בשנים האחרונות מתקיים קמפיין אנטי "הדתה", מתוזמר ומתוקשר, בהובלת גורמי שמאל קיצוני ששמו להם למטרה לייצר תדמית בעייתית ומפחידה לכלל הציבור שלנו.
זוהי מתקפה פוליטית מובהקת נגדי, נגד מפלגת הבית היהודי כמייצגי הציבור, נגד רבני מכינת בני דוד בעלי ונגד כל אזכור של יהדות במערכת החינוך ובצה"ל.
לצערי הרב, גם מן העבר השני מתנהל קמפיין הפוך, ששם לו למטרה להציג אותי, את מערכת החינוך כולה וחלקים נרחבים בציבור כ לא נאמנים ליהדות.
הקמפיין הראשון צבר תאוצה בציבור הכללי: כמעט בכל יום אני מותקף בעיתון הארץ, גם על דברים שאין לי שום קשר אליהם, במוצאי שבתות אני זוכה למונולוגים ארסיים מצד ליאור שליין ובאופן תדיר לשכתי מותקפת ב-"פייק ניוז" על "הדתה".
גם מכינת עלי מותקפת בהתאם בהוצאת דברי רבניה מהקשרם עד כדי כך ששר הביטחון ליברמן הודיע על כוונתו לסגור את מכינת בני דוד בעלי. (אל דאגה בלמנו זאת). כמו כן בשבועות האחרונים אף הוגשה עתירה לבג"צ המבקשת שמשרד החינוך בראשותי יפסיק את המימון למכינה.
הקמפיין, על אף אי הנעימות שבו, אינו מרפה את ידי. להפך, אני רק מבין כמה חיוני להתמיד בדרכנו, זה רק מחזק אותי להמשיך לפעול לכך שכל ילדה וילדה במערכת החינוך יכירו את מסורת ישראל: קידוש, חגים, ציונות ותנ"ך. כך אמרתי גם למנהיגים ומנהיגות של קהילות ברחבי הארץ: "אל ירך לבבכם". גם בנושא מכינת עלי עמדתי על כך שמשרד החינוך ימשיך לממן את המפעל החשוב הזה, שמגדל דורות של לוחמים מופלאים כולל חברי לצוות עמואל מורנו ובוגרים נוספים שתורמים למדינה בכל מקום שהם.
אני מאמין שהסיבה המרכזית לכך שהקמפיין הזה צבר תאוצה היא בורות עצומה בכל הנוגע לאופי של הציבור שלנו. הבורות והניתוק הולידו זרם "חרדילוני" (חילונים החרדים מהיהדות). החרדה הזאת מוכיחה שאין להם מושג מי אנחנו באמת, הן בציונות הדתית והן במפלגת הבית היהודי. לדוגמא: לפני שבוע וחצי במהלך ראיון שיגרתי עיתונאי בכיר שאל את שרת המשפטים איילת שקד: "ואם יתברר שזורק האבן (על רכב פלסטינאי) היה מגרעין המצביעים של הבית היהודי"?.
כן, גם אני לא האמנתי למשמע אוזניי. אותו עיתונאי ראיין גם את ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר, אהוד ברק שאמר בין היתר: "הבא בתור זה בנט, ששומע לחישות של רבנים. זו אינה תשתית לניהול מדינה. משם מגיעות הנטיות המסוכנות, ההיסחפות למחוזות הזויים" כמו גם "זה או החזון הדמוקרטי־ציוני או החזון היהודי־משיחי־לאומני. אחד מהם יצטרך להפסיד ולהיעלם" ועוד הבלים מסוג זה.
כאמור ברק לא עומד לבדו. התפיסות שהוא מבטא מייצגות חלק קטן אך לא מבוטל מאזרחי מדינת ישראל והן השורש לקמפיין.
אל מול התפיסות האלה הנובעות מבורות מוחלטת, הרגשתי חובה קדושה להתראיין לאותו עיתון ולאותו עיתונאי, ולתאר את המצב בעם בכלל ובציונות הדתית בפרט. היה לי חשוב להציג את המורכבות של התפיסה הציונות-דתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בשטח, אל מול התפיסה הקיצונית שרואה בדעות השונות בעם סיבה למלחמת אחים, והקמפיינים שמציגים דתיים כמסוכנים וחשוכים. בין היתר אמרתי שבמדינת ישראל מתרחשת תנועה מתמדת, מכל הצדדים, לכיוון המסורתיות. הן מהצד הדתי והן מהצד החילוני. בצד אחד קוראים לזה "הדתה" ובצד השני "רפורמה".
