אפשר להתווכח האם נכון ראש עיר חרדי לירושלים או לא. אבל אחרי שפוגשים את יוסי דייטש, מועמד אגודת ישראל לראשות העיר, קשה להתנתק מהרושם שהוא מותיר.
15 שנות עשיה מוניציפאלית מאחוריו, לא מעט ניסיון במתן סיוע לכלל האוכלוסיות בעיר ומאבק איתנים על שמירת צביונה של ירושלים עושים את שלהם. וכן, הוא רהוט, הוא חד, הוא חדור מטרה. אלו בונוסים שירושלים לא יכולה לוותר עליהם.
בראש ובראשונה זהו הצביון. ובואו נגיד את האמת: רק ראש עיר חרדי ישמר את צביונה היהודי של העיר על פי הסטטוס קוו. לא מעט ראשי ערים מתחבאים תחת הטייטל 'סטטוס קוו' אך בפועל רומסים אותו ברגל גסה. לא יוסי דייטש.
דוגמה קטנה: באחרונה אישרו ועדות התכנון את פרויקט הכניסה לעיר, שצפוי להפוך לרובע עסקים מהבולטים בארץ, בהשקעה של יותר ממיליארד שקל. על פי התוכניות, הפרויקט ישתרע על כ-211 דונם ו-720 אלף מ"ר בנוי. הוא צפוי להוסיף כ-40 אלף מקומות עבודה ב-2,000 חדרי מלון וב-24 מגדלי משרדים, מסחר, תעסוקה ותיירות בגובה של עד 36 קומות.
על הניר זה נשמע לא פחות ממדהים, הן בכל הנוגע להעצמת התעסוקה בעיר והן אודות ההכנסות האדירות לקופת העיריה. מנגד, צביון העיר עלול לעמוד בסכנה: מתחמים אדירים יוקצו לטובת תרבות ופנאי לטובת המבקרים בירושלים. החשש הגדול, כי הכניסה לירושלים תהפוך לדיזינגוף סנטר. את זה בדיוק ימנע ראש עיר חרדי: הוא לא יאפשר את הפגיעה בסטטוס קוו. פיתוח ועסקים – בוודאי ובוודאי. פגיעה בסטטוס קוו – לעולם לא.
כך גם שמירת השבת במרחב הציבורי. כיום פותחים בירושלים חנויות צעצועים, מוציאים החוצה סטנדים ומשמיעים מוזיקה בקולי קולות. התושבים הירושלמים נגד התופעה הזו. לא הציבור החרדי מתקומם על זה, אלא הציבור הדתי־לאומי, ואף המסורתי. את זה ימנע יוסי דייטש.
ראש עיר חרדי ישמר את השינוי המובהק בין ירושלים לתל אביב בכל הנוגע לרחובה של עיר בשבתות ובחגים. למה? כי ירושלים שונה. כי הסטטוס קוו בה שונה. גם התושב הירושלמי הממוצע מבין שהוא גר בעיר שצריך להתנהג אליה בצורה אחרת. ירושלים אינה תל אביב.
או איזור הכותל המערבי, שריד בית מקדשינו. עולים מסורתיים מצרפת וממדינות רבות בעולם ההולכים לכותל לא מבינים כיצד האיזור האמור להיות המקודש בעם היהודי הפך במרוצת השנים לאתר תיירות. ראש עיר חרדי ישמר במקום הקדוש ביותר לעם היהודי את הסטטוס קוו ההולם אותו.
ואפשר גם להעניק זרקור לצרכי הציבור החרדי המקומי. איך יכול להיות שמבני חינוך רבים ברחבי העיר שהוקצו לאוכלוסיה הכללית עומדים ריקים – והעיקר לא להעניקם לילדים הנאלצים ללמוד לעיתים בקרוואנים ובמקומות שאינם הולמים כיתת לימוד. איך יכול להיות שתקציבי תרבות כל כך רבים הושקעו בילד הנמנה על האוכלוסיה הכללית ואילו הילד הדתי-חרדי לא זוכה לתקצוב שוויוני בתקציב התרבות התורנית. בדיוק כדי למנוע את האפליה הזו ירושלים זקוקה ליוסי דייטש.
ירושלים זקוקה ליוסי דייטש כי רק הוא יידע להלך בין הטיפות ולחבר בין האוכלוסיות בעיר. בירושלים המסובכת מדובר באומנות של ממש. ויוסי דיייטש אומן בדיוק לדברים האלה.