארי הזה.

אנחנו לא מציינים את היום הזה ולא מתחברים אליו לא בגלל רחל אמנו. אנחנו לא מציינים אותו כי הוא פשוט לא אומר לנו שום דבר.

4. עדיין לא מאוחר. עדיין לא מאוחר להפוך את היום הזה ליום שעוסק רק בנושא אחד: בסכנותיה של האלימות הפוליטית. עדיין לא מאוחר להתמקד ביום הזה בצורך לבצר את המשטר הדמוקרטי בישראל ולהוציא את האלימות הפוליטית אל מחוץ לגדר.

זה המסר הרלוונטי היחיד של היום הזה, והוא גם המסר האמתי היחיד שלו. כי העובדה שרבין נרצח לא הפכה אותו לצודק, והסתה, בניגוד למה שמספרים לכם בשמאל, היא לא חד צדדית.

אם היום הזה יהפוך ליום שעוסק בלקחים החשובים והאמתיים של רצח רבין - כל העם בישראל יוכל להיות חלק ממנו. אם זה ימשיך להיות עוד יום אחד בלוח השנה שבו מטיחים האשמות שקריות בנתניהו והנהגת הימין, אז באמת חבל על הזמן ועל המאמץ, תמשיכו בשמאל לציין אותו לבדכם ופשוט תעזבו אותנו במנוחה.