בנוסף אמרתי שזה דבר נפלא שבמקום שדתיים יחזרו בשאלה, ויתנתקו לחלוטין מהדת, הם פונים לכיוון המסורתיות. אמרתי זאת כי אני חי בתוך עמי, ואני רואה שהתופעה של חזרה בשאלה היא לא שולית בחברה הדתית. וביחס לדור שלי בו אנשים היו צריכים לבחור בין חילוניות לדתיות אני חושב שמה שקורה היום טוב לאין שיעור מתהליכים שהתרחשו בעבר. אידאלי? לא. שיפור ניכר? בהחלט.
על הצגת המציאות הזאת, שהיא תגובה לקמפיין משמאל, הותקפתי בקמפיין מבית, זה שפועל להציג אותי ככזה שבא לשנות את היהדות השורשית. אני מודה שחלק קטן מהציטוטים שלי לא הציגו נאמנה את מה שאני באמת חושב, ובוודאי לא את המורכבות שבדברים, ועל כן לא הובנו כראוי. אך הייתי מצפה ממי שמותקפים בעצמם כל העת ב"פייק ניוז" ינסו לברר מולי את הדברים בטרם הם פותחים במתקפה.
הייתי מסביר להם שמעולם לא התכוונתי לדברים שמיוחסים לי. מעולם לא התכוונתי שטוב לחלל שבת בהדלקת אור, ואינני מחנך את ילדיי לכך. הייתי מבהיר שלא הייתה לי שום כוונה להעמיד חזון או אידיאל של חילון , אלא פשוט תיארתי מצב.
אני מודע לכך שיש חלקים בציבור שלנו שחולקים על תפיסותיי, כולל בתוך סיעת הבית היהודי. כמו כן אני יודע שיש מי שמעדיף להתכנס, לשמור על "טהרה" ולזעוק את זעקתו (כך על פי הגדרתם שלהם) – אני מלא הערכה לרבנים ולתלמידי החכמים המאמינים בדרך הזו ולמי שבוחר ללכת בדרכם.
אך, מהרב קוק למדתי ש "סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור החיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" ולכן אני מסרב לקבל את זה שמתייגים, אותי, את חבריי למפלגה ואת רובו ה מוחלט של הציבור על רבנינו, ישיבותינו ומוסדות החינוך הנפלאים שלנו כ- "לא נאמנים לדרך". זה לא ראוי ולא מכבד.
בנוסף חשוב לי מאוד להבהיר: האמירות על מערכת החינוך בכלל ומערכת החינוך הממלכתית-דתית בפרט משוללות כל בסיס וחוטאות לעשרות אלפי מורים ומורות מחנכים ומחנכות תורניים מסורים ונפלאים. מערכת החינוך איננה כלי לשיבוט ילדים בדמותו של שר החינוך, וטוב שכך.
אז במה אני כן מאמין? אני מאמין שדרכה של הציונות הדתית צריך להיות הכלה של התהליכים האלה. גם אם מישהו לא הולך בתלם, אסור לנתק עימו את הקשרים. אל לנו לשרוף את הגשרים, וחלילה להוציא אותו אל מחוץ למחנה. אל הדור הנוכחי צריך להתייחס בדרך שהתווה לנו הרב קוק במאמר הדור: "דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו".
גם הרב קוק הגדיר דור מורכב כדור נפלא, והוא הותקף על כך., אך אנו, ההולכים בדרכו צריכים לצאת לעזרתו של הדור ולא לדחות תוך יצור דה לגיטמיציה לכל מי שלא מתיישר לפי דעתנו. כן, אני מאמין שצריך לחבק גם את מי שבחר בדרך שונה מזו שייעד לו אביו ואני מאמין שרוב רובו של הציבור חושב כך.
יש מורכבות, יש חילוקי דעות. אבל חזון הרב קוק עומד לנגד כולנו. במקום להאבק בינינו עלינו לאחד כוחות, לא לנהל קמפיינים אלא לדבר ולהסביר את הדברים. סביר להניח שגם לאחר מכן לא נסכים ושתהיה ביקורת, אבל בדרך זו היא בוודאי תהיה מכבדת וראויה. אני לא מפחד מקמפיינים של אף צד כי אני מאמין בלב שלם בחשיבות החיבור בין ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. אני מאמין שאי אפשר לחוליה אחת בלי החוליות האחרות.
יחד עם כלל הציונות הדתית ויחד עם כל שותפינו בציבור החילוני והחרדי, אמשיך לפעול להגשמת חזון ראשית צמיחת גאולתנו.